שיעור גמרא פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת. וב15 דקות בלבד.

הדף היומי – שבת דף צ

סרטון דף יומילהורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

(פט: במשנה – צ: סוף הפרק)

המשך שיעורי הוצאה

חלק א – משנה לגבי עצים, תבלינים, צבעים, חומרי כביסה

א. עצים – כדי לבשל ביצת תרנגולת (שכבר טרופה במחבת עם שמן).

והרי כבר אמרנו את זה לגבי קנה (פ:)?

תשובה – יכולנו לחשוב שלעצים יש שיעור קטן יותר (שן מפתח) אולי נלך לפיו, קמ"ל.

ב. תבלינים – כדי לתבל ביצה, ומצטרפים זה עם זה.

ורמינהו – לגבי צירוף תבלינים לשיעור איסור אכילה (למשל ערלה), אמר חזקיה שזה דווקא כששני התבלינים ממתקים (כך שיש להם מטרה משותפת).

תשובה – גם כאן הכוונה ששניהם ממתקים, (אחרת אין בהם כדי לתבל, שהרי לא משתמשים בהם יחד).

ג. סימני צבעים (קליפי אגוזים, רימונים וכד', ראינו את כל זה בדף עט.) –
במשנה – כדי לצבוע בגד קטן בראש הסבכה – תשובה: בסימנים לא שרויים (שאין אדם טורח)
ורמינהו – כדי לצבוע דוגמא (שזה קטן יותר) – תשובה: בסימנים שכבר שרויים.

ד. חומרי כביסה – מי רגליים, נתר, בורית, קימוליא, אשלג –
ת"ק – כדי לכבס כבגד קטן בראש הסבכה, ר"י (קטן יותר) – כדי לכבס כתם דם (לטהר את הבגד).

זיהוי החומרים

  1. מי רגליים – אחרי ששהו 40 יום והחמיצו.
  2. נתר – סוג אדמה שבא מאלכסנדריה ולא נתר אנפנטרין (לא מכבס).
  3. בורית
    1. רב יהודה – חול.

דחייה מברייתא – החול והבורית.

  1. כבריתא (גופרית).

דחייה מברייתא – בורית ואהל חייבים בדיני שביעית – משמע שזה צמח ולא מחצב.

  1. אהלא (עשב).

דחייה מברייתא – כתוב גם בורית וגם אהל.
תשובה: יש שני סוג אהלא – אחד הוא בורית ואחד הוא צמח אחר.

  1. קימוליא – שלוף דוץ (רמב"ם – עשב סבוני).
  2. אשלג – נחותי ימא אמרו שזהו חומר שיש בנקב של המרגליות.

 

(צ. במשנה הראשונה)

חלק ב – משנה עם דברים ששיעורם בכלשהו

א. פלפלת (ירק) – משתמשים בכלשהו לריח הפה.

ב. עיטרן (נוזל כמו שמן שמזוקק מנפט) – לצליחתא (כאב חצי הראש).

ג. בשמים – והברייתא מרחיבה גם ריח טוב וגם ריח רע.

ד. מיני מתכות – רשב"א – כי אפשר להכין מזה דרבן קטן (בראש המקל אתו מובילים את הבקר)[1].

[ת"ר – גם במי שנודר להביא חומר לבדק הבית, אך לא אמר כמה, מניחים שהתכוון לשיעור שיש לו חשיבות מינימלית לבדק הבית, ממילא צריכים לדון מה החשיבות המינימלית של כל חומר:

מתכת – אמה על אמה, שמכינים מזה "כלייא עורב" (מתכת חדה עם חודים כדי שעורבים לא ישבו מעל המקדש).

נחושת

הברייתא נ"ל – בשווי  מעה כסף (שישית דינר)
ר"א – תימור (מזלג) קטן של נחושת (מחטטים ומקנחים את הנרות במנורה).

ה. כלשהו מאבני המזבח (שנשברו) או העפר שבתוך יסוד המזבח, או מקק (רקב) ספרים ומטפחות (כיסוי לכתבי הקודש) – כיוון שצריכים לגנוז אפילו כלשהו.

אגב זה – רב יהודה מתאר חמישה סוגי תולעים ושהם סכנה לאוכלם:
של ספרים, מטפחות, ענבים, תאנים ורימונים (ולכל תולעת שם אחר).

ואגב זה, סיפור על תלמיד רי"ח שאכל תאנים עם תולעים ורי"ח אמר שזה יהרוג אותו.

 

(צ. משנה שנייה)

חלק ג – משנה עם עוד שיעורי הוצאה

א. זרעוני גינה –  

קושיה ותשובה: (כדלעיל עט., כמו שראינו גם בחלק א לגבי צבעים)
במשנה שלנו
 – זרעוני גינה קצת פחות מגרוגרת, ר"י ב"ב – 5,

תשובה – לפני שזרע, שלא טורחים בפחות.

במשנה בדף פ: – מי שמוציא זבל כדי לזבל קלח אחד של כרוב (ר"ע) / כרישה (רבנן)

תשובה – אחרי שזרע, שאז טורחים גם בפחות.

 

 

ב. זרעים נוספים (הם יותר חשובים מזרעוני גינה, לכן שיעורם קטן יותר) – קישואין, דילועין, פול – 2,

אגב זה – ברייתא לגבי גרעיני תמרים –

אם עומדים לזריעה – 2 (כמו זרעים),
אם לאכילת חזיר – כמלוא פי חזיר (1),
להסקה – כמו עצים – כדי לבשל ביצה קלה,
לחשבון (ספירה) – ת"ק – 2, אחרים – 5 (כי פחות מזה אנשים סופרים קבוצות גם בלי גרעינים).

ג. ברייתא –

שערות של בע"ח
של זנב פרה וסוס 2 (עושים מהם מלכודת עופות), מגב חזיר – 1 (זה שיער קשה, וסנדלרים משתמשים כמחט),

חלקי דקל –
עלי דקל לאריגת סל – 2 (פחות מ2 א"א לארוג), סיב סביב גזע הדקל – 1 (מאירי – לשימוש בתור שוט).

 

ד. חגבים –

  1. A. ציפורת כרמים (סוג חגב) – בין חיה בין מתה – כלשהו[2], כי מצניעים לרפואה.

זיהוי – רב: פחיא ביארי, אביי – נמצא בדקל צעיר שעדיין יש לו רק סיב אחד.
שימוש – משתמשים בחגב להחכים, ועושים כך: את החצי הימני אוכל, את החצי השמאלי אוטם בקנה נחושת ותולה בזרוע שמאל, וכשמרגיש שהחכים מספיק – מוציא ואוכל גם את החצי הזה (אחרת ישכח הכל).

 

  1. B. חגב –

חגב מת: טהור – כגרוגרת, טמא – לא כתוב, ובירושלמי – כמלוא פי כלב.

חגב חי: נותנים לילד לשחק (לכן כלשהו).

ר"י – בין טהור בין טמא (נותנים לילד לשחק בשניהם)

ת"ק – רק בטהור (כי לא נותנים לו טמא, שמא יאכל).

אי הכי – הרי גם טהור עלול לאכול, ואסור לאכול חגב כשהוא חי
(כמו שאמר רב לרב כהנא שיש בזה איסור בל תשקצו – דברים מגעילים).

תשובה – החשש הוא שמא ימות החגב ואז הקטן יאכל, ולכן החשש רק בטמא.
(ואילו ר"י לא חושש, כי אם ימות – הקטן לא יאכל אותו אלא יספוד לו).

הדרן עלך אמר ר' עקיבא.

[1] משמע שכלשהו זה לא ממש כלשהו, אלא פשוט שיעור נורא קטן.

[2] משמע שאין הכוונה לחלק מהחגב, אלא לחגב שלם אפילו קטן מאוד.

השיעור היום מוקדש
לעילוי נשמת
הרב יעקב פנחס בן משה מרדכי הכהן ז"ל.

להקדשות ליחצו כאן

ממילא אתם תקועים בבית,  לפחות תקראו ספר טוב (לפרטים ליחצו).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

WordPress Lightbox

שיעור של 13 דקות ביום

ואתה באמת מבין את הדף היומי.

קבל את השיעורים ב:

בוואטסאפ

קבוצת וואטסאפ שקטה שבה תקבל את השיעור מדי יום.
להרשמה פשוט לחץ כאן.

במייל

קבל מייל יומי עם השיעור המוקלט של אותו יום. תמיד תוכל להסיר את עצמך בליחצת כפתור.

פודקאסט

לחץ כאן לקבל את השיעור בפודקאסט (itunes, spotify ועוד), או פשוט חפש "דף יומי סיני" בתוכנת הפודקאסט שלך.