מסכת קידושין דף עז

לזיווג הגון וראוי לאסתר בת שרה הי"ו

ולהבדיל
השיעור מוקדש לזכרה של תמר ספיר-קרליבך הי"ד, שממש בזכותה השיעור עולה לאוויר,

להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי קידושין דף עז

(עז. במשנה עד עח. 2+)

הקדמה – סיכום דיני חלל

1. אישה שפסולה לכהן ונבעלה לו – נעשית חללה, וגם הילד חלל.

[אבל אישה שנבעלה לאסור לה (אישה שנבעלה לכותי, חלל, נתין, ממזר) גם נאסרת לכהן

אך יש מחלוקת ראשונים אם האישה נאסרת כחללה או כזונה או פסול עצמאי (עד:)

(וכן אישה שנבעלת לאיסורי עריות – למסקנה נאסרת לכהנים מדין זונה, אך לא חללה).
הילד לא נעשה חלל.

2. חלל מעביר את הפסול לילד, חללה לא מעבירה.
3. איש לא נעשה חלל מביאה, אלא רק יכול להיוולד חלל (או כי אביו חלל, או כי נולד מביאה אסורה של כהן עם אישה פסולה).

חלק א: משנה – ילד של חלל הוא חלל, ילד של חללה לא

ולכן – משנה:
א. בת חלל זכר – פסולה (כי חלל זכר מוריש את הפסול לילדיו).
ב. ישראל שנשא חללה – בתו כשרה (כי חללה לא מורישה את הפסול).
ג. ושוב – חלל שנשא בת ישראל – בתו פסולה (כי כאמור – חלל זכר מוריש את הפסול).

א. גמרא – פירוש חלקי המשנה:

1. "בת חלל זכר – פסולה מן הכהונה לעולם"

"לעולם" – כלומר שגם בן של בן של חלל שנשא בת ישראל – הבת פסולה.
וקשה – זה פשיטא!

תשובה – זה לא פשיטא, כמו שבאיסור של מצרי זה רק איסור של 2 דורות (המצרי ובנו).

1. "ישראל שנשא חללה – בתו כשרה" – מניין שחללה לא מורישה את המעמד לבנה?

רי"ח-רי"ש –

הפסוקים –

1. "וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו" – משמע כל זרעו, גם נקבות.
2. מצד אחד יש גז"ש – דווקא בנים –

ויקרא כא, ד – ״לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו״ – אסור רק בזכרים
ויקרא כא, טו – ״וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו״ – מכאן שגם חלל זה רק בזכרים.

3. (נביא בהמשך) מצד שלישי – "זרעו" – מקיש זרעו לו – כמו שהוא בתו פסולה, גם בנו – בתו פסולה.

הלימודים –

1. הבנה א – המיעוט של בנות זה לגבי הילדה:
   הילד של חלל פסול גם בן וגם בת, אבל ילד של ילד – רק בן ולא בת.

והרי מהלימוד ה3 לומדים שגם הבת של הבן פסולה?

2. אלא הבנה ב – לומדים מ3 הלימודים כך:

זרעו – גם בנות נעשות חללים,
היקש זרעו לו – גם ילד של חלל נעשה חלל,
הגז"ש – ילד של חלל נעשתה כמותו, ילד של חללה – לא.

1. "חלל שנשא בת ישראל – בתו פסולה" (כאמור – חלל זכר מוריש את הפסול לילדיו)

והרי כבר אמרנו את זה במשפט א?

תשובה – אכן מיותר, ונכתב רק אגב המשפט הקודם, ובאותו סגנון.

1. ר' דוסתאי חולק – וגם ילד של חלל אינו חלל,

אלא רק ילד של חלל+חללה הוא חלל

מקור – "וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו" – רק כשהוא בעמיו (אותה משפחה – שני ההורים חללים),
ולא "בעממיו" – משפחה מעורבת של חלל וכשר.

(עז. באמצע)

חלק ב – יצירת החלל הראשון

א. ת"ר – מניין שכהן שבא על פסולה לו (למשל אלמנה לכה"ג) – עושה את האישה חללה?
(שעכשיו אסורה גם בתרומה, ואסורה לכהן הדיוט)

1. קל וחומר מזרעו –

זרעו שלא עבר עבירה – מתחלל, אז היא שעברה עבירה – כל שכן!

דחייה – והרי הוא (הכהן) שעבר עבירה – לא מתחלל!
תשובה – לכהן אין תקדים שמתחלל, אבל אישה מתחללת עם נבעלה לפסול לה (כותי, חלל, נתין, ממזר) – לכן גם בנבעלת לכהן מתחללת.

דחייה – ואם נפשך לומר –
ומסבירה הגמרא: מה לזרעו שכן יצירתו בעבירה, בניגוד לאישה שלא נוצרה בעבירה

2. "וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ" – ודורשים – ולא יחוּלל – שזה מחלל גם את האישה שהיתה כשרה.

(רש"י – שהיה ניתן לכתוב ולא יחל, למה יש כפלות לל? לרמוז לחילול נוסף).

ב. ת"ר – איזו היא "חללה"? כל שנולדה מן הפסולים (מביאה פסולה)

1. A. במה מדובר?
2. אם הכוונה לביאה של מחזיר גרושתו (איסור לאו שלא עושה ממזרות) –

דחייה – הרי הילד לא חלל! ("היא" תועבה, ואין בניה תועבים).

(וגם אין הכוונה לביאה שעושה ממזר, כי אז הילד ממזר ולא חלל).

2. אלא רב יהודה – הכוונה שבת שנולדה מפסול כהונה (גרושה לכהן, למשל)
3. B. קשה – הרי כאמור, במקרה כזה גם האימא נעשית חללה, לא רק הבת שנולדה!
   תשובה – נכון, גם האימא חללה, אלא שהברייתא התנסחה כך כדי לומר – איזוהי חללה שמוזכרת במפורש בתורה ("ולא יחלל זרעו" ולא מדרשה).

(דילוג עז. 6- עד עז: רבע תחתון)

ג. ישראל הבא על אחותו – נעשית זונה. האם נעשית גם חללה?

האם נעשית גם חללה – כי קל וחומר מביאה של כהן על גרושה שזה רק לאו,
או שלא – כי חללה זה דין מיוחד רק לאיסור כהנים – וכך מכריע אביי.

רבא – מקור (דיון ארוך, המקור בסופו) –

למה צריך לכתוב בכה"ג גרושה, חללה וזונה, הרי זה כתוב כבר בכהן הדיוט?

1. גרושה – לגבי איסור חל על איסור (נפרט יותר בחלק הבא) –
2. שאם היא זונה/חללה וגם גרושה – לוקה 2.

דחייה – גם את זה ניתן ללמוד מכהן הדיוט.

2. ללמד שאם היא זונה/חללה וגם אלמנה – לוקה 2.
3. B. חללה –

ללמד שאין חללה אלא מפסולי כהונה (ממה שנכתב לפני כן – אלמנה וגרושה),
מש"ל.

1. C. זונה –

שכמו שבכהן גדול הילד חלל (וְלֹא־יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו (פסוק טו))
כך גם בכהן הדיוט.

(עז. 6-)

חלק ג – אגב – מלקות בפסולי כהונה

א. ברייתא א (רישא) – שלוש מלקות

בא על אלמנה, אלמנה, אלמנה – חייב 1

במה מדובר:

1. בא על 3 אלמנות שונות – הרי חייב 3
2. בא על אותה אלמנה 3 פעמים – זה תלוי בהתראה, ואם היו 3 התראות חייב 3
3. אלא – בא על אישה אחת פעם אחת, אלא שהיא אלמנה מ3 בעלים

היינו חושבים שחייב 3, כי זה שמות שונים, קמ"ל שחייב אחד (בסופו של דבר זה אותו איסור על אותה אישה).

(עז: 11+)

ב. האם איסור חל על איסור באיסורי כהונה

הקדמה – מחלוקת כללית

האוכל נבלה (איסור ראשון (לאו)), ביום כיפור (איסור שני (כרת)) –

ר"ש – פטור מכרת (אין איסור חל על איסור),
רבנן – חייב כרת (איסור חל על איסור).

כעת לאיסורי כהונה –

ברייתא א (סיפא) – בא על אישה אחת שהיא אלמנה, גרושה, חללה, זונה –

אם זה לפי הסדר הזה – חייב 4, אם בסדר הפוך – חייב 1.
למה? הרי אם איסור חל על איסור, מה משנה הסדר?

מסביר רבא – עקרונית אין איסור חל על איסור, ורק באיסור "מוסיף" כן חל –
ולכן אם זה לפי סדר הפסוק חייב 4 כי כל איסור מוסיף:

1. אלמנה – אסורה רק לכה"ג.
2. גרושה – נוסף איסור גם לכהן הדיוט
3. חללה – נוסף איסור לאכול בתרומה

(רלוונטי לבת כהן (בת ישראל ממילא אסורה),
אבל זה נחשב מוסיף גם לבת ישראל).

4. זונה – לא מוסיף משהו מעשי,

אבל כיוון שמצינו איסור מאותו תחום גם באשת ישראל (אם זינתה תחתיו אסורה לו),
אז זה נחשב איסור מוסיף ומתווסף לרשימה.

כמי זה? בשביל זה נראה קודם את ברייתא ג –

(נדלג מאמצע עז: ועד 😎

ברייתא ג – כתוב בכהן הדיוט (ויקרא כא, ז) –
אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ, וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ (ויקרא כא, ז)

למה נכתבו בנפרד? ללמד שאם היא גם זונה/חללה וגם גרושה – לוקה שתיים.

מה הלימוד מלמד? (מהרי"ט)[1]

לפי ר"ש – אפילו שבדרך כלל אין איסור חל על איסור אפילו באיסור מוסיף,
כאן באיסורי כהונה יש לימוד שאיסור חל על איסור באיסור מוסיף.

ולכן ברייתא א כר"ש – שזה דווקא לפי הסדר.

לפי רבנן – בכל האיסורים איסור חל על איסור באיסור מוסיף,
ואילו כאן באיסורי כהונה יש לימוד שאיסור חל גם בלא מוסיף,

ולכן ברייתא א לא כרבנן, כי שם צריך סדר מסוים.

(חזרה ל-עז: מתחת לאמצע)

ברייתא ב (תנא תני קמיה דרב ששת) –
אחותו שנתאלמנה – לוקה רק משום אחותו – כי כאן אין איסור חל על איסור

כמי הברייתא – ר"ש או רבנן?

גירסא א – הברייתא כר"ש שאין איסור חל על איסור.

דחייה – אולי כרבנן, אלא שגם לדעתם רק איסור חמור יותר חל (כרת ביחס ללאו),
אבל אצלנו שזה איסור קל (אלמנה – לאו, אחותו – כרת) – מודים שלא חל.

           גירסא ב – להפך – הברייתא לא ר"ש, כי לדעתו פשיטא שאיסור לא חל על איסור,

אלא זה לרבנן, שלדעתם יש כאן חידוש שלא חל.

דחייה – אולי זה כר"ש, וזה לא פשיטא – כי כאמור באיסורי כהונה מחמירים יותר, אז אולי גם כאן, קמ"ל שלא.

המקור בברייתא – כתוב לגבי כה"ג (ויקרא כא, יג-יד) –

וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח.
אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת־אֵלֶּה לֹא יִקָּח, כִּי אִם־בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה.

ודורשים –

רק אישה שהיתה מותרת לו בבתוליה,
חלק עליה איסור לכהן אם נתאלמנה וכו'.

אבל למשל אחותו, שכבר בבתוליה היתה אסורה לו באיסור אחות,
אם נתאלמנה – לא נוסף איסור אלמנה].

(המשך המשנה – לא לשיעור הנוכחי)

צאצאי גרים –

ישראל שנשא גיורת – הבת כשרה,
גר שנשא בת ישראל –

ר"י – הבת פסולה (גרה, כמו בבת של חלל),
ראב"י – הבת כשרה

בת של גר וגרה –

גם ראב"י מסכים – הבת פסולה כמו גרה

(וזה ממשיך לכל הדורות, כלומר אם תינשא לגר או בן של גר וגרה – הילד שלהם גם יחשב גר).

רי"ס – גם כאן הבת כשרה.

סיכום הדעות בגרים מהמחמיר למקל –

ר"י – בת של גר פסולה, בת של גרה – כשרה.
ראב"י – בת של גר/גרה כשרה, בת של גר וגרה פסולה.
רי"ס – תמיד ילד של גר כשר, אפילו גר וגרה.

[1] שוטנשטיין עז: הערה 36.