שיעור גמרא פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת. וב15 דקות בלבד.

שיעור גמרא פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת. וב15 דקות בלבד.

קבל את השיעורים גם ב:

הדף היומי – שבת דף קכח

 

סרטון דף יומילהורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

{/.}

(קכז: 11-  עד קכח: רבע תחתון)

חלק א – מוקצה במאכלים שונים

סוגיה ראשונה  – מאכלים שאסורים או מותרים מבחינה הלכתית

במשנה

מאכלים שראויים לאכילה מבחינה הלכתית – מפנים (לא מוקצה) –
תרומה טהורה, דמאי, מעשר ראשון שניטלה תרומתו, מעשר שני והקדש שנפדו.

דברים שלא ראויים לאכילה מבחינה הלכתית – לא מפנים (מוקצה) –
טבל, מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, מע"ש והקדש שלא נפדו.

מה החידוש?
בראויים לאכילה – שגם אם יש בעיה הלכתית במסוימת – בכל זאת ראויים,
ובלא ראויים – שגם אם לכאורה אין בעיה – בכ"ז יש בעיה והם לא ראויים.

ונפרט:

מאכלים שראויים לאכילה –

  1. תרומה – גם אצל ישראל אינה מוקצה, כי ראויה לכהן.
  2. דמאי (כאן לא שואלים פשיטא אלא פשוט למה) – כי יכול להפקיר נכסיו ולהיחשב עני ואז ראוי לאכילה[1] (לפי ב"ה).
  3. מע"ר שניטלה תרומתו – לחדש שאם הלוי הקדים את הכהן לפני המירוח, בזה נפתר מחובת תרומה גדולה – ונחשב ראוי לאכילה.
  4. מע"ש שנפדה – אפילו שנתן קרן ללא חומש – לא מעכב וראוי לאכילה.

מאכלים שלא ראויים לאכילה –

  1. טבל – אפילו טבל דרבנן נחשב לא ראוי (עציץ לא נקוב).
  2. מע"ר שלא ניטלה תרומתו – אפילו אם ניטלה תרומת מעשר, אלא שהקדים הלוי ולקח לפני תרומה גדולה כשהתבואה כבר התחייבה – שאז חייב להפריש תרומה גדולה ולכן אינו ראוי.
  3. מע"ש והקדש שלא נפדו – אפילו אם נפדו אך לא נפדו טוב (פדו מע"ש על מטבע ללא צורה, חיללו הקדש על אדמה).

 

 

(קכח. רבע)

סוגיה שנייה – מאכל שראוי לבהמה

א. צמחים שיש חיות שאוכלות אותם[2]

במשנה –

ת"ק –
תורמוס יבש אינו מוקצה – כי ראוי למאכל עיזים (גמרא: לח הוא מריר ולא ראוי).
לוף וחרדל – מוקצה.
רשב"ג – לוף מותר, כי זה מאכל עורבים.

ברייתא –

ת"ק – חצב וחרדל – לא מוקצה (מאכל צביים ויונים).
רשב"ג – גם שברי זכוכית – מאכל נעמיות (יען).

 

ביאור השיטות:

דעת רבנן – צריך שיהיה בע"ח שאנשים נורמלים רגילים לגדל באותו אזור (גם אם לו עצמו אין),

לגבי חרדל לכאורה יש סתירה,
ומבאר הר"ן –

באזור התנא של המשנה לא היו מגדלים יונים,
באזור התנא של הברייתא היו רגילים לגדל יונים.

דעת רשב"ג –
רשב"ג מוריד את הרף, ומספיק שבני מלכים נוהגים לגדל חיה מסוימת כדי שהאוכל שלה לא יהיה מוקצה. (וכל ישראל ראויים להיות בני מלכים).

  1. שואל ר' נתן – אז למה חבילי זמורות הם מוקצה, הרי זה מאכל פילים?
    תשובה – נעמיות שכיחי, פילים לא שכיחי (גם אצל בני מלכים באותו אזור).
  2. אמימר – בתנאי שיש לו נעמיות.
    דוחה רב אשי – אם יש לו אז ודאי שלא מוקצה לפי אף אחד (כמו שאם יש לו פילים אז גם הזמורות לא מוקצה).
  3. אביי – מצינו עוד תנאים שסוברים שכל ישראל בני מלכים –
  1. ר"ש – שמתיר לכל ישראל לסוך בשבת שמן וורדים (אפילו שרק בני מלכים עושים כך כשאינם חולים).
  2. רי"ש – שגם אם חייב כסף לאחרים, ואפשר להכריח אותו למכור את רכושו כדי לשלם מלבד מה שצריך ללבוש, בכל זאת לא מכריחים אותו למכור את בגדו היקר, גם אם אנשים ברמתו לא לובשים כזה.

 

(קכח. שליש תחתון)

ב. צמחים שיש להם כמה ייעודים

במשנהחבילי קש וזרדים

בסתם – מוקצה (מיועדים להסקה), אבל אם התקינם למאכל – לא מוקצה,[3]

בברייתאחבילי סאה אזוב וקורנית הדין הפוך (תוס') –

בסתם – אינם מוקצה (מאכל), אבל הכניסם לאוצר (לייבש להסקה) – מוקצה.

[ואגב, עוד דינים באכילה שלהם:
1. חיתוך – אפשר לחתוך דק אך לא בכלי (טוחן).
2. כשמפרק את הגרעינים מתוך השרביטים –
ר"י – יכול בכלי, אך מעט מעט.
רבנן – צריך ביד + מעט].

(קכח. 10-)

ג. בשר ועצמות

אם מבושל או מלוח זה ראוי למאכל אדם ואינו מוקצה.
הנושא שלנו כשראוי (כרגע) רק לכלב.

  1. A. איתמר – בשר תפל (ראוי לכלב, אך כרגע מיועד לאדם) –

רב חסדא – מוקצה (סובר כר"י, ורק אם מיועד לכלב זה מתיר בטלטול).
רב הונא – לא מוקצה (סובר כר"ש, שמספיק שראוי לכלב גם אם לא התכוונתי לתת לכלב).

קושיות על שניהם:
1. והרי רב הונא פוסק כר"י?
תשובה: באכילה פוסק כר"י, אך כשזה רק טלטול – מקל כר"ש.
2. והרי רב חסדא התיר לטלטל בשר אווז?
תשובה: בשר אווז הוא רך וראוי לאכילה לאדם.

(קכח. 3-)

  1. B. ת"ר –
    בשר תפל – לא מוקצה כר"ש.
    דג תפל – מוקצה (כי לא ראוי אפילו לכלבים (תוס' 1)).

 

  1. C. ת"ר –
    עצמות ובשר תפוח (מסריח) – לא מוקצה כי ראוי לכלבים.

(וזה לכאורה גם לר"י, כי מיועד לכך מלפני שבת).

 

(קכח: במשנה)

חלק ב – טיפול בבעלי חיים מוקצים

בעלי חיים הם מוקצה בשבת, וזה גורם לבעיות שונות בטיפול בהם:

א. במשנה: מותר לשים סל הפוך כדי לעזור לאפרוחים לעלות ללול

מקרה דומה בברייתא:  בהמה שנפלה לאמת המים – יכול לשים כרים וכסתות כדי שתעלה עליהם ותצא.

קושיות:

  1. סתירה: בברייתא אחרת כתוב שמפרנסה במקומה, כלומר לא שם כרים!
    תשובה: תלוי מה אפשרי: אם אפשר לפרנס כדי למנוע צער, יפרנס, ואם לא – יביא כרים.
  2. הרי הוא מבטל כלי מהיכנו?
    (כאן, בניגוד לאפרוחים, הבהמה יכולה לעלות על הכרים ולהישאר שם (רשב"א)).
    תשובה: זה איסור דרבנן, וצער בעלי חיים דאורייתא גובר.
  3. (שאלה שנשאלה בדף מג – יש דעה שאסור לטלטל כלי לצורך מוקצה.
    תשובה (שם) – מדובר שהרים לצורך אחר, ואז כבר יכול גם להניח לאפרוח/בהמה.
    (ואולי עוד תשובה – הקלו משום צער בעלי חיים).

 

(קכח: שליש)

ב. הזזת בעלי חיים

  1. A. נדבר על 3 שיטות להזזת בע"ח (מהחמור לקל) –
  2. עקירה ממש (זה ודאי אסור (בהנחה שלא אומרים חי נושא את עצמו (צד.))).
  3. דידוי (מחזיק ומושך, והבהמה הולכת ברגליה). זה חמור יותר כי יש חשש שיגביה.
  4. דחייה (דחיפה).
  5. B. יש שתי בעיות בהזזת בעל חיים –
  6. בחצר – מוקצה (דרבנן) –

במשנה:
עגלים וסייחים – מותר לדדות
(להחזיק אותם ולמשוך, והם הולכים ברגליהם),
אבל תרנגולת לא מדדים אלא רק דוחים (דוחפים) – אביי: כי אם יחזיק והיא בדיוק תעלה את עצמה לאוויר – נמצא שהוא ממש מרים אותה.

וכן בברייתא א וברייתא ג.

(ברייתא ג טיפה מורכבת –
כי ברישא מדויק שמדדים, ובסיפא כתוב שדוחים,
ומסביר אביי שהסיפא לגבי תרנגולת).

  1. ברה"ר – טלטול ד"א (דאורייתא) –

ברייתא ב – בזה מחמירים גם בבהמה וחיה שדוחים ולא מדדים.

  1. C. במאמר מוסגר – טלטול ילד
    עקירה – מהתורה מותר (חי נושא את עצמו), אך חז"ל אסור,
    דידוי מותר גם ברה"ר (כי גם אם תעקור – כאמור זה רק איסור דרבנן).

 

(קכח: במשנה השנייה)

ג. סיוע ללידת בהמה

לא מיילדים את הבהמה (לא מושכים את הוולד) –

(ראשונים: משום טירחה יתירה, או מכה בפטיש).[4]

אבל מסעדים –

רב נחמן – דוחק בבשר האם כדי שיצא.
רב יהודה – מקבלים את הוולד כשיצא, שלא יפול,
וכן בברייתא,
והברייתא מוסיפה שגם נופח בחוטמו לפתוח את האף, ונותן לו דד שיינק,
ורשב"ג – גם מרחם עליו, כלומר גורם לאימו לאהוב אותו כדי שתטפל בו
(אביי – שם מלח ברחם האם כדי שתזכור את צער הלידה ותרחם עליו,
ושם מי שליא על הוולד כדי שתזהה את ריחו).

[1] למה בכהן מספיק שראוי לאדם אחר (כהן) כדי שלא יהיה מוקצה,
ואילו בדמאי צריך שיהיה לבעל הפירות פוטנציאל שיהיה ראוי לו עצמו? למה לא מספיק שיש אנשים שזה ראוי להם לאכילה (עניים)?

[2] לכאורה זה כר"ש להלן. שהרי אמנם כרגע א"א לאכול את התורמוס, אלב אחרי שבת יהיה אפשר לבשל ולאוכלו, אז גם אם עכשיו ראוי לחיות, מי אמר שהוא מתכוון באמת לתת לחיות? אולי הוא מתכוון לאכול אותם אחרי שבת? אלא שזה כר"ש, שגם אם מתכוון לאכול ולא לתת לחיות, בכ"ז כיון שזה ראוי לחיות – זה לא מוקצה.

[3] לכאורה זה כשיטת ר"י שנראה להלן לגבי בשר. אך לר"ש, גם אם לא תכנן להשתמש בזה לאכילה לשבת, בכל זאת – כיון שזה ראוי לכך, זה לא מוקצה (כמו בשר חי שראוי למאכל כלב אך לא תכנן לתת לכלב).

[4] למה אין כאן בעיה של מוקצה?
אולי כי צער בעל חיים (דאורייתא) גובר?

 

נהוג לתת מחצית השקל למוסדות תורה, וכלומדי אתר סיני נשמע לנו הכי סביר לבחור באתר סיני כדי שנוכל כולנו להמשיך להנות מהפרוייקט. אפשר לתרום כאן בביט, אשראי, והעברה בנקאית . לפרטים נוספים ותשלום בפייבוקס ליחצו כאן.

תגובה אחת

  1. שלום, לגבי הסוגיה מהדף קכח, מסכת שבת. שעוסקת בפרה שנפלה למים.

    אמרנו שגם אם היה אפשר להרים אותה, אי אפשר משום מוקצה. אך אפשר לשים לה כרים שתעלה עליהם. ואומנם יש בזה משום מבטל כלי מהיכנו, אך צער בעלי חיים זה מצווה דאוריתא.
    שתי שאלות:
    1. צער בעלי חיים זו מצוות לא תעשה? (כאילו לא יכול להיות שזה עשה, כי לא תעשה דרבנן דוחה עשה דאוריתא (כמו שופר בראש השנה שחל בשבת))
    2. זה נכון שאסור להרים את הפרה משום מוקצה? (כי הרי מוקצה זה דרבנן, ובין כו וכו אנחנו עוברים על דרבנן (במבטל כלי מהיכנו).
    שמקווה ששאלותי מובנות. תודה רבה וישר כוח על עבודת הקודש שלכם!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

WordPress Lightbox

שיעור של 13 דקות ביום

ואתה באמת מבין את הדף היומי.

קבל את השיעורים ב:

בוואטסאפ

קבוצת וואטסאפ שקטה שבה תקבל את השיעור מדי יום.
להרשמה פשוט לחץ כאן.

במייל

קבל מייל יומי עם השיעור המוקלט של אותו יום. תמיד תוכל להסיר את עצמך בליחצת כפתור.

פודקאסט

לחץ כאן לקבל את השיעור בפודקאסט (itunes, spotify ועוד), או פשוט חפש "דף יומי סיני" בתוכנת הפודקאסט שלך.