הדף היומי – פסחים קיז

סיכום דף יומי פסחים דף קטז

(קיז. 1+ עד קיז: במשנה)

חלק א – ההלל

שלב א. הללויה (וניסוחים נוספים)

דיון 1. הללויה – מילה אחת או שתיים

אם זה מילה אחת יש שתי הבנות: 1 – ריבוי היללולים. 2- הסוף נובע משם ה' אך אינו שם בפנ"ע.
(נפק"מ – לכתוב בשורה אחת, ומותר למוחקה כי אין שם ה').

דיון 2. הללויה – סוף פרק או תחילת פרק? (קיז. 😎

(כשמופיע פעם אחת בין שני פרקים).

א.      המחלוקת –

רב חסדא – סוף (כך להלכה),

רבה בר"ה – התחלה.

            רב חנין בר רב כתב באמצע (ספק).

ב.      חמישה פרקים שבהם כולם מודים שזה התחלת הפרק הבא (למשל בסוף "אשרי").

ג.       תלייה במחלוקת תנאים (חזרה למשנתנו לנושא של ליל הסדר)

עד היכן אומר הלל בליל הסדר –

שלב ב. תקנת ההלל ואמירתו

1. מתי אומרים אותו –

ר"י שמואל בהתחלה, ובהמשך חכמים בברייתא ג – כל פרק ופרק (ברגלים), ועל כל צרה וצרה, וכשיוושעו מהצרות.

2. מי תיקן/אמר את ההלל?                                

ר"י-שמואל – הנביאים ביציאת מצרים

ברייתא א –

            ר' אלעזר ברי"ס – משה וישראל כשעלו מן הים,

            חבריו – דוד המלך.

                        דחיית רי"ס (אביו של ר"א) –

1. 1.לא סביר שעד דוד עשו פסח ולולב במקדש בלי הלל.
2. 2.בתהלים יש קללה לעובדי ע"ז, לכן סביר שנתקן ביציאת מצרים, ולפני תקופת דוד שבה כבר עבדו ע"ז (פסל מיכה).

ברייתא ג– (קיז. שליש תחתון) –

ההלל נאמר בשעת צרה, והתפללו "לא לנו ה'" ורוח הקודש ענתה "למעני למעני אעשה" (ישעיהו).
לרש"י (בניגוד לרשב"ם) הדעות הבאות לא חולקות לגבי מתי תוקן ההלל, אלא מביאות הזדמנויות שונות שבהן הוא נאמר.

            ר"א – משה וישראל כשעמוד על הים וחששו שהמצרים יעלו אחריהם.

            ר"י – יהושע בן נון במלחמה עם מלכי כנען,

            ר"א המודעי – דבורה וברק במלחמת סיסרא.

            ראב"ע – חזקיה כשעמד עליהם סנחריב,

ר"ע – חנניה מישאל ועזריה כשרצה נבוכדנצר להורגם על שלא השתחוו.

רי"ס הגלילי – מרדכי ואסתר כשעמד עליהם המן.

            וחכמים – נביאים תיקנוהו, על כל פרק ופרק, צרה וצרה וגאולה מצרות.
                                (לא ברור היחס בין חכמים לשאר).

שלב ג. השלמות

1. מי אמר את תהילים?

ברייתא א – ר"מ – דוד ("כלו תפילו דוד בן ישי" (עב) – "כל אלו".

ואמנם יש מזמורים שאחרים חיברו, וכמו שראינו גם לגבי הלל לפי חלק מהדעות, אך דוד התקינם בספר תהילים וקבע את הנוסח הסופי.

2. כנגד מי תיקן דוד את תהילים?

ברייתא ב –

ר"א – כנגד עצמו,
ר' יהושע – כנגד הציבור (התנבא על הגלות),
חכמים – בלשון יחיד – על עצמו, רבים – ציבור.

3. לשונות שונים בתהילים (קיז. באמצע, בברייתא ב)

למנצח בנגינות – לעתיד לבוא,

משכיל – נאמר לתורגמן שאמרם לרבים,

לדוד מזמור – קודם רוח הקודש ואז שירה

מזמור לדוד – קודם שירה ואז רוח הקודש

            מכאן שאין שכינה שורה אלא מתוך שמחה,

            וכן אצל אלישע – "והיה כנגן המנגן, ותהי עליו יד ה'".         

(וגם ב"לדוד מזמור" קדם לזה דבר שמחה).

                        ר"י-רב – גם לימוד תורה צריך להיות מתוך שמחה.

                                    והרי רב אמר שצריך אימה ומרירות כשיושב לפני הרב ("שפתותיו מור עובר")?

1. 1.תלמיד – מרירות, רב – שמחה.
2. 2.בהתחלה שמחה, אח"כ אימה (כרבה שהתחיל במילתא דבדיחותא).

(קיז: שליש עליון)

חלק ב – ניסוחים שונים בתפילות שונות

א. הבדלי ניסוח בנושאים דומים

ב. ברכת אבות

(אגב הנ"ל, קיז: באמצע)

הסבר הזכרת האבות בתחילת התפילה –

            "ואעשה אותך לגוי גדול" – אלקי אברהם,
"ואברכך" – אלקי יצחק,
"ואגדלה שמך" – אלקי יעקב,
"והיה ברכה" – בך חותמים "מגן אברהם".

(קיז: אחרי האמצע)

ג. חתימת הברכה בקדושת היום

סבי דפומדיתא –

            יו"ט – מקדש ישראל והזמנים (מזכירים את ישראל כי הזמן תלוי בהם),

            שבת – מקדש השבת (לא מזכירים את ישראל כי שבת קביעא וקיימא).

רבא –

            בקידוש – כנ"ל.

בתפילה – מקדש ישראל – לכבוד הציבור
(עיקר התפילה בציבור, למרות שאפשר גם ביחיד, בניגוד לקידוש שעיקרה ביחיד).

למעשה – מסופר על רבים שהתפללו כסבי דפומפדיתא, וכן להלכה.