להורדת חוברת הסיכום של הדף היומי במסכת שבת לחץ כאן
לתרשים: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
(יט: במשנה – כ: סיום הפרק יציאות השבת)
תזכורת:
למדנו בדף יז: לפי ב"ה – אין איסור שביתת כלים,
אבל גם הם מודים שיש איסור שהייה של תבשיל על האש/בתנור – שמא יחתה בגחלים.
וראינו שם מצבים שמותר:
אם ברור שלא ירצה לחתה – 1. אם העשן רע. 2. אם הרוח קשה. 3. מבושל או חי.
ולגבי צלי בתנור ראינו מחלוקת: ר' ירמיה – אסור, רב אשי – מותר,
וראינו שתי גרסאות במה המחלוקת:
| גדי (הרוח מזיקה) | אייל | |
| סגור בטיט | מותר | 1. מחלוקת 2. מותר |
| לא סגור בטיט | 1. מחלוקת 2. מותר | 1. אסור 2. מחלוקת (רב אשי מתיר אפילו כאן כי עד שיפתח את התנור ייזכר) |
ועכשיו למשנתנו
– המשנה אוסרת שהייה, אא"כ זה נצלה/הוכן מבעוד יום,
ונראה על זה חמישה סעיפים:
א. אסור להשהות צלי (בשר, בצל, ביצה)
A. ראינו לעיל יח: – איך יסבירו את זה האמוראים?
ר' ירמיה – מדובר שלא סגור בטיט או דבר שהוא כמו אייל (שהרוח לא מזיקה).
רב אשי – מדובר שזה צלייה על גחלים ולא בתנור.
B. אצלנו – כמה שצריך שייצולו מבעוד יום כדי להתיר?
רב – כמאכל בן דרוסאי (שליש), (וכן רי"ח ור' חנינא [1]).
ב. במשנה: אין נותנים פת לפני שבת אלא כדי ש:
ת"ק – יקרמו פניה מבעוד יום,
ר"א – כדי שיקרום התחתון.
והגמרא מתלבטת:
מקל: מספיק החלק שפונה לכיוון האש.
מחמיר: החלק שצמוד לדופן התנור. – וכך מוכר מברייתא.
ג. במשנה: מותר לשים פסח לצלייה לפני שבת
משום שבני חבורה זריזים הם.
למה צריך את הסיבה הנ"ל, הרי בגדי ממילא התרנו (לפי כולם/לפי
רב אשי – ראו בהקדמה)
תשובה: שם מדובר בגדי מנותח (שהרוח מזיקה לו),
כאן (פסח) בגדי שלם – שהרוח פחות מזיקה לו.
ד. במשנה: התחלת מדורה סמוך לשבת
במקדש (מדורת בית המוקד) – מותר סמוך,
בגבולין – כדי שתאחז האש ברובו (ור"י – בפחמים מספיק כלשהו כי אין צורך
לחתות).
A. למה במקדש מותר?
1. כי במקדש מותר להדליק אש (לא תבערו אש בכל מושבותיכם).
דחייה: אז שהמשנה תתיר גם בשבת עצמה.
2. מדובר בכהנים בזמן עבודתם (שריפת האיברים של תמיד של בין הערביים של שיום
שישי), וכהנים זריזים ולא יחתו (כמו לגבי הפסח).
B. בגבולין (=מחוץ למקדש) כדי שתאחז האש ברובן:
רב – רוב כל עץ ועץ
שמואל (מקל) – כדי שלא יאמרו הבא עצים ונניח תחתיהם (וכן בברייתא של ר' חייא).
C. מה לגבי גזע עץ יחיד?
שתי גרסאות ברב – רוב עוביו או רוב היקפו (ורב פפא מחמיר ומצריך את שניהם),
ובעצם זו מחלוקת תנאים: ר' חייא – רוב עוביו, ר"י בן בתירא – רוב היקפו.
(דילוג של 5 שורות של מדרש פסוקים)
D. מדורת קנים וגרעינים:
רב הונא – בשניהם:
מפוזרים – לא צריכים רוב (נשרפים בקלות),
מחוברים – צריכים רוב (האש לא נכנסת לבפנים בקלות)
רב חסדא – להפך בשניהם:
מפוזרים – צריכים רוב כי לאש איןי במה להאחז,
מחוברים – לא צריכים רוב.
רב כהנא מחלק:
קנים – כרב הונא,
גרעינים – כרב חסדא.
E. עוד מדורות שלא צריכים רוב – חומרים דליקים במיוחד:
תני רב יוסף: עצים עם זפת, גופרית, גבינה, רבב (דברים ניתכים כמו שומן,
שעווה),
ובברייתא: גם קש וגבבא,
רי"ח – עצי בבל
רב יוסף – שוכא דארזא (ענף ארז יבש ודק),
רמי בר אבא – זאזא (טחב שצומח סביב העץ).
הדרן עלך יציאות השבת.
