הדף היומי – יומא נח

להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן

דף יומי – יומא דף נח

(נז: 9- עד נט. רבע)

ממשיכים בסדר העבודה:
             אחרי שהיזה בתוך קודש הקודשים מהפר והשעיר, ועל הפרוכת בהיכל מהפר והשעיר,
כעת ניגש להזאה על מזבח הזהב:

בסוף המשנה הקודמת – עֵירָה דַּם הַפָּר לְתוֹךְ דַּם הַשָּׂעִיר, וְנָתַן אֶת הַמָּלֵא בָּרֵיקָן
במשנה הבאה – הולך למזבח ושם דם עם אצבעו ב4 הקרבנות,
אח"כ מזה 7 פעמים לגג המזבח,
ובסוף – את מה שנשאר שופך ליסוד המזבח בחוץ.

הפסוק אותו נלמד (טז, יח) – וְיָצָא אֶל־הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי־ה' וְכִפֶּר עָלָיו, וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן עַל־קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב.

חלק א – האם מערבבים את הדמים יחד לפני הנתינה על קרנו מזבח הזהב?

בפסוק: וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר

במשנה – מערבבים:

עֵירָה דַּם הַפָּר לְתוֹךְ דַּם הַשָּׂעִיר, וְנָתַן אֶת הַמָּלֵא בָּרֵיקָן

בתנאים  מחלוקת ר' יאשיה ור' יונתן –

א. תחילה לא יודעים מי אמר מה.

ב. ניסיון להוכיח מי סובר מה –
ר' יאשיה – מערבין (כמשנתנו).
ר' יונתן – לא מערבין.

כי בתחום אחר – מקלל אביו ואימו ("כִּי־אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת־אָבִיו וְאֶת־אִמּוֹ מוֹת יוּמָת אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל דָּמָיו בּוֹ (ויקרא כ, ט)) –

ר' יאשיה – עקרונית חייב מיתה רק אם קילל את שניהם יחד, אבל יש לימוד מיוחד שחייב גם בנפרד.

לכן גם אצלנו "מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר" הכוונה יחדיו.

ואילו ר' יונתן – לא צריך לזה שום לימוד מיוחד שם, וזה לא יחדיו,
ורק אם כתוב יחדיו זה יחדיו (כמו ב"לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו").

לכן גם אצלנו – זה כל דם בנפרד.

ג. דחייה – ייתכן שזה לא תלוי במקלל, כי כאן יש לימודים ספציפיים:
ר' יונתן – מערבין, כי כתוב "וכיפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכיפורים",
ר' יאשיה – לא מערבין (תוס' ישנים (כדלהלן בגמרא) – כי כתוב: וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר, במקום וְלָקַח מִדַּם הַפָּר והַשָּׂעִיר).

ד. דחיית הדחייה – ברייתא מפורשת שזה כמו שאמרנו בהתחלה:

(דחיית הדחייה היא רק חלקית.
כלומר מצד אחד מקבלים את הדחייה בשלב ג, שאכן הדעות כאן לא תלויות בדעות במקלל אביו ואימו, כי כאן יש סברות נוספות לכאן ולכאן.
מצד שני, למרות זאת, מקבלים את שלב ב שלר' יאשיה מערבין ולר' יונתן לא.

ר' יאשיה – מערבין (כמשנתנו).

שהרי כתוב "אחת בשנה" (כדלעיל C)

(ור' יונתן – זה רק מלמד שנותנים 1 מהפר ו1 מהשעיר ולא 2 מכל אחד).

ר' יונתן – לא מערבין.

שהרי כתוב: "וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר", במקום "וְלָקַח מִדַּם הַפָּר והַשָּׂעִיר" (כדלעיל C).

           ה. לסיום – תניא אידך – שאומרת בסתמא כר' יאשיה שמערבין ("אחת בשנה").

(נח. שליש)
אחרי שעירה מהפר לשעיר –

חלק ב – נתן את המלא בריקן

[שתי הבנות:

1. שם את הכלי המלא בתוך הכלי הריק.
2. שופך את הדם מהכלי של השעיר (המלא בשני הדמים) חזרה לכלי הריק של השעיר, כדי לערבב היטב].

שתי ההבנות מובאות תוך כדי סוגייה אחרת –

שאלות לגבי חציצה בעבודת המקדש

בעבודת המקדש הכהן נוגע בידיו בכלים ועומד ברגליו על הרצפה. אם יש חציצה של דבר אחר – העבודה פסולה. לגבי זה נראה כמה שאלות של רמי בר חמא:

א. נתן מזרק (כוס) בתוך מזרק לקבלת הדם

גירסא א – האם מין במינו חוצץ?

תשובות:

1. משנתנו – אינו חוצץ:

נתן את המלא בריקן – ומבין כהבנה הראשונה שמכניס כלי לכלי.
דחייה: הכוונה (כהבנה השנייה) ששופך את הדם שוב.

2. משנה בזבחים – חוצץ:

כהן העומד על כלי או על רגלי חברו – חוצץ.

דחייה: אולי שם לא חוצץ כי זה לא דומם ולא מתבטל, אבל כלי בכלי – אולי לא חוצץ.

(נח. שליש תחתון)

גירסא ב – לא חוצץ, אבל האם נחשב "דרך שירות"?

תשובה: זה בסדר,
דתנא דבי רי"ש: "וְלָקְחוּ אֶת־כׇּל־כְּלֵי הַשָּׁרֵת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ־בָם"
כְּלֵי – רבים, הַשָּׁרֵת – יחיד, כלומר יש אפשרות לעשות עבודה אחת עם שני כלים (כלי בתוך כלי).

ב. מין שאינו במינו אבל מחלחל –
כלומר עטף את הכלי מבפנים בסיב, שהדם יכול לחדור דרכו לכלי, האם חוצץ?

עונה רב חסדא:
גירסא א – לא חוצץ, הראיה שספוג לא חוצץ בפני מי החטאת והכלי.

ודוחה הגמרא – מים הם "קלושים" ומחלחלים טוב מדם.

גירסא ב – לא חוצץ, אבל בקומץ מנחה כן חוצץ.

(וכאן רב חסדא לא מביא ראיה ממי חטאת).

(נח: 1+ במשנה)

חלק ג – סדר ההזאה על מזבח הזהב

"וְיָצָא אֶל־הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי־ה' וְכִפֶּר עָלָיו, וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן עַל־קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב" (יח).

א. איך עומד ואיך נותן? במשנה –

ת"ק –

סובב את המזבח.

נותן מלמעלה למטה

ומתחיל בפינה מזרחית צפונית והולך נגד כיוון השעון עד מזרחית דרומית

(ואילו בחטאות רגילות מתחיל במזרחית דרומית, וגם הולך נגד כיוון השעון).

ר"א –

עומד במקומו,

בפינה לידו נותן מלמעלה למטה, בשאר מלמטה למעלה,

(משנה + דילוג לאמצע עמוד ב בגמרא)

ב. סדר הנתינה –

בחטאת רגילה (חיצונית) – מתחיל במזרחית דרומית, וגם הולך נגד כיוון השעון)

ביו"כ –

משנתנו ורי"ס הגליל בברייתא –

מתחיל בפינה מזרחית צפונית (שלא כחטאת רכילה),
והולך נגד כיוון השעון (כחטאת רגילה) עד מזרחית דרומית.

ר"ע בברייתא –

מתחיל בפינה מזרחית דרומית (כחטאת רגילה),
והולך עם כיוון השעון (שלא כחטאת רגילה) ומסיים במזרחית צפונית.

הסבר הדעות:

1. A. הקרן הראשונה:

למה מתחילים ממזרח ולא ממערב?
הרי הכהן יוצא מקה"ק והצד שפוגע בו קודם הוא מערב המזבח? (ואין מעבירין על המצוות).

שמואל: "וְיָצָא אֶל־הַמִּזְבֵּחַ" – שצריך לצאת לעקוף לגמרי את המזבח ולהגיע לצדו המזרחי.

ולמה רי"ס הגלילי בצפון ור"ע בדרום?

                      רש"י – זה תלוי במספר הפרוכות (לעיל דף נב):

לרי"ס הגלילי היתה פרוכת אחת ופתחה בצפון – לכן הכהן מגיע מצד צפון,
לר"ע היו שתי פרוכות – הפתח של החיצונית בדרום, לכן מגיע מצד דרום.

(נח: שליש תחתון)

1. B. למה לר"ע הולך עם כיוון השעון?

איך יסתדר עם רמי בר יחזקאל  – כל פניות לא יהו אלא דרך ימין?

(וכפי שלמד רמי בר יחזקאל מתיאור הים של שלמה, דברי הימים ב, ד –
שהפרים שמחזיקים את הים מתוארים נגד כיוון השעון – צפון, מערב, דרום, מזרח,
ומשם למדו שבמזבח החיצון הולך נגד כיוון השעון).

תשובות (כל תשובות מצמצמת יותר את המחלוקת):

1. ר"ע חולק על רמי בר יחזקאל, ולא צריך דרך ימין.
2. ר"ע מסכים שבעזרה צריך דרך ימין (שם היה הים של שלמה) אבל בהיכל לא צריך (לא לומדים פנים מחוץ).

(נט. 1+, ואי בעית אימא)

3. עקרונית גם בהיכל צריך ימין, אבל סובר כר"א שלא סובב את המזבח אלא עומד במקומו ורק מזיז את ידו, וזה שונה מהמזבח החיצוני ולא צריך.

ואילו רי"ס הגלילי –

או שסובר כת"ק שמקיף ברגל,
או שמסכים שמקיף ביד, ולומדים יד מרגל.

(נט. 7+)
[את האפשרות האחרונה הגמרא דוחה:
הרי ת"ק זה רי"ס הגלילי (שמתחיל מפינה מזרחית צפונית),
ות"ק בפירוש אומר שמקיף ברגל!]

מה האינטרס שלו דרך שמאל?

(4-)
אמר לך ר"ע: עקרונית היה צריך להתחיל במערבית דרומית, כי זו הקרן שפגע בה ראשון כשמתרחק מהפרוכת, ואין מעבירין על המצוות,
אך כיון שלמדנו "ויצא" – מתחיל ממזרחית דרומית
ואח"כ חוזר לזו שפגע בה – מערבית דרומית וממשיך עם כיוון השעון.

(נח: חזרה לתחילת הגמרא)

[חלק ד – מקום העמידה בהזאה על הפרוכת –
(מובא אגב שהבאנו את הפסוק "ויצא")

בשאר חטאות הפנימיות (פר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור) – עומד רחוק מהפרוכת (מעבר למזבח),
ביו"כ – עומד סמוך לפרוכת (בין המזבח לפרוכת).

מקור:

1. A. ת"ר – לגבי יו"כ:
   "ויצא אל המזבח" – ללמד שלפני כן, בהזאה על הפרוכת, עמד בין המזבח לפרוכת.
2. B. תניא אידך – לגבי פר כהן משיח:
   וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן־הַדָּם עַל־קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד (ויקרא ד,ז),

– המזבח לפני ה', ואילו הכהן מאחורי המזבח.