הדף היומי – נזיר דף נה

לימוד הדף היומי מוקדש לכבודה של
מלכה אנקר הי"ו
לרגל יום הולדתה על ידי בנה ובנותיה, לומדי הדף היומי,
לאריכות ימים בבריאות טובה ונחת ממשפחתה.
״שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תור אימך״

להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

והסרטון המשולב

(הדף יומי בתרשים + קריאה בגמרא עצמה)

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

סיכום הדף היומי נזיר דף נה

(נה. 6- עד נו: במשנה)

ימי גמרו וספרו של מצורע לא עולים לנזיר

רב חסדא –  בעצם הם כן עולים, וכל הבעיה זה הגילוח בנזירות קצרה,

שכיוון שמצורע מגלח, אז לא נשאר לנזיר שיער של 30 יום, לכן צריך להשלים 30.
אבל אם זו נזירות ארוכה, ונשארו לו יותר מ30, אז ימי הצרעת נחשבים לו, ומגלח בסיום הנזירות.

קושיות:

1. מתיב רב שרביא – הרי גם כתוב ש"אין מבטל בהן את הקודמים", והרי לפי רב חסדא כן מבטל כי צריך להשלים 30 יום מלאים.

והוא עונה – לפי העיקרון של רב חסדא נעמיד את המשנה שנצטרע 30 יום לפני הסוף,
שאז רק מפסיד את ימי הצרעת עצמה, כי את ה30 שאחרי ממילא היה צריך לעשות.

נפרט – למשל בנזירות של 50, וצרעת של 10 ימים:
נצטרע ביום ה10, צרוע עד ה20, משלים 30 יום עד ה50, וימי הצרעת עולים לו.
נצטרע ביום ה30, צרוע עד ה40, משלים 30 עד ה70, יוצא שהספיד 20 יום – גם ימים הצרעת וגם חלק מהימים שלפני.
אבל – נצטרע ביום ה20 (30 לפני הסוף) –
צרוע עד ה30, ומשלים עוד 30 עד ה60, יוצא שהוסיף בדיוק 10 ימים שזה ימי הצרעת, כך שרק ימי הצרעת "לא עלו" לו, אבל הימים שלפני כן עלו.

(נה: 2-)

2. מתיב רמי בר חמא –

נזיר שספק אם נטמא וספק אם נצטרע –
בנזירות קצרה – עושה 30 מגלח, 30, מגלח, 30 מגלח, 30 מגלח (=120),
בנזירות ארוכה (שנה) – שנה מגלח, שנה מגלח, שנה מגלח, שנה מגלח.

הסבר:
למה 4 תגלחות – מצורע מגלח פעמיים, ונזיר שנטמא מגלח פעמיים (טומאה וטהרה) – סה"כ 4.
אם זה היה ודאי –
צרעת 1, אחרי שבוע צרעת 2, נטהר מטומאת מת ומגלח שוב מיד – נזירות טומאה, ומחכה תקופת נזירות – נזירות טהרה.

אבל כעת שזה ספק – בין תגלחת לתגלחת צריך תקופת נזירות, כי אולי הוא לא מצורע אלא נזיר, ואסור לגלח.
למה לפני התגלחת השלישית מחכה שנה? הרי לפי רב חסדא תקופת הצרעת נחשבת לנזירות, ומספיק 30 ימי גידול שיער? אלא מכאן שתקופת הצרעת לא נחשבת, ולכן צריך עוד שנה של נזירות!

(נו. שליש)

3. ועוד מתיב רב אשי –

ברייתא ארוכה (שראינו את רובה בדף יז:) – שאומרת בפירוש שימי הצרעת לא נחשבים:
A. מניין שימי חלוטו (ימי גמרו) לא נחשבים:

שני מקורות:
a. ודין הוא – יש דמיון בין ימי חלוטו של מצורע לנזיר שנטמא,
ששניהם מגלחים ביום השביעי (מצורע גם ביום הראשון), ומקריבים ביום ה8.
וממילא נלמד מטומאה למצורע – שגם ימי הצרעת לא עולים למניין.

ודוחה הברייתא – אפשר לפרוך שטומאת מת חמורה יותר, שהרי היא גם סותרת את הימים הקודמים.

("וכי ימות… וטימא ראש ניזרו" – רק טומאת מת סותרת (תוס'))

1. b. אמרת קל וחומר הוא – נלמדת מטמא שנזר ("נזיר בקבר") –
   טמא שנזר הרי בסוף יגלח את שערו כחלק ממצוות נזירות, ובכ"ז הימים לא נמנים,
   אז קל וחומר שמצורע שבסוף לא יגלח את שערו כחלק ממצוות נזירות (שהרי צריך לגלח קודם כחלק מטהרת הצרעת) – שהימים לא יעלו.
   וזה מתקבל.

(נו. 1-)

1. B. מניין שגם ימי ספרו לא נחשבים:
   ודין הוא – שגם בסוף חילוטו וגם בסוף ספרו מתגלח, אז שניהם לא עולים לו.
2. C. מניין שימי הסגרו כן עולים לו?
   שהרי לכאורה יש לדמותם לימי חלוטו, שבשניהם מטמא משכב ומושב!
   דחייה – הם לא דומים, שהרי בסוף ימי הסגרו לא מגלח ולא מביא קרבן.

לענייננו – מפורש שימי חלוטו וספרו לא עולים!

ואם תאמר – אולי הכוונה לנזירות קצרה? (כמו שאמר רב חסדא על משנתנו)[1]
לא ייתכן – שהרי לזה לא צריך מקור.

[1] לכאורה ברור שלא, שהרי הברייתא לומדת את זה מנזיר שמת, ושם לא עולים באמת, ולא רק לא עולים "בכאילו" כמו שהסביר רב חסדא.