הדף היומי – כתובות דף נו

הלימוד מוקדש לעילוי נשמת
יהודה בן אהרון משה ז"ל

להקדשות ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי דף נו

(נו. שליש – נז. במשנה)

חלק א – נכנסה לחופה ומת בעלה?

תזכורת – האם ארוסה גובה תוספת כתובה –

ת"ק – כן,
ראב"ע – לא.

כעת שואל רבין – לפי ראב"ע שצריכה חופה, מה אם נכנסה לחופה ואז מת הבעל לפני שבא עליה?
האם האומדנא שהבעל התכוון לחופה זה לחופה עצמה או לביאה?

תא שמע – תני רב יוסף – הבעל התכוון ל"חיבת לילה הראשון" – שזה החופה.
מניין:
"לילה" מובן לשתי האפשרויות –

כי זה לא אורח ארעא לעשות ביאה ביום (גם בבית אפל),
וממילא גם בדר"כ עשו חופות בלילה.

           אך "הראשון" מובן רק אם הכוונה לחופה (שהיא בלילה הראשון של ימי המשתה),
ולא מובן לביאה, שהרי יכול לבוא עליה לאו דווקא בלילה הראשון.

(נו. שליש תחתון)

חלק ב – הקטנת עיקר הכתובה

הקדמה:

1. A. בהקטנת כתובה יש שתי בעיות:
2. האם זה מותר (מבחינת דיני כתובה) – או שנחשב שחיים בזנות
3. האם זה תופס, או שיש בעיה של מתנה על מה שכתוב בתורה
4. B. האם זה נחשב שמתנה? תלוי איך עשו את זה:
   הוא כתב 200, והיא מחלה על 100, תלוי איך מחלה:
5. אם מחלה בכתב – זה לא נחשב מתנה על מה שכתוב בתורה

(כי נחשב כשלב נפרד מהכתובה עצמה).

2. אם מחלה בעל פה (מיד) – זה מתנה על מה שכתוב בתורה

(שהרי אם זה בע"פ, זה ודאי היה מיד, אחרת ודאי שלא תופס, ואז היא מערערת על הכתובה עצמה כבר בנתינתה).

1. C. גם אם זה "מתנה" (כי מחלה בע"פ) – עדיין, כיון שזה דבר שבממון יש מחלוקת אם התנאי קיים:

(נו. 6-)
דתניא – המקדש אישה על מנת שלא יהיה חייב בשאר כסות ועונה –
ר"מ – גם בדבר שבממון תנאו בטל (וחייב שאר כסות ועונה).
ר"י – תנאו קיים (כי זה דבר שבממון).

(דילוג ל – נו: באמצע, עד שליש תחתון)

הדעות – תניא –

ר"מ – יש איסור,

לגבי האם התנאי תופס – נראה בהמשך.

לר"י ורי"ס אין איסור, אבל נחלקו אם התאני תופס –

ר"י – התנאי לא תופס, ולכן יכולה לפחות רק בכתב, כי בע"פ לא יתפוס.
רי"ס – התנאי תופס, ולכן יכולה לפחות גם בע"פ.

(נשלב יחד דיון על ר"י (נו. 😎 ועל ר"מ (נו: שליש))

דיונים:

א. לגבי התנאי לפי ר"מ ור"י –

לר"י (כאמור) – התנאי לא תופס, ויכולה למחול רק בכתב כדי שיתפוס.
לר"מ – הוא לא התייחס לזה, אלא רק אמר שיש איסור להפחית,

אבל הגמרא מדייקת "כל הפוחת" – שיש איסור אפילו אם תתנה (בע"פ),
ומה החידוש?
כנראה שלדעתו התנאי לא תופס, ובכ"ז יש איסור אפילו אם עשתה תנאי ב"עפ כי אין לה בטחון שתקבל את כל הכתובה.

יוצא לשניהם התנאי לא תופס,
וקשה מהברייתא בהקדמה (נו. 6-) שהמתנה על התורה בדבר שבממון –

ר"מ – תנאו בטל (אבל משמע שבדרבנן תנאו קיים)
ר"י – תנאו קיים!

תשובות:

(נו. 😎

לגבי ר"י – כתובה זה דרבנן, ובדרבנן חכמים עשו חיזוק לדבריהם.

[קושיות מדינים דרבנן ששם לא עשו חיזוק לדבריהם:

1. בעל יכול למחול על אכילת הפירות של נכסי המילוג של אשתו (בתנאי שהדגיש שזה פירי פירות עד עולם), וכאן לא עשו חיזוק לומר שלא יכול!

תשובה – פירות זה דבר פחות שכיח מכתובה, ובזה לא עשו חיזוק.

(נו: 4+)

2. חמרים עמי הארץ שהגיעו לעיר, ואחד מעיד שהפירות שלו לא מתוקנים אבל של חברו כן,
   חכמים – לא נאמן (חוששים לגומלין (שתיאמו את זה מראש))
   ר"י – בדרבנן לא חוששים לגומלים, רואים שחכמים לא עשו חיזוק!

תשובות –
a. אביי – בדין שרבנן תיקנו בתורה ודאי (כתובה 200) – עשו חיזוק, בדין שתיקנו רק מספק (דמאי) – לא עשו חיזוק.
b. רבא – בדמאי הקלו (כיון שזה רק ספק).

(נו: אמצע)

לגבי ר"מ – סובר שכתובה דאורייתא, ולכן תנאו בטל.

(נחזור מ-נו: באמצע ל-נו. שליש תחתון)

ב. הדמיון לשובר –

כשהיא מוחלת לו בכתב (התקבלתי) – זה דומה לשובר (קבלה על תשלום חלק מחוב),
והרי יש מחלוקת במקרה שהלווה החזיר חלק מהחוב –

רי"ס – המלווה יכתוב ללווה שובר (קבלה) על מה ששילם (והלווה צריך לשמור את השובר).
ר"י – לא כותבים שובר (לא פייר שהלווה יצטרך לשמור), אלא יעשו שטר חוב מעודכן.

אז למה אצלנו האישה (=מלווה) כותבת לבעל (=לווה) שובר?

תשובות:

1. ר' ירמיה – אכן האישה לא נותנת לבעל את השובר,
   אלא כותבים את זה בכתובה עצמה (כך שהאישה זו שתצטרך לשמור).

ואילו אביי – זה לא מה שכתוב במשנה.

2. אביי – האישה כן נותנת לו, וזה שונה ממלווה ולווה –
   הלווה באמת שילם, ולכן לא פייר שאם יאבד יצטרך לשלם שוב
   הבעל לא באמת שילם, אלא האישה מוחלת לו, ולכן הגיוני שהוא יצטרך לשמור על המחילה.

ואילו ר' ירמיה – גוזרים על מקרה כזה אטו שובר של לווה,
שבכל מקרה לא כותבים שובר.

(נדלג מ-נו. 8- ל-נו: שליש תחתון, ומכאן נמשיך לפי הסדר)

ג. דעת רי"ס

(אין איסור, והתנאי תופס, כך שיכולה לפחות גם בכתב וגם בע"פ)

קשה – איך אתה אומר שאין איסור?
והרי רי"ס אמר (אחרי תיקון הגמרא) שאסור לייחד מטלטלין לכתובת אישה שמא יאבדו (לזה יש פתרון – אם הבעל מקבל אחריות) או יוזלו?

אז אם כשזה רק חשש שיוזלו – אסור, אז כשודאי מורידה מ200 ל100 איך מותר?

תשובה – אצלנו היא הסכימה להפחתה ומחלה, שם לא.

(נו: 1-)

ד. אישה שאיבדה כתובתה (סיפור על אשת רב אויא)

גם אם איבדה תוכל לגבות, כי הכתובה זה תנאי בי"ד,

אך בכ"ז מחדש רב יוסף שלר"מ חייבים לכתוב כתובה חדשה,
שהרי אפילו כשמחלה בע"פ שזה לא תפס (כי זה תנאי), בכ"ז לר"מ יש איסור כי לא סומכת שתוכל לגבות,
אז גם כאן שאיבדה כתובתה, אמנם עקרונית יכולה לגבות אך קצת לא סומכת – ולכן חייבים לכתוב כתובה.

האם פוסקים בזה כר"מ –

רב יוסף – ר"י-שמואל – הלכה כחכמים, ולכן לא קריטי לכתוב כתובה חדשה שנתיים שלוש.
אביי בשם שמואל – הלכה כר"מ בגזרותיו, ורב יוסף הסכים.

(נז. 7+)

ה. המחלוקת לגבי התנאי בע"פ

(לר"י (ור"מ) – התנאי בטל, לרי"ס – התנאי קיים)

על איזה זמן דיברו?
לפי המשך הגמרא יש 3 זמנים: לפני החופה, סוף החופה (ותחילת הביאה), סוף הביאה,
וככל שמדובר בזמן מוקדם יותר – יותר סביר שהתנאי קיים ומוחלת.

ויש כאן שרשרת של 3 מחלוקות:
1. מחלוקת ר"י ורי"ס.
2. מח' רי"ח וריב"ל באיזה זמן הם נחלקו.
3. מח' רב דימי ורבין על מה דיברו רי"ח וריב"ל.
אך אומרת הגמרא שבאמת אחת המחלוקות אינה מחלוקת, אלא רק השתמשו בשמות אחרים:

רי"ח – אין מחלוקת בין רי"ח וריב"ל, אך מח' רב דימי ורבין כן מחלוקת:

רב פפא (לולי דברי רי"ח עצמו) –
המחלוקת של רי"ח וריב"ל כן מחלוקת, ואילו המחלוקת בין רב דימי ורבין אינה מחלוקת:

ולמה רב פפא מציע את זה? הרי רי"ח בפירוש אמר שזה לא נכון!
רצה לומר שכשזה אפשרי (כאן זה לא אפשרי (כי רי"ח אמר בפירוש), אבל אם זה כן היה אפשרי) –
עדיף לא לומר כפי האפשרות הראשונה (שאמוראים מאוחרים על מה אמרו אמוראים שקדמו להם), כי אז ודאי אחד מהם טועה,
אלא עדיפה האפשרות השנייה (שיש פשוט מחלוקת בין האמוראים הראשונים מה אמרו התנאים, שבזה הגיוני שתהיה מחלוקת כי יש פער דורות גדול).