להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
דף יומי – יומא דף נה
(נד: 1- עד נה: 4-)
הקדמה: במשנה (נג:) –
הנחת המחתה
מִשֶּׁנִּיטַּל אָרוֹן, אֶבֶן הָיְתָה שָׁם מִימוֹת נְבִיאִים רִאשׁוֹנִים, וּשְׁתִיָּיה הָיְתָה נִקְרֵאת, גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וְעָלֶיהָ הָיָה נוֹתֵן.
הזאת דם הפר בקודש הקודשים
נָטַל אֶת הַדָּם מִמִּי שֶׁהָיָה מְמָרֵס בּוֹ, נִכְנַס לַמָּקוֹם שֶׁנִּכְנַס, וְעָמַד בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַד,
וְהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה.
וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּון לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה אֶלָּא כְּמַצְלִיף.
וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה: אַחַת, אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתַּיִם, אַחַת וְשָׁלֹשׁ, אַחַת וְאַרְבַּע, אַחַת וְחָמֵשׁ, אַחַת וְשֵׁשׁ, אַחַת וָשֶׁבַע.
יָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן הַזָּהָב שֶׁבַּהֵיכָל.
שחיטת השעיר והזאת דמו בקה"ק
הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַשָּׂעִיר, שְׁחָטוֹ, וְקִבֵּל בְּמִזְרָק אֶת דָּמוֹ,
נִכְנַס לַמָּקוֹם שֶׁנִּכְנַס, וְעָמַד בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַד, וְהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה,
וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה: אַחַת, אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתַּיִם וְכוּ׳.
יָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן הַזָּהָב הַשֵּׁנִי שֶׁבַּהֵיכָל.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא הָיָה שָׁם אֶלָּא כֵּן אֶחָד בִּלְבַד. נָטַל דַּם הַפָּר וְהִנִּיחַ דַּם הַשָּׂעִיר,
ההזאה על הפרוכת
וְהִזָּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרוֹכֶת שֶׁכְּנֶגֶד הָאָרוֹן מִבַּחוּץ, אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּון וְכוּ׳. וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה וְכוּ׳.
נָטַל דַּם הַשָּׂעִיר וְהִנִּיחַ דַּם הַפָּר, וְהִזָּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרוֹכֶת שֶׁכְּנֶגֶד הָאָרוֹן מִבַּחוּץ, אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה וְכוּ׳. עֵירָה דַּם הַפָּר לְתוֹךְ דַּם הַשָּׂעִיר, וְנָתַן אֶת הַמָּלֵא בָּרֵיקָן
(המשנה הבאה (נח:) תמשיך עם ההזאה על מזבח זהב).
(דילוג ל-נה. שליש)
א. המקור למספר ההזאות
לגבי הפר (יד) – וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ
עַל־פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה
וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע־פְּעָמִים
מִן־הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ׃
לגבי השעיר (טו) – …וְעָשָׂה אֶת־דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר
וְהִזָּה אֹתוֹ עַל־הַכַּפֹּרֶת
וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת׃
כלומר:
בפר למעלה – ?, בפר למטה – 7.
שעיר למעלה – 1, שעיר למטה – ?.
אומרת הברייתא (בברייתא זה בשני שלבים – קודם לגבי פר למטה ואח"כ לגבי שעיר למעלה. כאן נאחד אותם) –
לומדים בין הפר לשעיר (למעלה מלמעלה ולמטה מלמטה):
פר למעלה משעיר למעלה – 1,
שעיר למטה מפר למטה – 7.
ומקשים – או כלך לדרך זו: אולי עדיף ללמוד גופו מגופו (בתוך אותו קרבן):
פר למעלה מפר למטה – 7,
שעיר למטה משעיר למעלה – 1
תשובה: הפסוק מקיש במפורש את הפר והשעיר – וְעָשָׂה אֶת־דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר.
(דילוג חזרה מרבע תחתון ל1+)
ב. צורת ומיקום ההזאה
במשנה – וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּון לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה אֶלָּא כְּמַצְלִיף.
רב יהודה וברייתא –
הכוונה לא שמזה על הכפורת עצמה (בחצי העליון/תחתון של העובי),
אלא רק מכוון לכיוון הפרוכת, אבל הדם נוחת על הרצפה,
ועושה תנועת יד של מצליף – רב יהודה – כמו מלקות,
אחת למעלה – עם כף היד כלפי מעלה, ו7 למטה – עם הכף כלפי מטה
מנא הני מילי? (שלא מזה על הכפורת עצמה) –
לגבי למטה – זה ברור שזה לא על הכפורת אלא על הקרקע ("לפני הכפורת").
לגבי למעלה –
ראינו שהפסוק מקיש בין הפר ושעיר לגבי המניין,
אבל בעצם – אם כבר יש היקש – למה לכתוב בכלל למעלה בפר ולמטה בשעיר?
אלא –
ההזאה למטה בשעיר מוזכרת להקיש מלמטה למעלה:
כמו שלמטה אינה על הכפורת, גם למעלה אינה על הכפורת.
ומקשים – אדרבה:
ההזאה למעלה בפר מוזכרת, להקיש מלמעלה למטה –
כמו שלמעלה על הכפורת, גם למטה על הכפורת!
דחייה:
אם כן – אז למה מוזכר למטה בשעיר?
אלא מלמטה בשעיר לומדים כנ"ל (שגם למעלה לא על הכפורת),
ומלמעלה בפר לומדים דבר אחר –
ראב"י – "עַל־פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה" – ש"פני" זה צד מזרח.
(דילוג חזרה משליש עליון לרבע תחתון (ת"ר))
ג. הספירה תוך כדי ההזאה
- A. איך סופרים?
ר"מ (ובמשנה) למעלה: אחת, למטה: אחת ואחת, אחת ושתיים, אחת ושלוש…
ר"י: למעלה: אחת, למטה: אחת ואחת, שתיים ואחת, שלוש ואחת…
ולא פליגי, כל אחד כמנהג מקומו.
- B. למה סופרים כך? (למה מזכיר כל פעם את ה"אחת"?)
ר' אלעזר – שלא יטעה (רש"י – להאריך את זמן הספירה, וכך ישים לב).
← לא מעכב.
רי"ח – לימוד מהפסוק (פר): וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל־פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע־פְּעָמִים מִן־הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ – "יזה" – ללמדה שאת ההזאה הראשונה צריכים לשתף בשאר ההזאות.
← מעכב.
(נה. 4-)
ד. מספר הכנים
במשנה – יצא מקה"ק, הניח את דם הפר על כן, ואז יצא עם דם השעיר –
חכמים – היה כן נפרד לכל אחד
ר"י – היה כן אחד. נטל דם הפר והניח דם השעיר.
(נו: שליש תחתון)
- A. הנוסח בסדר העבודה בתפילה
חזן התפלל לפני רבא וערבב בין חכמים לר"י:
יצא והניחו (דם השעיר) על כן שני שבהיכל (כחכמים שיש שני כנים),
נטל דם הפר והניח דם השעיר (כר"י, שקודם נוטל ואז מניח, כן אחד).
לתן תיקן אותו רבא שישה הכל כחכמים:
הניח דם השעיר, ונטל דם הפר.
(נה: 1+)
- B. למה לר"י היה רק כן אחד?
תשובה: שמא יטעה בין של הפר לשל השעיר.
אז שיכתבו על כל כן?
תשובה: ר"י "לית ליה כתיבה" (חושש שהכהן לא ישים לב).
(נה: 5+)
(מיתיבי – והרי לגבי קנים הוא סומך על כתיבה (כדלהלן)?
(דילוג גדול לנו: שליש)
תשובה: משום חולשא דכהן גדול, לא ישים לב.
ראיה שהחולשה תגרום לו לא לשים לב:
הרי גם בלי שיכתבו הכהן יכול לשים לב –
a. לפר יש הרבה יותר דם מהשעיר (רב – צריכים לקבל את כל הדם (דם הנפש),
b. דם השעיר בהיר יותר.
אלא שר"י חושש שהכהן לא ישים לב לזה משום חולשתו,
לכן ר"י חושש שהכהן גם לא ישים לב לכתב.
- C. האם ר"י סומך על כתיבה
(נה: 6+ (מיתיבי))
משנה בשקלים (ו,ה) – היו 13 קופות (שופרות) למטרות שונות.
שתיים מהקופות נועדו לקרבנות מן העוף (בקרבן בהמה הבעלים מביא את הבהמה עצמה וסומך עליה ואז מקריבים, אבל בעוף אין סמיכה, ולכן מספיק שישים כסף והכהנים כבר יטפלו בזה לכולם בבת אחת (יקנו עופות בכסף שבקופה ויקריבו לשם הבעלים (בלי לדעת מי הם)).
לחכמים –
קופה אחת נועדה לקיני חובה (כמו זב שמביא אחד לחטאת ואחד לעולה)[1]
וקופה שנייה רק לעולות (עולות נדבה).
לר"י – בברייתא (נה. 3-) לא היו שופרות לקנים (לחטאות), "משום התערובת",
אלא (משנה בשקלים, נה:) –
הכל היה רק לעולות:
קופה אחת לתורים,
וקופה שניה לבני יונה.
מה הכוונה "משום התערובת"?
- חושש שהכהנים יתבלבלו בין הכסף של העולה לשל החטאת (וחטאת העוף שעשו אותה לפי הדינים של עולה ולהפך – פסולים).
אז שיכתבו על הקופות?
לר"י לית ליה כתיבה (חושש שלא ישימו לב).
מיתיבי (נה: 5+) –
הרי גם לר"י צריכים להבדיל בין התורים לבני היונה (מי שהביא תור ויקריבו לו בן יונה – לא יצא ידי נדרו…),
ולכן כתבו וסומכים על הכהנים שישימו לב.
(נה: מתחת לאמצע)
- רב דימי – שמא אחד ממביאי החטאת ימות.
[ולא שחוששים שמא ימות, כי אין צורך לחשוש לזה,
אלא שחוששים שימות ונדע שמת.
ואז יצטרכו לאבד את כל המטבעות בקופה כדין "חטאת שמתו בעליה"![2]
(נה: 5-)
מקשים – שישתמשו ב"ברירה"?
כלומר שהנותנים יתנו על תנאי שאם מישהו מת אז הכהנים זורקים 4 זוזים (סכום של חטאת) אקראיים, ומתברר למפרע שזה היה הכסף של זה שמת?
תשובה: לר"י אין ברירה.
[1] איך לקחו מאותה קופה את שניהם? הרי בקופה כל הכסף מתערבב, וייתכן שיקחו מהכסף של ראובן רק עולות ומהכסף של שמעון רק חטאות?
תוס' ישנים:
1. לפי מה שהגמרא תציע בהמשך – אפשר ע"י דין "ברירה" (למי שסובר שיש ברירה).
2. ייתכן שהמעות של כל אחד היו צרורות (נתן 8 זוז צרורים, והכהנים קנו מתוך ה8 זוז אחד לחטאת ואחד לעולה.
(אבל אם זה צרור – אז ממה חושש ר"י (לפי ההסבר הראשון שחושש לתערובת חובה בנדבה)? הרי בקינים שמים סכום צרור לשני קרבנות, ואילו בנדבות ישימו סכום צרור לקרבן אחד? בכל אופן, ההסבר הזה בר"י נדחה).
[2] משנה למלך – כיון שכסף דבר חשוב, לא בטל ברוב מדרבנן.
2 תגובות
יישר כח השיעור יפה וברור להפליא
רציתי להציע הצעה שתוכל להרבות תורה
שתהיה הקלטה נפרדת רק של הסיכום של סוף השיעור שאפשר יהיה לחזור רק על הסיכום או לאלו שכבר למדו את הדף בעצמם ורק רוצים תמצית, זה יכול לעזור מאוד.
יישר כח.
תודה רבה על הרעיון! התלחנו את זה השבוע