הדף היומי – שבת דף לט

Download

להורדת חוברת הסיכום של הדף היומי במסכת שבת לחץ כאן

לתרשים: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

(לח: משנה שנייה – מ. 3+)

חלק א – בישול בשבת בתולדות האור ותולדות חמה

א. בתולדות האור אסור לפי כולם.

לכן במשנה: אסור לשים ביצה ליד מיחם אפילו אם זה רק כדי שתתגלגל.

ובגמרא – רב יוסף: אם גלגל חייב חטאת – אפילו שזה רק תולדות האש[1]

וראיה – משנה קמה: – שגם בישול בכלי ראשון הורד מהאש מחייב חטאת.

[נפרט את המשנה:  הנושא שלה זה שאין בישול אחר בישול:
כל דבר שלא בא בחמין לפני שבת (כלומר עוד לא בושל) –
אפשר להדיח אותו בחמין (כלומר עירוי מכלי ראשון, שזה בעצם כלי שני (רשב"א)), מלבד קולייס האיספנין,
אבל אסור לשים אותו בתוך כלי ראשון עצמו, אפילו שהורד מהאש.
אבל אם כבר הובא בחמין לפני שבת – מותר לבשל בשבת בכלי ראשון, כי אין בישול אחר בישול].

(לט. 5+)

ב. תולדות חמה

במשנה: לשבור ביצה על סודר שחומם בשמש –

לחכמים – אסור, גזירה אטו תולדות האור.
           לרי"ס – מותר.

א. משנה קמו: – מותר לחמם מים בשמש.
האם זה כרי"ס?
רב נחמן – זה לפי כולם. כי המחלוקת בתולדות חמה, שרבנן גוזרים =אטו תולדות האור, אבל בחמה עצמה מותר לפי כולם.

ב. במשנה – מודה רי"ס בחול שחומם בשמש אסור.

למה?

1. רב יוסף – כי מזיז את החול (שזה חופר, או מוקצה).
2. רבה – שמא יטמין ברמץ, ואז שמא יחתה.

[ברש"י משמע שזה חשש עצמאי,
אבל רוב הראשונים – הכוונה כאן בעצם לדין הכללי של איסור הטמנה בדבר שמוסיף הבל, וממילא זה אסור גם מלפני שבת].

נפק"מ – בעפר תיחוח, וכן במים קרים בכלי שמוטמנים במים חמים –

לרב יוסף מותר, כי אין חשש שיזיז חול,
לרבה אסור – כי זה עדיין הטמנה בדבר שמוסיף הבל.

(לט. מתחת לאמצע)

קושיות על רב יוסף –

1. ברייתא – רשב"ג – מותר לגלגל על גג רותח.
   והגמרא מניחה שבגג יש עפר, אבל האדם לא מטמי בתוך החול שם אלא רק מניח.
   לכן לרבה מובן שלא גוזרים, כי אין כאו הטמנה,
   אבל לרב יוסף – הרי עדיין ייתכן שיזיז חול!

תשובה – אין חול בגג.

2. משנתנו –
   המשנה מספרת על אנשי טבריה שהיה להם מעיין של מים נקיים ליד מעיין של מים חמים, אז בנו צינור סוגר שהעביר את המים הנקיים דרך המים החמים כדי לחמם אותם,
   וחכמים אסרו להם את זה בשבת, ומשמע שאסור גם לרי"ס.

למה אסרו (ולמה גם לרי"ס)?

1. המים הם תולדות חמה, וכאן רי"ס מודה שאסור כי זה כמו החול.
   ומכאן ראיה לרבה שהבעיה היא הטמנה (שזה שייך גם במים), ולא שמא יזי חול (שזה לא שייך כאן).
2. דחייה –
   רבנן במשנה אכן סוברים שזה תולדות חמה, ומכאן רצו להוכיח שאסור,
   אבל ר' יוסי – זה תולדות האור (חולפים על פתח גיהנום), ולכן אסור, ואין מכאן שום ראיה לגבי הטמנה בתולדות חמה.

[ולהלכה –
רב חסדא כמו ההו"א לפי רבה, שזה אסור גם לר' יוסי מדין הטמנה, ומכאן שאסור להטמין.
עולא – הלכה כאנשי טבריה שזה מותר (כר' יוסי, ושאין איסור הטמנה בזה),

אך רב נחמן – אנשי טבריה עצמם שברו את הסילון…].

(לט: 5+)

חלק ב – גזירת מרחץ, בישול ביו"ט, והצינור בטבריה

הקדמות:

• איסור בישול ביו"ט –
  מותר לבשל ביו"ט לצורך אכילה ושתייה ("אוכל נפש").
  לגבי לחמם מים לרחיצה –

ב"ש – אסור, כי זה לא אוכל נפש,
ב"ה – מותר, כי מתוך שהותר לצורך אוכל נפש הותר גם שלא לצורך.

אבל רק פניו ידיו ורגליו ולא כל גופו (משום שלא נחשב "דבר השווה לכל נפש" (תוספות)).

• גזירת מרחץ –

גם מים שחוממו לפני שבת, וגם כשאין איסור שהייה או הטמנה,
שמן הדין מותרים לרחיצה בשבת,
באו חז"ל וגזרו שאסור לרחוץ כל גופו במים חמים (אטו בלנים שהיו מחממים בשבת),
אבל אם זה לא כל גופו מותר (נפרט בהמשך).

חזרה לסיפור הצינור של אנשי טבריה –
במשנה כתוב שאסרו להם, ואמרו שהמים שיוצאים מהצינור –
בשבת – אסורים בשתייה ורחיצה, כמו מים שחוממו בשבת,
ביו"ט – מותרים בשתייה, ואסורים רק ברחיצה, כמו מים שחוממו ביו"ט.

הגמרא מתמקדת ב"כמו" (החלק עם הקו התחתון):
במה מדובר?

לגבי יו"ט –
לב"ה – מדובר ברחיצת כל גופו, שהרי לרחיצת פניו ידיו ורגליו מותר לחמם מים ביו"ט.
לב"ש – מדובר גם בפניו ידיו ורגליו, שגם לזה אסור לחמם ביו"ט.
לגבי שבת –
אם רחיצת כל גופו – הרי גם מים שחוממו לפני שבת אסורים לכל גופו (גזירת מרחץ),
אלא מדובר בפניו וידיו ורגליו.
ולפי זה את יו"ט חייבים להעמיד דווקא כב"ש. וזה קשה.

עונה רב איקא בר חנניא:
המשנה כב"ה, אלא שלא מדובר ברחיצת כל גופו (אמבטיה) אלא שטיפת כל גופו (מקלחת),
לגבי יו"ט – זה אסור גם לב"ה, (לכן המשנה אסרה ביו"ט).
לגבי גזירת מרחץ – כר"ש שזה מותר (לכן לגבי שבת כתוב כמים שחוממו בשבת עצמה).

דתניא: האם גזירת מרחצאות כוללת שטיפה?
ר"מ – אסור, אפילו בצונן!
ר"י – אסור בחם.
ר"ש – מותר אפילו בחם!

ורב חסדא – המחלוקת בכלי, אבל בקרקע מותר לכולם.

אך קשה – הרי מעשה טבריא היה בקרקע, ואסרו.[2]
ומסביר הפנ"י – אמנם הנושא כאן הוא גזירת מרחצאות, ואילו בטבריה לא היה משום גזירת מרחצאות (כי מדובר בשטיפה, וכר"ש, אלא משום הטמנה)., אבל אם אין גזירת מרחצאות בקרקע, כי קרקע לא נחשב "חמין", אז גם אין איסור הטמנה בקרקע.
אלא להפך – המחלוקת בקרקע, אבל בכלי אסור לכולם.

[1] יש מחלוקת בראשונים האם החידוש הוא שחמי האור מחייבים חטאת (ריטב"א), או שגם גלגול ביצה (שזה לא ממש בישול) מחייב חטאת (רש"י). אנחנו מפרשים כאן לפי הריטב"א.

[2] השאלה מאוד קשה. הרי מטרת הגמרא כרגע לומר שבטבריה לא היתה גזירת מרחץ, אלא רק משום הטמנה/השהיה, ולכן ר' איקא בר חנניא העמיד כר"ש, כדי לומר שאין גזירת מרחץ.
ואילו כאן נשמע שטבריה אסרו דווקא בגלל גזירת מרחץ, ולא כר"ש, אלא דווקא כר"מ ור"י שאסרו!

ראו בתוס' את תירוצו, ובגוף הסיכום כתבנו את תירוץ הפנ"י.
ואולי אפשר להבין אחרת: הרי רב איקא העמיד דווקא כר"ש, ולא כר"מ ור"י. אבל אם אומרים שבקרקע כולם מודים שמותר – אז יכל להעמיד גם כר"מ ור"י שאין גזירת מרחצאות במקרה של טבריא. אבל אני מודה שזה לא לגמרי נכנס למילים.