השיעור מוקדש לעילוי נשמת דומיניק רות שמחה בלונדר ז"ל, ממשפחת לוי
שנהרגה בתאונת דרכים כשהיתה רק בת 34,
עלתה לארץ מצרפת מתוך תחושת שליחות, ציונות, אהבת אדם והארץ
תנצב"ה
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף היומי סוטה דף מד
(מג: 12- עד מד: סוף פרק משוח מלחמה)
חלק א – נושאים אגביים
א. עוד מימרות של ר' דימי-רי"ח-ר' אליעזר בן יעקב
(אגב ההסבר שלו לעיל שזו מחלוקת רבנן ור"א בן יעקב)
- נטיעה נמוכה מטפח חייבת ערלה כל ימיה, משום מראית עין.
(זה רק כשמעט עצים הם כאלה ולא כל הכרם,[1] אבל אם כל הכרם כך – לא חייב, כי יש לזה קול שזה כרם יוצא דופן).
- לא קוראים ק"ש תוך 4 אמות של מת (לועג לרש).
- אח לא יתחתן עם אחות חורגת, משום מראית עין.
ב. מימרות של רי"צ-רי"ח- ר' אליעזר בן יעקב (חלקם משום מראית עין)
דחייה – יש לזה קול.
- עני שאסף את מתנות העניים לערימה, חייב במעשרות משום מראית עין (שיחשבו שזו תבואה שהוא גידל ושחייבת).
רק בכפר, אבל בעיר יש לזה קול שזה מתנות עניים ולא שהוא גידל.
- אין דין "כלאי זרעים דרבנן"[2] בגפנים נמוכים מטפח,
אבל כשכל הכרם כך אז יש.
- הנכנס ל4 אמות של מת נטמא מדרבנן, שמא יאהיל.
ראיה – משנה באהלות: כשיש מחיצה בין המת לבין האדם, אז לא נטמא,
משמע שכשאין מחיצה – נטמא.
[פירוט המשנה באוהלות:
אדם שעומד בחצר בסמיכות למת שנמצא מעברו השני של קיר המערה, לא יטמא,
אא"כ –
- בחצר שאין ד"א (לב"ש) או ד"ט (לב"ה), כי אז אין לה חשיבות של מקום, ובטלה למערה.
- שחצר שאין בה מדרגות יציאה, ואז כדי לצאת יתכן שיכניס ידיו למערה, צריך ד"א גם לב"ה, כך יש פחות סיכוי שיכניס יד.
- ר"י במשנה – הרס בית ובנאו שוב לא חוזר.
(מד. רבע)
חלק ב – המשך חוזרי מלחמה משום בית, כרם ואישה
א. מי האיש אשר ארס אישה
"וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה" (דברים כ).
משנה וברייתא –
חוזר – בתולה, אלמנה, שומרת יבם,
לא חוזר – נישואי איסור (גרושה וחלוצה[3] לכהן, אלמנה לכה"ג, ממזר או ממזרת).
מקור – נלמד מ"ולא לקחה" (במקום ולא לקח).
והרי לרי"ס הגלילי ממילא יחזור "משום עבירות שבידו"? (כמו ששאלנו בדף הקודם לגבי הגוזל בית)
תשובה – לא עבר עבירה עד שיבעול.
(מד. באמצע)
ב. אגדתא על הסדר של בית, כרם, אישה
לימדה תורה דרך ארץ, שיבנה בית יטע כרם ואז יתחתן.
וכן במשלי – "הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ, וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ, אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ" (משלי כד, כז).
קודם תבנה בית, אחר כך תיטע כרם, ואחר כך תתחתן.
דרשה אחרת על הפסוק בשלמה – לגבי לימוד תורה.
הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ | וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ | אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ | |
מקרא | משנה | גמרא | |
מקרא ומשנה | גמרא | מעשים טובים | |
מקרא משנה וגמרא | מעשים טובים | דרוש (העמקה) וקבל שכר |
(מד: רבע תחתון)
ג. עוד לגבי בנה בית במשנה
ברייתא – אם הוסיף אפילו שורה אחת של אבנים אז חוזר.
- ר"א במשנה – על בית לבנים בשרון לא חוזר.
ברייתא – מפני שמחדשים אותו פעמיים ב7 שנים, כי אינו מתקיים.
ד. אלו שלא זזים ממקומם – בשנה אחרי שחנך ביתו, חילל כרמו ונשא ארוסתו
"כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח" (דברים כ"ד, ה).
הערות:
- בפסוק "אישה חדשה". לאפקויי מחזיר גרושתו,
אבל על אלמנה וגרושת מישהו אחר – נשאר בבית ("אישה" – מכל מקום). - 2."ולא יעבור עליו לכל דבר" – גם לא מספק מים ומזון (בניגוד למי שעוד לא נשא).
אז למה כתוב "לא יצא בצבא"? לשני לאוים.
- 3."ולא יעבור עליו", למעט את הקבוצה הראשונה (מי שארס ולא נשא וכו')
- מניעת עריקים –
(מד. במשנה למטה)
חלק ג – הירא ורך הלבב – מי זה?
"וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ"(דברים כ, ח)
ר"ע – מפחד מהמלחמה,
רי"ס הגלילי ורי"ס – מפחד מעבירות שבידו (גמרא)
לרי"ס – רק עבירות דאורייתא,
כמו גרושה לכהן (משנה).
לרי"ס הגלילי – גם עבירות דרבנן
כמו שח בין תפילין של יד לשל ראש (ברייתא).
וגם הם מודים שגם אם מפחד חוזר (גמרא בהסבר הברייתא)
("וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ".
לח"מ – הם רק מודים כשמפחד באופן יוצא דופן (מים שותתים על ברכיו)).
חלק ד – סיום המשנה
"וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם" (שם ט).
משנה – היו שרי צבאות גם מאחורה, להכות את מי שמנסה לברוח, כי "תחילת ניסה נפילה".
והגמרא מתקנת – תחילת נפילה – ניסה.
(מספיק שמעט חיילים מנסים לברוח, זה יוצר כדור שלג של תבוסה במלחמה).
- 2.סוג המלחמה
במשנה –
הדין שחוזרים או לא יוצאים (כדי לקצר נקרא לזה חוזרים) זה רק:
רבנן – זה רק במלחמת רשות, אבל במלחמת מצווה – אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.[4]
ר"י – זה רק במלחמת מצווה, אבל במלחמת חובה – אפילו חתן וכו'.
ומסביר רי"ח שאין מחלוקת מעשית, אלא רק מחלוקת לשונית,
שמה שרבנן קוראים לו רשות, ר"י קורא לו מצווה, ומה שרבנן קוראים לו מצווה ר"י קורא חובה.
ורבא מעיר:
- יש מחלוקות ששניהם מסכימים לגבי הגדרתם –
מלחמות יהושע לכיבוש הארץ – חובה,
מלחמות דוד להרווחה (נגד ארם צובה כדי לקבל מס) – רשות,
המחלוקת במלחמת מנע –
חכמים – רשות, ר"י – מצווה, ושניהם מסכימים שהחיילים חוזרים.
- מה הנפקא מינה אם זה רשות או מצווה? (הרי לשניהם החיילים חוזרים)
האם יש פטור של "עוסק במצווה פטור מן המצווה".
[1] אבל לא מעט מדי, כי לפי ראב"י רק כרם מינימלי (2+2+1) חייב בערלה, אך 4 גפנים ופחות כלל לא חייבים.
[2] במנחות (טו:) יש מחלוקת, ותנא זה סובר שיש כלאי זרעים רק בלוף וקנבוס, אבל בשאר זה מדרבנן, ובגפן נמוך לא גזרו, אולי כי לא גזרו בדבר לא מצוי.
[3] אפילו שחלוצה לכהן זה רק דרבנן.
[4]רש"ש – עוזרת במזון לחיילים.
