הדף היומי – יומא סב

להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן

דף יומי – יומא דף סב

(סב. תחילת פרק שני שעירי – סב: 9-)

מתחילים ללמוד על השעיר המשתלח

חלק א – משנה: שני שעירי יום כיפור מצוותן שיהיו שווים ב:

• מראה (צבע – שחור, לבן וכד').
• קומה
• דמים (שווי)
• לקיחתן כאחת (יקנו אותם בבת אחת)

ובדיעבד הכל כשר.

ברייתא – מקור:

"וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי־שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה" (טז, ה).

מצד אחד – לכתחילה צריכים להיות שווים – מהמילה "שני" (ששניהם שווים),
("שני" לכאורה מיותר כי כתוב "שעירי", ומיעוט רבים שניים).

           והיינו חושבים שזה מעכב, כי כתוב "שני, שני, שני" (פסוקים ה (כנ"ל), ז, ח).

מצד שני – בדיעבד כשר, מזה שכתוב שוב "שעיר" "שעיר" כדי להבדיל ביניהם:

ט – וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת־הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לה' וְעָשָׂהוּ חַטָּאת׃
י – וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל…

[אז למה כתוב "שני" שלוש פעמים?
למראה, קומה, דמים].[1][2]

חלק ב – ברייתות דומות בתחום נוסף:

כשמצורע מתרפא מצרעתו יש תהליך של 8 ימים:

1. הזאת דם ("שתי הציפורים" – שוחט ציפור אחת והדם נכנס למים חיים בכלי חרס, וטובל במים את הציפור החיה עם עץ ארז אזוב ושני תולעת, ומזה על המצורע שבע פעמים).
2. גילוח וטבילה ביום הראשון.
3. גילוח וטבילה ביום השביעי.
4. קרבנות המצורע – כבש לאשם, כבשה לחטאת, כבש לעולה + נסכים ולוג שמן.

א. תניא נמי הכי – שני כבשי מצורע

"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח שְׁנֵי־כְבָשִׂים תְּמִימִם וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת־שְׁנָתָהּ תְּמִימָה…" (יד, י)

מצד אחד: שני – שיהיו שווים (שהרי זה מיותר כי מיעוט רבים שניים)

והיינו חושבים שזה מעכב כי כתוב בתחילת הפרשייה – "זאת תהיה תורת המצורע".

מצד שני: זה לא מעכב – כי כתוב בהמשך "הכבש", "הכבש" (פסוק יב-יג).

[ו"תהיה" מלמד ששאר הדינים מעכבים (כמו עץ ארז אזוב ושני תולעת)].

ב. ותניא נמי – שתי ציפורי מצורע

"וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי־צִפֳּרִים" (יד, ד)

מצד אחד: "שתי"  – שיהיו שוות (שהרי זה מיותר כי מיעוט רבים שתים)

והיינו חושבים שזה מעכב כנ"ל (תהיה).

מצד שני: זה לא מעכב, כי כתוב בהמשך "הציפור", "הציפור".

[ו"תהיה" כנ"ל: מלמד ששאר הדינים מעכבים (כמו עץ ארז אזוב ושני תולעת)].

(סב: מתחת לאמצע)

ג. גמרא: אם כך – גם בכבשי התמיד?

וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לה' כְּבָשִׂים בְּנֵי־שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד" (במדבר כח, ג).

מצד אחד: שנים – שיהיו שווים (שהרי זה מיותר כי מיעוט רבים שניים)

מצד שני: זה לא מעכב – כי כתוב בפסוק הבא – "אֶת־הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם".

דחייה: "שנים ליום" נדרש ללימוד אחר (דתניא):

שצריך לשחוט כנגד היום (כנגד כיוון השמש, שלא יהיה בצל):
תמיד של שחר בצד המערבי של אזור השחיטה,
תמיד של בין הערביים בצד במזרחי.

(את התמיד לא שחטו בטבעת של אותו משמר אלא בשורה השנייה מלמטה של הטבעות, בבוקר במערב ובערב במזרח).

(סב: רבע תחתון)

ד. גמרא: שני כבשי מוסף שבת

"וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי־כְבָשִׂים בְּנֵי־שָׁנָה תְּמִימִם וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּוֹ" (במדבר כח, ט).

[1] ולפי"ז בהו"א שלומדים מה3 פעמים שזה מעכב, מניין היינו לומדים שצריך את שלושת הדברים – מראה, קומה, דמים?

[2] ללקיחה ביחד לא צריך מקור מייתור, אלא זה פשט – "יקח שני שעירי עזים" (תוס' ישנים).