להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
דף יומי מסכת ראש השנה דף ו
(ה. 7- עד ו. 10+)
המשך בל תאחר
חלק א – במה שייך בל תאחר?
ברייתא ד. – חייבי הדמין, והערכין, החרמין, וההקדשות, חטאות, ואשמות, עולות, ושלמים, צדקות ומעשרות, בכור ומעשר ופסח, לקט שכחה ופאה (תוס' – למשל שליקט כי לא היו עניים וחייב לתתם לעניים), כיון שעברו עליהן שלשה רגלים – עובר בבל תאחר.
א. בל תאחר בפסח?!
- רב חסדא – נכתב סתם (הוא בשלישייה הקבועה של "בכור מעשר ופסח").
- רב ששת – שלמי פסח (שאבד והביא אחר ואז נמצא, שיש לו בל תאחר רגיל ולא אומרים שיש לו רק את הרגל הבא).
- נדבה – היקש לנדר – "וְאִם נֶדֶר אוֹ נְדָבָה זֶבַח קָרְבָּנוֹ בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל" (ויקרא ז, טז).
- דמין, ערכין, חרמין, הקדשות – "לה' אֱלֹקֶיךָ" – שהם לגמרי לה' (ולא לכהנים).
- חטאות, אשמות, עולות, שלמים (רש"י – מעשר ופסח) – " כִּי דָרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ" – שהם חובה.
- צדקות, מעשרות, בכור – "יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ" – שבשלושתם יש אזכור של "ה' אלוקיך".
- לקט שכחה ופאה – "מעמך" (שכתוב לגבי עניים – "שמות כב – "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ").
(ה: 1+)
ב. המקור (ברייתא) –
דברים כג, כב – "כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי דָרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ וְהָיָה בְךָ חֵטְא".
ג. בברייתא הנ"ל – לא בחילופיו
במה מדובר?
- אם מדובר בחילוף שהולך להקרבה – אז זה כקרבן רגיל,
- אם זה חילוף שלא ניתן להקריב אותו (כמו בחילופי חטאת, או חילופי תודה שהתערבה עם התודה המקורית) – אז גם לא שייך בל תאחר!
- לרבנן שדורשים 3 רגלים, אם על המקורי כבר עבר רגל אחד, אז לחילוף יש שוב 3 רגלים ולא רק 2.
- לר"מ שדורש רק רגל 1, אם החילוף נעשה באמצע הרגל, אז לחילוף יש עוד רגל חוץ מהרגל הנוכחי.
רב ששת – הכוונה לחילוף שכן מוקרב, והכוונה לא שאין לו כלל בל תאחר, אלא שיש לו בל תאחר של עצמו, ואינו ממשיך את הזמן של המקורי.
למשל –
חלק ב – שגם אם איחר – הקרבן לא נפסל
המקור –
- הברייתא הנ"ל – "והיה בך חטא" – בך ולא בקרבן.
- אחרים בברייתא – לומדים היקש בכור ממעשר (במעשר זה מפורש בתורה שיכול להביא בשנה השלישית בביעור מעשרות), כך גם בכור.
צריכא – בכור לא מרצה, אבל אולי קודשים שמרצים כן נפסלים.
- בן עזאי בברייתא –
לגבי פיגול – "וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל… בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא יֵרָצֶה הַמַּקְרִיב אֹתוֹ" – הוא בלא ירצה, אך קרבן מאוחר אינו בלא ירצה.
אכן זה מקור טוב!
ומה בן עזאי יעשה עם המקור הראשון?
"והיה בך חטא" – ולא באשתך, בניגוד למי שכלל לא משלם את נידרו ("אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ" (משלי כב, כז).
תגובה אחת
בס"ד
אני חושש שיש איזה טעות קטנה לקראת סוף השיעור, אמרתם שלפי ר' זירא אשה בעלה משמחה בבגדים ולפי אביי היא חייבת באכילת קדשים. מפשט הגמ' ורש"י זה בדיוק הפוך, אביי אמר לר' זירא שלפי הצד שר' זירא עצמו אמר שאשה איתא בשמחה ולכן היא חייבת לעלות אז ברור שהיא חייבת, והגמ' שואלת על אביי שהרי לפי אביי השמחה של האשה זה בבגדים והיא עונה שאביי אמר רק לפי ר' זירא שאשה חייבת בשמחה באכילת קדשים אז ברור שהיא חייבת לעלות אבל לפי אביי עצמו האשה תהיה פתורה מלעלות כי שמחה לפי אביי זה בבגדים. יש לשים לב שגם בסיכום אמרתם את אותה מסקנה שיצא לכם פה אבל לפי זה צריך לשנות קצת גם בסיכום של השיעור.
דבר נוסף, (פחות משמעותי) אמרתם שהגמ' לעיל למדה מהמילה "מעמך" שמרבים בל תאחר בצדקה ואיך למדה פה לגבי יורש?, יותר מדוייק לומר שהגמ' לעיל למדה מהמילה מעמך שמרבים בל תאתר ב'לקט שכחה ופאה', (לא בצדקה) זה גם מה שהגמ' מביאה בדף שלנו במפורש.
בברכה.
ותודה על כל השיעורים.