להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי דף פט
(פח: במשנה למטה עד צ. סוף הפרק)
חלק א – האם כותבים שובר, וגביית כתובה ע"י גט בלבד
הקדמה – המחלוקת אם כותבים שובר לבעל חוב –
המקרה הרגיל הוא שהלווה מחזיר את החוב, והמלווה מחזיר את השטר ללווה (שיכול לקורעו).
אם למלווה אין את השטר – יש מחלוקת אם בכ"ז הלווה צריך לשלם ויקבל שובר ששילם (ואז הלווה צריך לשמור על הראיה ששילם).
וראינו בדף טז: שברור שכשאין ברירה (לא כי איבדו אלא גם במקרה רגיל) – כותבים. המחלוקת במקרה שאיבדו וכד'.
לגבי כתובה –
המשנה: לפי ההבנה הראשונית:
גרושה לא יכולה לגבות כתובה ללא גט, אך יכולה ללא כתובה (כי זה מעשה בי"ד).
לכן:
א. המצב הנורמלי: אם יש לה כתובה + גט – הבעל משלם ולוקח את הכתובה.
ומה ימנע ממנה לגבות שוב רק עם הגט בבי"ד אחר או לאחר מותו (תטען שהתאלמנה)?
הבעל ישמור את הכתובה, וזו ההוכחה שהוא שילם.
ואין כאן ראיה ש"כותבים שובר" – כי כאן אין ברירה ("לא אפשר") – כי כיוון שהאישה יכולה לגבות גם ללא כתובה, אין ברירה אלא שהבעל ישמור על הראיה ששילם (ישמור על הכתובה).
ב. רישא – אם יש לה רק גט (לכאורה כי אומרת שאיבדה את הכתובה) –
הבעל בכ"ז משלם (כי כאמור – גובה גם ללא כתובה, כי זה מעשה בי"ד)
ואיך ימנע ממנה לגבות שוב?
1. יקרעו את הגט (שלא תגבה שוב בבי"ד אחר)
(והיא תשמור על הגט הקרוע כהוכחה שהתגרשה, ויכתבו על הגט הקרוע שהוא קרוע לא כי הוא פסול אלא כי גבתה).
- גם יקבל שובר (שלא תגבה שום לאחר מותו בטענה שרק התאלמנה ולא התגרשה).
ואומרת הגמרא – מכאן ראיה שכותבים שובר,
שהרי אפילו שזה אשמתה שאיבדה את הכתובה, בכ"ז הבעל לא יכול לסרב לשלם, אלא ישלם ויאלץ לשמור על השובר.
דחיות –
אולי לא כותבים שובר,
ואכן אם אמור להיות לה כתובה ואין לה, היא לא תוכל לגבות (כי לא כותבים שובר).
אלא שכאן מדובר שזה בסדר שאין לה כתובה ("לא אפשר" אחרת) וגובה ותתן שובר:
- רב 1 – מדובר במקום שבו לא כותבים כתובה
- שמואל – מקום שכותבים, אבל יש לה עדים שהבעל לא כתב לה.
- רב 2 – משנה את כל ההבנה הבסיסית:
יש שני שטרות נפרדים (בגירושין):
עם הגט – גובה רק את העיקר הכתובה (ולא את התוספת),
ולגבי זה, זה נחשב כ"מקום שבו לא כותבים כתובה", כי לעיקר הכתובה לא כותבים כתובה (אלא זה מעשה בי"ד),
ולכן לגבי העיקר אין ברירה אלא לתת שובר (תמיד, גם אם לא איבדה את הכתובה).
ולזה התכוונה המשנה – שעם הגט גובה רק את העיקר.
עם הכתובה – גובה את התוספת (וזה לא מעשה בי"ד וחייבת כדי לגבות).
(פט. שליש תחתון)
ג. המשך המשנה – תנן – הסיפא של המשנה:
אם יש לה רק כתובה (אומרת שאיבדה את הגט), לא תגבה.
- לשמואל ורב 1 זה מובן – כי הבעל טוען שגבתה כבר עם הגט,
ונתנה לו שובר והוא איבד
[ולמה נתנה לו שובר ולא את הכתובה?
או כי היא טענה שהיא איבדה, וכותבים שובר,
או שלא כותבים שובר, וכמו שראינו לעיל – זה מקום שבו לא כותבים כתובה או שכותבים ולטענת הבעל היא הביאה עדים שלא כתב לה כתובה, ופתאום היא כן מביאה את הכתובה]
- אבל לרב 2 זה קשה – את עיקר הכתובה אכן לא גובה, אבל למה לא גובה את התוספת?
עונה רב יוסף – מדובר שאין לה גט, וגם אין לה עדי גירושין, כך שבעצם אין ראיה שבכלל התגרשה, ולכן הבעל נאמן שפרע כנגד הגט את הכל, מיגו שיכל לטעון שכלל לא גירשה.
(פט: 2+)
[והרי מהמשך המשנה משמע שיש לה עדי גירושין?
(שבשעת הסכנה גובה גם ללא גט – אז ודאי שיש עדים!
תשובה – חסורי מחסרא – ברישא אין עדים, בסיפא יש].
(פט: שליש)
ד. עוד קושיות על רב 2 –
- A. רב כהנא ורב אסי – לשיטת רב 2 אישה גרושה יכולה לרמות –
היא תקבל גט (ולא תגיד לאף אחד שהתגרשה) ולא תגבה עדיין,
כשבעלה ימות – היא תבוא בתור אלמנה עם הכתובה (וללא הגט, שהרי היא טוענת שהיא אלמנה) – ותגבה עם הכתובה עיקר + תוספת ותחזיר את התכובה ליתומים.
אח"כ לך לבי"ד אחר עם הגט – ותגבה את העיקר.
תשובות:
- רב יוסף – אכן אלמנה תגבה עם הכתובה רק אם ידוע לנו שלא התגרשה ("יושבת תחת בעלה").
דחיות:
a. ואולי גרשה סמוך למיתתו ואף אחד לא יודע?
זה אשמתו, היה צריך להודיע ליורשים שנתן לה גט ושלא יתנו לה כתובה בלי שתחזיר הגט או שובר.
b. ומה לגבי אלמנה מן האירוסין? שם אין איך לדעת אם גירשה (שהרי לא גרה איתו)
- אכן כאן כותבים ליתומים שובר – כי זה נחשב "דלא אפשר"
כי האישה (שטוענת שהיא אלמנה) הביאה את כל ראיותיה (הכתובה) ואם חוששים מעבר לזה – כותבים ליתומים שובר.
הראיה: שהרי בכל אלמנה אפשר לחשוש שתגבה בכמה בתי דין,
אלא ודאי שאין ברירה אלא לכתוב שובר במקרה של אלמנה.
(דילוג: פט: מתחת לאמצע (אמר ליה מר קשישא) עד 5 שורות לפני המשנה)
- B. כשבאה עם הגט לגבות את העיקר, למה לא דורשים שתביא גם את הכתובה (ותגבה הכל)?
כלומר – כשגובה רק עם הגט, איך מונעים ממנה לגבות שוב?
אז כאמור –
לפי שמואל – אם לא כותבים כתובה באמת אין ברירה אלא שתתן שובר, ואם כותבים – אכן צריכה להחזיר את הכתובה.
אבל לרב – למה לכתוב שובר? הרי יש דרך יותר טובה – לחייב אותה להביא את הכתובה (ולגבות גם את התוספת), אלא לכאורה מכאן ראיה שכותבים שובר!
תשובה – אכן לא כותבים שובר אלא קורעים את הגט.
(ומשאירים אותו אצלה, כדי שתוכל להכויח שהתגרשה כדי להינשא, וכותבים על הגט הקרוע שקרעו אותו לא כי הוא פסול אלא כי גבתה את עיקר הכתובה).
(נחזור למעלה – פט: מתחת לאמצע אמר לי מר קשישא)
ה. איפה רואים בתנאים שאלמנה מן האירוסין גובה גם אם לא כתב לה (תנאי בי"ד)?
לתקן בהקלטה: הזכרנו תוך כדי הדיון הקודם (בקושיות על תשובה 2) – שגם אלמנה מן האירוסין מקבלת גובה כתובה גם עם גט בלבד (ולכן חששנו שאם תגבה כתובה בעזרת הכתובה או עדי מיתה (כאלמנה), תוכל לחזור אח"כ עם הגט ולגבות שוב). עכשיו שואלים – מניין שגם לאלמנה מן האירוסין הכתובה זה מעשה בי"ד וגובה גם בלעדיו (אלא עם גט בלבד)?
- משנה נד: – "נתגרשה מן האירוסין גובה את הכל"
דחייה – שם מדובר שכתב לה כתובה (וכך גם מדויק – "את הכל" – שגובה העיקר + התוספת).
אז מה החידוש?
שגובה גם את התוספת, בניגוד לראב"ע שאת התוספת גובה רק אחרי הנישואין.
- תני ר' חייא בר אבין –"אשתו ארוסה… אינו יורשה, מת הוא – גובה כתובתה".
דחייה – שם מדובר שכתב לה כתובה.
אז מה החידוש?
שאפילו שגובה כתובתה, בכ"ז אם היא מתה – אינו יורשה.
(פט: משנה למטה)
חלק ב – משנה – שתי כתובות או שני גירושין לאישה אחת
באה עם (נכתוב לפי סדר התאריכים שבשטרות) –
- (נישואין) כתובה-גט–(נישואין)-כתובה-גט –
מקבלת שתי כתובות, כי לכל נישואין היתה כתובה נפרדת.
- (נישואין) כתובה-כתובה-גט –
אלו שתי כתובות על אותן נישואין, ותקבל כתובה אחת.
- (נישואין)-כתובה-גט–(נישואין)-גט,
וכן (נישואין)-כתובה–גט-(נישואין)-מוות
תקבל כתובה אחת – "שהמגרש את אשתו והחזירה – על מנת הכתובה הראשונה מחזירה" (מניחים שהתכוונו בנישואין השניים "להמשיך" את הכתובה של הנישואין הראשונים, ולא לעשות כתובה נוספת).
גמרא –
א. במקרה 2 (כתובה-כתובה-גט) – גובה כתובה אחת, ומשמע שבוחרת איזה כתובה
וקשה על ר"נ-שמואל – שני שטרות (הלוואה,קניין) על אותה פעולה – הולכים לפי השני (המאוחר, ואז גובה מנכסים משועבדים רק לפי התאריך המאוחר).
תשובה – מדובר שבשטר השני הוסיף לה בסכום, שבזה מודה שמואל שהתכוון שתוכל לבחור (בין שטר מוקדם אך קטן או שטר מאוחר אך גדול).
ב. עוד מקרה-ת"ר (כמו המקרה האחרון אבל הגט לפני הכתובה):
(נישואין)-גט-(נישואין)-כתובה-מוות – גובה שתי כתובות (לנישואין הראשונים יש לה כתובה כתנאי בי"ד, ולשניים יש לה כתובה חדשה).
(צ. במשנה)
חלק ג – (משנה) – קטן שהשיאו אביו
משנה –
הנישואין לא תופסים,
אך אם חיו יחד עד שגדל והמשיכו לחיות יחד – מניחים שהתכוון לקדשה מחדש בבעילה.
אם האב התחייב בכתובה – החיוב ממשיך גם כשהילד בוגר – "שעל מנת כן קיימה" (דומה למקרה 3 במשנה הקודמת).
וכן גר שהתגייר עם אשתו – חיוב הכתובה ממשיך.
גמרא – האם זה כולל גם את התוספת?
רב הונא – ללא התוספת,
רב יהודה – גם התוספת ("כתובתה קיימת" – כולל הכל).
מיתיבי – אם חידש (אחרי שבגר) – תקבל מה שחידש (משמע – התוספת),
משמע שאם לא חידש – אין לה תוספת.
תשובה – הכוונה שאם חידש תקבל גם התוספת המקורית וגם התוספת החדשה.
דחייה – הרי בברייתא אחרת מפורש: אם לא חידשו, יש לה רק מנה או מאתיים, ללא התוספת!
תיובתא.
הדרן עלך הכותב לאשתו.
