הדף היומי – שבת דף ס

Download

להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

(נט: 7- עד ס: 1-)

חלק א – המשך דברים בהם אישה לא יוצאת

א. טבעת

במשנה: טבעת שאין עליה חותם – תכשיט, ואסור מדרבנן, שמא תוריד להראות לחברה.

מכאן מדויק: טבעת עם חותם – משוי (ולא תכשיט), ואסור מהתורה.

וקשה: במשנה בכלים טבעת נחשבת תכשיט ומקבלת טומאה בין כשאין עליה חותם ובין כשיש.

1. ר' זירא – זו מחלוקת ר' נחמיה ורבנן מה עיקר הטבעת:
   טבעת מעץ אלמוג שהחותם ממתכת –

רבנן – טהורה (כי העיקר הטבעת (המעמיד)) –

וכך המשנה בכלים – ולכן זה עדיין תכשיט.
ר' נחמיה – טמאה (כי העיקר החותם (החלק הסופי של הכלי)) –

וכך משנתנו, ולכן זה משוי.

1. אין בכלל סתירה:
   גם המשנה בכלים מסכימה שעם חותם זה לא תכשיט אישה.
   וכשהיא אמרה שזה מקבל טומאה זה כי זה:
   1. רבא – תכשיט איש (ולא אישה).
   2. רב נחמן בי"צ – כלי מעשה (ולא תכשיט).

(ס. רבע)

ב. אסורה לצאת במחט שאינה נקובה
זה נחשב תכשיט (ולא משוי), לכן רק אסורה מדרבנן.

למה זה תכשיט? (מה עושים עם זה?)

1. רב יוסף – איסוף השיער שיוצא מהסבכה.

דוחה אביי – אין חשש שתוריד להראות לחברה כי אז שערה יתפזר

(כפי שאין חשש שתוריד בירית שמחזיקה את הגרביים שלא ירדו).

2. רב אדא נרשאה לפי הסבר רבא: שמה תכשיט על המצח בקו שבו השיער מתחלק ימינה ושמאלה.

(ובימי חול משתמש בקצה החד כדי לחלק השיער ימינה ושמאלה).

(ס. במשנה)

חלק ב – דברים שלאיש אסור לצאת בהם מדרבנן – סנדל המסומר

א. למה גזרו?
בזמן גזירות השמד שאחרי מרד בר כוכבא התחבאו יהודים ("שילפי הגזירה" – בורחים מפני הגזירה) במערה (או בבית הכנסת) ולבשו סנדלים מסומרים.
וחשבו שהאויבים גילו אותם (או כי אחד לבש את סנדליו הפוך וחשבו (לפי העקבות) שמישהו יצא, או כי שמעו קול),
ונבהלו לברוח ודחקו זה בזה ונהרגו רבים בגלל המסמרים שבסנדלים.
לכן גזרו שלא ללובשם (כי הם מסוכנים או כי מזכירים את מה שקרה).

אז למה גזרו רק בשבת?
כי המעשה ארע בשבת, אז לא גזרו מעבר לזה.

(ובירושלמי – כיוון שאסרו בשבת, לרוב האנשים ממילא לא יהיה עוד זוג סנדלים, וכל יימנעו מזה גם בחול).

אז למה אסרו גם ביו"ט? (כמו שמשמע ממשנה בביצה שלא שולחים לחבר סנדל מסומר ביו"ט, כי אין לזה שימוש ביו"ט – כי אסור בלבישה),
תשובה: כי דומה לשבת – שיש התכנסות.

אז למה לא אסרו בתענית? (גם שם יש התכנסות)
תשובה: כי גזרו רק על יום התכנסות שיש בו איסור מלאכה, כמו שבת.

(ס: 6+)

וזה מובן אפילו לר' חנינא בן עקיבא (שבהקשר אחר אמר שכשגוזרים אטו מעשה שהיה, גוזרים רק בדיוק כעין המעשה, גם הוא מודה ששבת ויו"ט דומים, ולכן גזרו גם על יו"ט).

(ס: רבע)

ב. מצבים שבהם מותר:

1. A. כשיש מעט מסמרים
2. a. סוגיא א: ר"י-שמואל – רק כשהמסמרים נועדו לחזק את הסוליה.
   אך אם נועדו לנוי – מותר.

כמה נחשב נוי?

ר' חנינא – אפשר עד 7 (אחד בעקב ושלושה בשני הצדדים).[1]

רי"ח – עד 5 בכל סנדל (אחד בעקב ושניים בשני הצדדים).

קשה על רי"ח מברייתא: סנדל נוטה, מגביהים את הצד הנמוך עם מסמרים,
ר' נתן – עד 7,
רבי – עד 13.

תשובות:

1. הוא כר' נהוראי שאמר בפירוש 5.
2. (ס: 7-) "נוטה שאני" – כשזה בשביל לתקן מותר יותר ממצב רגיל.

(ס: לפני האמצע)
כמי ההלכה?
איפה: שתלמידי רי"ח יחמירו כרי"ח, אך אנחנו נקל כר' חנינא.
וכן רב אשי לרב הונא: מותר 7.

(ס: שליש תחתון)

1. b. סוגיא ב: בברייתא – נשרו מסמרים

"נשרו רוב מסמרותיו, ונשתייר בו ד או ה – מותר. ורבי מתיר עד שבע".

שלב א – הא גופא קשיא:

מצד אחד: נשרו רוב מסמרותיו, משמע אפילו נשארו הרבה – מותר,
מצד שני: צריך שלא יהיו יותר מ4,5,7

תשובה:
אם רק נגממו אך עדייi תקועים בעץ – אפילו שיש יותר מ5 מותר, כי רואים שזה לא סנדל מסומר רגיל.
אם ממש נעקרו – אז המספר הרגיל (4,5).

שלב ב – צריך שלא יהיו יותר מ4 או 5.

תחליט! 4 או 5?
תשובה: בסנגל גדול 5, בסנדל קטן 4.

שלב ג – רבי מתיר עד 7.

והרי לעיל (סוגיא א) רבי אמר עד 13!
תשובה: נוטה שאני (שאפשר יותר).

(דילוג ל4-)

שלב ד   – ר' חייא: אני הייתי מתיר יותר (סורא – 22, פומפדיתא – 24).
(ס: באמצע)

1. B. שאל רצען את ר' אמי – תפרו מבפנים?
   (הוסיף נעל פנימית בתוך הסנדל (כמו הגרב הקשיחה הנשלפת של רולר-בליידס) –
   ר' אמי – שמעתי שמותר,

ומסביר רב אשי – כי אז זה מנעל ולא סנדל.

1. C. הכניס מסמרים בצורת כלבוס – עם שני ראשים (כמו של אקדח סיכות)?
   ר' אבא בר אבינא – מותר (כי לא כך היה המעשה).
2. D. רב ששת – חיפה הכל במסמרים – מותר,

כי אז המסמרים נועדו להגן על הסוליה ולא לחזקה.

וכן בברייתא (שכבר קפצנו אליה קודם) – חיפהו כולו במסמרות – מותר.

1. E. עוד דינים באותה ברייתא:

1. חיפה בעור למטה, ותקע מסמרים מלמעלה להחזיק את העור – מותר.
2. שם מסמרים יוצאי דופן – כלבוס, טס (ראש שטוח), יתד (ראש חד) – מותר.
3. אפילו בתוך הבית אסור.
4. האם מותר לטלטלו לצרכים אחרים (לסמוך מיטה)?

רבנן – מותר (זה הרי כלי, לא מוקצה),

ר"א בר"ש – אסור (שמא ינעל אותו).

(ס: 6-)

וכמי ההלכה?

רב מתנא – אין הלכה כר"א בר"ש.

פשיטא? (הרי הלכה כרבים)

                      היינו חושבים שכיון שטעמו מסתבר, אולי הלכה כמותו.

[1] ראו ציור, מתוך פירוש חי, באישור הרב במחבר: