לעילוי נשמות יהודה בן ישראל ולאה וייס ז"ל, שהיום יום פטירתו,
ואשתו אסתר בת יצחק ורבקה ז"ל,
ניצולי שואה שהקימו משפחה לתפארת,
ולעילוי נשמת בנם ישראל ז"ל שנפל במלחמת יום הכיפורים.
להקדשות ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת יבמות לחץ כאן.
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי דף ע
(תחילת פרק הערל עד עא. 10+)
משנה: הערל אסור בתרומה
מה המקור? תניא –
ר"ע – בפסוק של תרומה – "אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל…" – "איש איש" לרבות ערל.
(מחר (עא. 10+) נרחיב לגבי ר"ע)
ר"א – גזירה שווה מפסח (שם האיסור מפורש – "…וְכׇל־עָרֵל לֹא־יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב, מח))
בפסח: "תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא־יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב, מה)
בתרומה: "וְכׇל־זָר לֹא־יֹאכַל קֹדֶשׁ, תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא־יֹאכַל קֹדֶשׁ" (ויקרא כב, י)
דיון במקור של ר"א (הגז"ש מפסח לערל):
א. לכאורה אפשר לפרוך:
א"א ללמוד מפסח לתרומה, שהרי פסח חמור מתרומה (קרבן!), וחייבים עליו משום פיגול, נותר, וטמא (חטאת, ואילו טמא בתרומה אין חטאת אלא רק מיתה בידי שמיים במזיד)
ועונים – כיון שזה גזירה שווה מופנה א"א לפרוך:
תרומה: "תושב ושכיר לא יאכל קודש" (ויקרא כב, י) – לא מופנה:
שניהם נצרכים ללמד שעבד עברי של כהן לא אוכל תרומה (כי אין גופו קנוי לכהן כעבד כנעני) בין אם הוא רק עבד ל7 שנים ובין אם נרצע עד היובל.
פסח: "…תושב ושכיר לא יאכל בו" (שמות יב, מה) – מופנה:
כי ברור שלא מתייחס לעבד עברי, שהרי ודאי שעבד עברי חייב בפסח (שהרי אין גופו קנוי כנ"ל)[1],
אלא מתייחס לגוי פועל של יהודי, וזה מיותר כי כבר נלמד ש"כל בן נכר לא יאכל בו" (שם פסוק מג).
אך עדיין קשה – והרי זה מופנה מצד אחד, ולפי ר"א אפשר לפרוך?
תשובה – כיון שיש שתי מילים "תושב ושכיר", אז כביכול "מעבירים" אחת מהמילים לתרומה, וכך מופנה מבני צדדים.
(ע: 7+)
ב. אם כבר לומדים מפסח לתרומה, אז למה לא לומדים עוד דינים מפסח לתרומה:
- A. שגם אונן אסור בתרומה, כמו בפסח.
תשובה:
כי יש גם דיוק שמותר (ויקרא כב, יג, לגבי תרומה) – "…וכל זר לא יאכל בו" – זר אסור, אונן מותר.
["ומה ראית?"
יוצא שמצד אחד יש גז"ש ללמוד מפסח לתרומה לאסור (ואסרנו ערל)
ומצד שני יש דיוק שיש דבר שלא לומדים אלא מתירים (והתרנו אונן)
למה שלא נלמד להפך? ("ומה ראית?")
a. כי לאיסור ערל יש יותר חומרות מלאיסור אונן:
חומרות בערל:
- ערל מחוסר מעשה, ולא סתם מעשה אלא מעשה בגופו,
- ערל שלא מל חייב כרת
- ונצטוו על מילה לפני הדיבור (לפני הר סיני)
- ומילת בניו ועבדיו מעכבת!
חומרות באונן:
- זה קורה "בכל שעה" (יכול לקרות כמה פעמים בחיים, כשנפטר לו קרוב, ולא משהו חד פעמי),
- שייכת גם בנשים,
- אין בידו לתקן את עצמו
תשובות:
- b. רבא – פסול ערל מפורש בפסח, פסול אנינות לא מפורש (נלמד ממעשר),
לכן עדיף ללמוד מפסח לתרומה את הפסול שמפורש בו (ערל).
(ע: מתחת לאמצע)
- B. שנלמד שגם מילת זכריו ועבדיו מעכבת בתרומה, כמו בפסח?
תשובה: כי יש גם לימוד להתיר –
שהרי בפסח כתוב (שמות יב, מד) – "וְכׇל־עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת־כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ",
בו (בפסח) מילת בניו ועבדיו מעכבת, אך לא בתרומה.
אז אולי תדייק גם לגבי עצם איסור ערל –
"וְכׇל־עָרֵל לֹא־יֹאכַל בּוֹ" – בו ערל אסור, ולא בתרומה?
תשובה: אי אפשר לדרוש כך, שהרי יש לימוד (הגז"ש מפסח) לאסור.
["ומה ראית?"
ושוב – יוצא שיש שני לימודים:
מצד אחד גז"ש מפסח לתרומה – לאסור (ערל),
ומצד שני דיוק ("בו") שכתוב בפסח – להתיר (שלא צריך מילת עבדיו).
למה שלא נלמד להפך? ("ומה ראית?")
תשובות:
a. כי לערלות גופו יש יותר חומרות מערלות בניו:
ערלות גופו – מעשה בגופו, כרת
ערלות בניו ועבדיו – ישנה בכל שעה (כל פעם שמוליד או קונה עבד)
- b. ואיבעית אימא – לא סביר שערלות בניו ועבדיו תעכב אותו, וערלות עצמו לא תעכב!
(ע: 2-)
ג. השלמות
- A. מה דורשים מהמילה בו בפסח –
בערל – "וכל ערל לא יאכל בו" (שם מח)
(לעיל הצענו ללמוד מכאן שערל אסור בפסח אך מותר בתרומה, ודחינו, אז עכשיו צריכים לדון מה בכ"ז לומדים מכאן) –
לא אוכל פסח, אך אוכל מצה ומרור.
בבן נכר – "כׇּל־בֶּן־נֵכָר לֹא־יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב, מג)
שבפסח מומר אסור, אבל במעשר מומר מותר.
- B. למה צריך לאסור בפסח גם ערל וגם בן נכר?
כי אולי רק ערל אסור – כי הערלה מאוסה,
ואולי רק בן נכר אסור – משום שאין לבו לשמיים (כי הוא מומר)
[1] אילו היה גופו קנוי היה פטור, לפי הדעות שאישה ועבד כנעני פטורים (אך מותרים) בפסח (רמב"ן ועוד).
