לעילוי נשמות אסתר וייס בת יצחק ורבקה ז"ל, שהיום יום פטירתה,
ובעלה יהודה וייס בן ישראל ולאה ז"ל, ניצולי שואה שהקימו משפחה לתפארת
ולעילוי נשמת בנם ישראל וייס ז"ל שנפל במלחמת יום הכיפורים
לעילוי נמשת חתנו של אחד הלומדים, אליעזר יוסף ז"ל בן רב ברוך ולידיה,
שהלך לעולמו בגיל 33 לפני 4 שנים
להבדיל, לזיווג הגון וראוי לאסתר בת שרה הי"ו
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי גיטין דף פח
(פז: במשנה – פח: במשנה למטה)
(נלמד את המשנה בשילוב הגמרא)
חלק א – החתימה על הגט
א. כתב בשתי עמודות
והתחיל באמצע עמודת ימין (שמות, תאריך), וסיים באמצע עמודת שמאל (חתימות) – כשר!
וליחוש שבאמת אלו שני גיטין שכתב על עמוד אחד, והחליט לחבר ביניהן?
- יש רווח למטה ולמעלה
למטה – כך שברור שלא היה כתוב עוד בסוף עמודת ימין
ולמעלה – כך שברור שלא היה כתוב עוד משהו לפני עמודת שמאל
אם יש רווח זה מעלה חשש אחר – אולי התחיל את ימין והתחרט וביטל, ואז התחרט שוב והמשיך בשמאל?
תשובה – מדובר שהפסיק באמצע משפט (הרי את – מותרת), כך שברור שלא הפסיק כי התחרט אלא סתם עבר לעמודת שמאל.
- רב אשי – אין רווח, ובכ"ז לא חוששים כי העור מתוח ורואים שלא גזר.
(פח. 5+)
ב. במשנה – מיקום החתימות:
העדים חותמים בתחתית הגט כהמשך לכתב (לא בצד, לא הפוך), ולכן:
- A. חתמו בראש הדף, בצד (שוליים) או מאחוריו – פסול.
B. אם יש שני גיטין על דף אחד –
אם הם הפוכים זה לזה (ראש לראש), והעדים באמצע –
פסול, כי העדים לא בתחתית של אף אחד מהגיטין.
אם הם הפוכים סוף לסוף והעדים באמצע,
וכן אם הם לא הפוכים והעדים באמצע –
זה שהעדים נקרין עמו בסופו כשר.
גמרא – והרי רב כן חתם בצד?
תשובות:
- חתם חתימה אנכית (לאורך הדף ולא לרוחב), כך שגג החתימה צמוד לכתב.
קשה – והרי בB ראינו שאם זה ראש לראש והכתב באמצע שניהם פסולים, גם זה שצמוד לראש החתימה?
תשובה – שם החתימות אנכיות בין שני הקטעים, כך שהגג לא צמוד לשום כתב.
קשה – אז למה במקרה הבא (סוף לסוף) אחד כן כשר?
- זה אל היה גט אלא סתם זימון לבי"ד.
(פח. שליש)
ג. האם כתיבת הסופר נחשבת לחתימה?
במשנה – כתיבת הסופר נחשבת חתימה
אך רב ירמיה – לא נחשבת, והמשנה התכוונה שהחתימה שלו נחשבת
ומה החידוש שהחתימה נחשבת? שלא חוששים שאולי הבעל אמר לשניים למנות סופר ולמנות עדים, והם אמרו לסופר גם לחתום כדי שלא יתבייש, ויוצא שחתם בלי ציווי הבעל (רש"י)].
ולמה לא חוששים? כי זה כר' יוסי – ש"מילי לא מימסרן לשליח", כלומר כל הסיטואציה לא אפשרית, כלורמ הבעל אל יכול למנות מישהו שימנה מישהו, אלא צריך לומר לו בעצמו.
וכן מובא מקרה שבו פסק ר' ירמיה שכתב הסופר לא נחשב לחתימת עד.
[עוד במשנה: אפשר שהגט והחתימות יהיו בשפות שונות (יוונית/עברית למשל), וכן שתי החתימות]
(פח. באמצע)
ד. השתמשו בחניכתו (כינוי, שם משפחה) – כשר
ת"ר – אם זה שם שכבר לא משתמשים בו, עד כמה דורות הוא נחשב –
ת"ק – 10 דורות
רשב"א – 3 דורות,
רב הונא – מקור: "כי תוליד בנים (1) ובני בנים (2) ונושנתם (3)…"
ה. אגדתא אגב הפסוק של "כי תוליד" (דברים ד, כה-כו) –
כִּי־תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה'־אֱלֹקיךָ לְהַכְעִיסוֹ.
הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ כִּי־אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת־הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא־תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן.
- ריב"ל – מלכות ישראל חרבה אחרי שהיו בה שבע משפחות מלוכה שעבדו ע"ז – ירבעם, בעשא בן אחיה, אחאב בן עמרי… והאחרון הושע בן אלה.
ודורש על זה את הפסוק "אומללה יולדת השבעה".
ומוסיף ר' אמי – זה גם נדרש בפסוק שלנו –
"כִּי־תוֹלִיד (1) בָּנִים (2-3) וּבְנֵי (4-5) בָנִים (6-7) וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ… כִּי־אָבֹד תֹּאבֵדוּן"
לגבי הושע בן אלה – למה דווקא אצלו היה חורבן ישראל, הרי אמנם עשה רע אבל "לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו"?
עונה רב – כי עד ימיו המלכים הכריחו את העם לעבוד ע"ז. הושע לעומת זאת סילק את השומרים ואיפשר לישראל לעלות לירושלים, והם בכ"ז לא עלו, וזה הראה שגם העם עצמו כבר שקוע בע"ז.
- לגבי חורבן יהודה (שגם מתקשר לפסוק שלנו) –
וַיִּשְׁקֹד ה' עַל־הָרָעָה וַיְבִיאֶהָ עָלֵינוּ כִּי־צַדִּיק ה' אֱלֹקינוּ עַל־כׇּל־מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקֹלוֹ (דניאל ט, יד)
למה הקדמת הרעה היא צדיקות של ה'?
- שהגלה את גלות צדקיהו מהר אחרי גלות יהויכין (11 שנה), וכך תלמידי החכמים של גלות יהויכין עדיין היו בבבל ויכלו להעביר את התורה לגולים החדשים.
ומניין שהיו ת"ח? כי מגונים "החרש והמסגר" –
חרש – שכשפותחים פיהם בתורה כולם כמו חרשים שותקים ומקשיבים.
מסגר – אם הם סגרו פיהם ולא יודעים להשיב, אף אחד לא יודע להשיב.
- עולא – הגלות היתה אמורה להיות אחרי "ונושתנתם" (גימטריה – 852), אך הוקדם ל850, כדי שלא יתקיים המשך הפסוק – " כִּי־אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר".
[אגב – רב אחא בר יעקב – מכאן ש"מהר" של הקב"ה זה 852 ("כִּי־אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר")].
(פח: במשנה למעלה)
חלק ב – גט מעושה
א. מתי הגט כשר
העיקרון – הבעל צריך לתת מרצונו ("ונתן בידה"), אם לא רוצה, ובי"ד אומרים שחייב לתת, אז כופין אותו עד שיאמר רוצה אני.
משנה – יש הבדל בין בי"ד של ישראל לגויים –
בבי"ד של ישראל – הגט כשר, בבי"ד של גויים – פסול (אא"כ אמרו "עשה מה שישראל אומרים לך").
ר"נ-שמואל מרחיב – זה גם תלוי אם הכפייה היתה כדין או לא (למשל שמאוס, לא מפרנס וכד') –
בבי"ד של ישראל –
כדין – כשר,
שלא כדין – פסול אבל אסורה לכהן (ריח גט)
בבי"ד של גויים (יורד בדרגה) –
כדין – פסול אבל אסורה לכהן (ריח גט)
שלא כדין – פסול לגמרי
ומקשים לגבי בי"ד של גויים – ממה נפשך? או שכשר או שפסול?[1]
- רב משרשיא – באמת מהתורה הוא כשר, וחכמים גזרו שלא כדי שנשים לא ישתמשו בגויים לקבל גט.
דחייה – אם כן, אז למה לא גזרו גם בגוי על "שלא כדין"?
- מהתורה אינו גט, אלא שגזרו "כדין" בגוי אטו "כדין" ביהודי.
(פח: אמצע)
ב. דייני בבל
רב יוסף היה מעשה (כופה) גט,
ושאל אביי – הרי "לפניהם – ולא לפני הדיוטות (לא סמוכים)"
עונה רב יוסף – אנן שליחותייהו כעבדינן (שליחים של הדיינים הסמוכים בישראל)
כמו שאנחנו דנים בהודאות והלוואות (שלא תנעול דלת בפני לווים, וגם בגט – שנשים ירצו להתחתן) (רשב"א – וכן בדורות מאוחרים, עושים את שליחות הדורות הקודמים).
אז למה לא דנים גם גזילות וחבלות?
תשובה – כי זה לא שכיח.
[1] למה לא שאלו על הדין הדומה בבי"ד של ישראל? אולי כי אם זה ע"י גויים אז אנשים מבינים שזה פסול ואפילו ריח גט אין.
