הדף היומי – כתובות דף סה

להקדשות ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי דף סה

(סד: 4- עד סה: סוף פרק אף על פי)

המשנה (סד:) –

חובות הבעל[1] –

אוכל לשבוע –

• חומר להכנת פת –
  חיטים (שני קבין (24X2 ביצים)) או שעורים (ארבעה קבין – 4X24 ביצים),
• חצי קב קטנית
• חצי לוג שמן
• תאנים – קב גרוגרות (תאנים יבשות) או מנה דבילה (תאנים יבשות דרוסות יחד)

או פירות אחרים במידה דומה.

כלי בית –

• מיטה, מפץ (מחצלת רכה) וממצלת קשה (לפרוס על המיטה)

בגדים –

• נעליים ממועד למועד,

פעם בשנה:

• כיפה (צעיף)
• חגור (סינר)
• כלים (בגדים) ב50 זוז

יתן בחורף, שאז הבגדים חדשים ועבים ומחממים,
וכשיתבלו תלבש אותם בקיץ.
ושומרת גם את השחקים (הבגדים הישנים יותר).

דמי כיס – מעה בשבוע.

(ואם לא נותן, המותר של מעשי ידיה שלה).

גמרא

א. אם נותן לה שעורין

ת"ק – פי 2 מחיטים (4 קבין במקום 2 קבין).
רי"ס – "לא פסק לה שעורין אלא רי"ש שהיה סמוך לאדום"

הבנה א – רק שם נתנו שעורין.

קשה – האם רק שם אכלו שעורין?!

אלא הבנה ב – רק שם זה פי 2 (כי היו שעורין גרועות), אך במקומות אחרים זה שונה.

ב. האם נותן יין?

1. A. לא נותנים –

במשנה – לא מוזכר יין,
וכן ר' אלעזר – לא נותן,
וכן ר' יהודה איש כבר נביריא,

ומביא מקור: "וַתָּקׇם חַנָּה אַחֲרֵי אׇכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה", ולא "שתתה" – משמע שחנה לא שתתה.

(שאלה – אם נעשה דיוקים, אז אולי נדייק גם שרק היא אכלה ולא שמואל?
תשובה – כיוון שהנושא זה חנה, הגיוני שמדובר באכילה שלה, אבל מזה שלגבי השתייה הלשון שונה – מזה לומדים שלא שתתה).

1. B. מיתיבי – אישה הרגילה ביין נותנים לה.

תשובות:

1. רגילה אכן נותנים לה לשתות:
   וכשמואל – אם תחת בעלה היתה רגילה ב2 – נותנים לה 1,
   אם תחת בעלה היתה שותה 1 – לא נותנים לה.

[וכן בהמשך – תנא –
כוס אחד יפה לאישה (=כשהיתה רגילה ל2, נותנים לה 1)
שני כוסות – ניוול (=כשאין בעלה שם, אבל אם שם – 2 בסדר).
מעבר לזה בכל מקרה רע.

אז למה חנה לא שתתה אם בעלה שם?
כי הם התאכסנו ואסור לבוא עליה (ואם שותה זה יכול לגרום לביאה).

2. ואי בעית אימא – נותנים לה יין אבל רק לבישול (ציקי קדירה).

(וכן מסופר על בת נקדימון בן גוריון שהביאו לה יין לבישול (והתלוננה שלא הביאו מספיק)).

(סה. מתחת לאמצע)

1. C. סיפורים
2. לחומא מתו 3 בעלים, האחרון היה אביי.

ניגשה לבית דין של רבא שיפסוק לה מזונות כולל יין, כי היתה רגילה ביין.
אמר רבא – הרי אביי לא היה שותה,
אמרה – בטח שהיה שותה, היה שותה בגביעים גדולים כמו הזרוע שלי, והנחשפה זרועה

ונפל אור בבית הדין מיופייה,
ונכנס ברבא יצר והלך מיד לביתו כדי לבוא על אשתו,
אשתו שאלה מה קרה וסיפר לה,
היא התעצבנה וגירשה את חומא מהעיר – "שלושה בעלים כבר הרגת! את רוצה לפתות עוד מישהו שיישא אותך ותהרגי גם אותו?!"

2. אשת רב יוסף בן רבא גם ביקשה שיפסקו לה יין,
   ונתנו לה כי יודעים שבנות מחוזא רגילות ביין.
3. אשת רב יוסף בן רב מנשיא גם ביקשה שיפסקו לה יין ונתנו לה,

וגם ביקשה בגדי משי ונתנו לה, כדי שתתלבש באופן מכובד.

ג. מיטה

1. A. נותן לה מיטה, מפץ (מחצלת רכה) ומחצלת (קשה יותר) –

למה צריך גם מחצלות?
רב פפא – מדובר במקום שבו אין עור על המיטה אלא חבלים, וצריך מחצלת לרכך.

1. B. האם נותנים כר וכסת? ברייתא –

ברייתא –
ת"ק – לא, ר' נתן – כן.

במה מדובר – הרי הולכים לפי מנהג בנות משפחתה? (האם אורחה)
תשובה – מדובר שהיא לא נוהגת אבל הוא כן –

ולכן אם ישנה איתו – "עולה עמו" ונותן לה כר,
אבל כשישנה לבד (מקרה המשנה) לא צריך לתת לה אלא רק כשמגיע לישון עמה,

לת"ק – אכן לא נותן לה, וכשיגיע יביא עמו כרית ויקח חזרה בבוקר.
לר' נתן – צריך להשאיר אצלה, שמא יגיע כשכבר נכנסה שבת ולא יביא, ואז יקח את שלה.

(סד. 1-)

ד. בגדים

1. A. בגדים פעם בשנה, נעליים 3 בשנה (ממועד למועד)

רב פפא – האם נעליים חשובים מבגדים?
אביי – התנא גר במקום הרים והנעליים מתבלות הרבה (לכן צריך 3, ואם כבר 3 – יתן בחגים).

1. B. בגדים ב50 זוז לשנה

המשנה עוסקת בעניים, ולכן מדובר בזוז רגיל ולא זוז צורי (שזה פי 8, וזה יקר לעניים).

1. C. את מותר המזונות היא מחזירה לבעל, אבל מותר הבגדים (הבלאות) שומרת –

למה? תלבש בימי נידותה, שלא תתגנה על בעלה בימי טהרתה.

(וממילא – אלמנה שניזונת מהיורשים לא שומרת את הבלאות, כי אין הסברא הנ"ל)

(סה: שליש)

ה. אוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת

(תזכורת – מדובר באישה שגרה לבד והבעל מטפל בה ע"י שליש)

רב נחמן – אוכלת ממש

(אמנם לא אוכלים יחד כל השבוע, אבל ארוחת שבת חייב לאכול איתה)

רב אשי – תשמיש (לישנא מעליא)

(תלמידי ר' יונה – הכוונה לעונת תלמידי חכמים,
תוס' – הכוונה למי שהעונה שלו גדולה יותר (כמו גמל – 30), ומלמדת המשנה שאם הגיע הביתה אז בליל שבת צריך לשמש בכ"ז).

מיתיבי – רשב"ג – תאכל עמו גם ביום שבת, והרי ביום אסור לשמש?

תשובה – הכוונה לשמש בבית אפל.

(נושא קשור)

ו. ר' עולא רבה – עד גיל 6 אדם חייב לזון את ילדיו (בי"ד כופין אותו)

(מעבר לגיל 6 אם לא זן אותם זה מגונה ומביישים אותו אבל לא כופין (מט:)).

חיזוקים –

1. כרב אסי – קטן נחשב בעירוב של אמו (ולא אביו) עד גיל 6, מכאן שלא עומד בפני עצמו מבחינת אוכל.[2]
2. מקור ממשנתנו – אישה מניקה צריך להוסיף לה אוכל, ולכאורה זה משום שצריך לדאוג גם לתזונת התינוק.

           דחיית המקור – אולי זה כי האישה כמו חולה, וצריך להוסיף לה יותר אוכל בשבילה

(אך למרות הדחייה מסיימת הגמרא שכן צריך לדאוג לעובר, ולכן ריב"ל -= יתן לה יין כי זה טוב לחלב).

[1] המשנה עוסקת בזוג שלא גרים יחד, ושולח אוכל ע"י שליש, אך ברמב"ם זה לאו דווקא.

[2] רשי" מבאר יותר מזה – שכיון שתלוי באוכל של אמו, אז חובת הבעל לזון את הקטנים נובעת מחובת הבעל לזון אשתו. לפי"ז כותב הר"ן שאם האימא לא קיימת – אז לא חייב! אך השטמ"ק חולק (בשם התוס') שחייב לזונם גם אם אין אימא, לכן בפנים פירשנו שהלימוד מהעירוב של האימא לא מלמד שהמזונות הילד ממש תלויים באימא (סיבה) אלא סימן – שזה מראה שעד גיל 6 הילד תלוי במזונותיו בהוריו.