להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף היומי סוטה דף ה
(ה. 3+ עד ו. במשנה)
המשך גאווה
א. אזהרה לגסי הרוח מניין?
- "שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ אַל תִּגְבָּהוּ" (ירמיהו יג)
- 2."ורם לבבך ושכחת" – "הישמר לך פן תשכח".
- רב עוירא – לסוף מתמעט ואיננו – "רוֹמּוּ מְּעַט וְאֵינֶנּוּ" (איוב כד, כד),
ב. כל אדם שיש לו גסות הרוח
ואם חוזר בו "וְהֻמְּכוּ – כַּכֹּל יִקָּפְצוּן" (ההמשך), יהיה כמו אברהם שנאמר בו "בכל",
ואם לא חוזר בו – "וּכְרֹאשׁ שִׁבֹּלֶת יִמָּלוּ" (ההמשך) – או כזקן השיבולת שנופלת, או כשיבולים הגבוהים שקוצרים אותם ראשונים.
- ר' אלעזר –
- ראוי לגדעו כאשירה –
"וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים" (ישעיהו י) – "וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן" (דברים ז).
- אין עפרו ננער – "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר" (ישעיהו כו)
- שכינה מייללת עליו –כִּי רָם יְקֹוָק וְשָׁפָל יִרְאֶה, וְגָבֹהַּ (גאוותן) מִמֶּרְחָק יְיֵדָע" (תהלים קלח) – שכינה נשברת ומתאוננת עליו.
- רב חסדא – אין אני והוא יכולים לדור בעולם –"גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל (תהלים קא, ה) – איתו לא אוכל.
- ר' אלכסנדרי – אפילו רוח קמעא עוכרתו "וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ" (ישעיהו נז, כ).
- רב אשי – לסוף נפחת – "זֹאת הַתּוֹרָה לְכָל נֶגַע הַצָּרַעַת… וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת…" (ויקרא יד, נד-נו).
- רב הונא או רב חסדא – "רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ (ישעיהו נז, טו) שתי אפשרויות – איתי דכא או אני את דכא (כפי שה' השרה שכינתו על הר סיני הנמוך).
ג. תועלות חיוביות למי שהוא בעל ענווה
(רב יוסף – ואדם צריך גם לנהוג כך)
- רב עוירא – בניגוד לבשר ודם, ה' גבוה הרואה את הנמוך – "כִּי רָם יְקֹוָק וְשָׁפָל יִרְאֶה וְגָבֹהַּ מִמֶּרְחָק יְיֵדָע" (תהלים לקח, הפסוק שראינו לעיל).
- חזקיה – תפילתו נשמעת – "יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי (ישעיהו סו) – רק מי שמשים עצמו רך כבשר.
- ר' זירא (באותו כיוון) – הוא יכול להירפא – "וּבָשָׂר כִּי יִהְיֶה בוֹ בְעֹרוֹ שְׁחִין וְנִרְפָּא" (ויקרא יג, יח) – כתוב בשר ואל אדם.
- ריב"ל – כאילו הקריב כל הקרבנות כולם, ואין תפילתו נמאסת – "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה (תהלים נא).
- האם טוב לתלמיד חכם קצת גאווה?
ד. עוד שני דברים
רב – שמינית שבשמינית,
רב הונא בר"H – מעטרת אותו כזקן השיבולת,
רבא – יהא בנידוי מי שיש לו ומי שאין לו.
רנבי"צ – לא מינה ולא מקצתה ("תועבת ה' גכל גבה לב").
- רי"ח – אין הגיון בגאווה –
אד"ם – אפר, דם, מרה.
בש"ר – בושה, סרוחה/שאול, רימה.
(ה: באמצע)
חלק ב – האם מקנא על דיבור?
סתירה במשנה –
כיצד מקנא? אל תדברי עם איש פלוני…
דיברה עמו עדיין היא מותרת… נכנסה עמו לבית הסתר… אסורה.
אביי – כדי לאסור צריך שיאמר אל תיסתרי ושתיסתר.
(ה: רבע תחתון)
חלק ג – נפלה לייבום – חולצת לולא מתייבמת
למה?
- רב יוסף – "כי מצא בה ערוות דבר… ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר"
המילה אחר מיותרת, ובאה לאפוקי שגם כשמת בעלה לא יכולה להתייבם ליבם, שאינו "אחר".
- 2."ויצאה מביתו…" – כדי שלא תחריב את ביתו, אז ברור שהתורה לא רוצה שתחריב את בית היבם (ר"ח – שמטרתו לבנות את בית אחיו).
מקשה אביי – אז שלא תתחתן כלל?
תשובה – אף אחד לא חייב לשאת אותה… אבל היבם הרי מצווה לייבם אותה, ולא ניתן לצוות דבר שיחריב את ביתו, וממילא אסור לו.
- "והיתה לאיש אחר" – הבעל השני נקרא רשע בכך שנושא אותה ("אחר"), ולא ניתן לצוות דבר כזה.
(אבל אישה שהתגרשה והתחתנה, ואז נפטר בעלה השלישי, אחיו כן מייבם כי מבחינת הנישואין השניים היא בעלת "שם טוב").
- רבא – קל וחומר: אם נאסרה לבעלה המותר לה, ודאי שנאסרת לאחיו האסור לה.
מקשה אביי – למה אשת כהן שנאנסה ונאסרה לבעלה, בכל זאת מתייבמת לאחיו החלל?
תשובה – הקל וחומר נכון רק כשסיבת האיסור לבעל הראשון נכונה גם לבעל השני (סוטה), אך אנוסה לא אסורה כלל בחלל.
שואל אביי – אז שגם תיפטר מחליצה (כמו סוטה ודאית)?[1]
רב יוסף – הסיבות הנ"ל לא מוציאות אותה מדיני ייבום וחליצה לגמרי, אלא רק סיבה לא לייבם, אך היבם עדיין נכנס לנעליו של הבעל הראשון, ולכן כן צריך חליצה כפי שהבעל הראשון צריך לתת גט (על פי תוס', וצריך עיון איך זה מסתדר עם השלב הראשון).
[1] שאלת אביי מובאת על ההסבר הראשון, אך לכאורה יש לשאול אותה על כל ההסברים, ולכן הבאנו אותה כאן בסוף.
