לרפואת יהודית לאה בת קנדל הי"ו בתוך שאר חולי ישראל
להבדיל
לעילוי נשמת אבי מורי החבר אליעזר בן שרגא פייוויש ז"ל,
ולעילוי נשמת אבינו האהוב הר"ר יהודה אריה בן הר' ישראל דוד זצ"ל, שאהב תורה ולומדיה יותר מכל, וחינך את ילדיו ליושר אצילות ואהבת חסד בכל הליכותיו.
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף היומי גיטין דף נז
(נז. רבע עליון עד נח. 5+)
המשך המקרים של רי"ח (נה:) שעל מעשה קטן קרה חורבן
חלק א – על תרנגול ותרנגולת חרב טור מלכה (הר המלך)
א. מה הסיפור –
נהגו לשים לפני החתן והכלה תרנגול ותרנגולת לסימן לפרו ורבו,
פעם באו חיילים רומאים ולקחום, היהודים הרגו אותם, ונאמר למך שזה מרידה, ובא ורצה להשמיד את העיר.
היה חייל יהודי, בן הדרום, שהיה הורג רומאים לבדו, התפלל הקיסר לה' שינצחו,
בן הדרום נכשל בכך שאמר לה' שאנחנו לא צריכים אותו, ונהרג ע"י נחש,
הקיסר רצה לחוס על העיר אך כשראה שחגגו את נצחונם – נכנס והרגם.
ב. גודל טור מלכא –
רב אסי – 300,000 חיילים רומאים נכנסו אליה והרגו 3 ימים, ואילו בצד השני של טור מלכא לא היו מודעים לזה.
רי"ח – היו שם 60 ריבוא עיירות, ובכל אחד 60 ריבוא אנשים (=360 מיליארד!), מלבד 3 עיירות שבהן היו כפליים 60 ריבוא – כפר ביש (שלא נתנו לאורחים להתארח), כפר שחליים (שמכרו צמח שחליים), וכפר דכריא (זכרים – שאחרי שילדו בנים ובת עצרו).
מקשה צדוקי – הרי עולא העיד שראה שאין שם מקום אפילו ל60 ריבוא קנים?
עונה ר' חנינא לצדוקי – זה כי עם ישראל לא כאן, אז הארץ מתכווצת (כמו "ארץ צבי" – שאחרי השחיטה עור הצבי לא מחזיק את בשרו כי הוא מתכווץ).
ג. אגב, שלושה סיפורים על צדיקות כפר סכניא שבמצרים (ושבכל זאת חרבה) –
- ארוס וארוסתו שנשבו והשיאו אותם, ולא בא עליה כל חייו כי לא היתה להם כתובה.
וזה ניסיון קשה משל יוסף: כל יום, מיטה אחת, אשתו
- מחיר התבואה עלה, ומצאו שזה בגלל חטא אחד (אב ובנו שבאו על נערה מאורסה ביו"כ). סקלום ומחיר התבואה חזר.
- אדם רצה לגרש את אשתו אך לא רצה לשלם כתובה, לכן העליל עליה שזינתה (עשה הצגה עם שיכורים במיטה ולובן ביצה שיראה כמו זרע), ובבא בן בוטא עשה בדיקה מדעית ועלה עליו, והלקוהו ונתן כתובתה (מראה על צדיקותם שדנו דין אמת וטיפלו מיד בבעיה).
אז למה בכל זאת חרבה? משום שלא התאבלו על ירושלים.
(יד. 😎
חלק ב – אשקא דריספק (דופן מרכבת נשים) חרבה ביתר
א. סיפור המעשה
נהגו שכשנולדו ילדים שתלו עבורם עץ, וכשנישאו לקחו את העצים לבניית החופה.
יום אחד עברה בת הקיסר ודופן המרכבה נשבר, אז לקחו מהעצים שם לבניית דופן.
כעסו אנשי העיר והרגום, ונאמר למלך שהיהודים מרדו ובא והחריב העיר.
ב. חורבן ביתר
- "גדע בחורי אף כל קרן ישראל" (איכה ב, ג) –
אלו 80,000 קרני מלחמה (ראי גיסות, שתוקעים בקרן), שנכנסו לביתר והרגום, והרגו כל כך הרבה שדמם זרם לים הגדול (התיכון), שמרחק מיל (בירושלמי – 40 מיל)[1]
- ר"א בברייתא – היו שני נחלים שזרם בהם הדם, והיה 2/3 מים 1/3 דם
- תנא – שבע שנים הגוים לא היו צריכים לזבל את הכרמים כי הדם זיבל.
(בהמשך (נז: שליש))
- הקול קול יעקב – זעקת ישראל כשהרג אספסינוס קיסר 400 או 4000 ריבוא (4 או 40 מליון) בביתר.
(בהמשך נז: 1-)
- היו 40 סאה או 120 סאה של בתי תפילין של מתי ביתר,
ולא פליגי – של יד 40, של ראש 120 (כי של ראש גדול יותר) (רש"י).
(נז: 1+)
חלק ג – עוד על החורבן
א. נבוזרדאן ודם זכריה
נבוזרדאן הרג בבקעה אחת 210 ריבוא (2,110,000),
ובירושלים על אבן אחת 94 ריבוא (940,000),
- זכריה הנביא (בן יהוידע הכהן הגדול) נרצח במקדש (בימי המלך יואש, 250 שנה לפני החורבן),
ודמו בעבע ולא נבלע מאות שנים ("נָתַתִּי אֶת־דָּמָהּ עַל־צְחִיחַ סָלַע לְבִלְתִּי הִכָּסוֹת" (יחזקאל כד)
בא נבוזראדן רב הטבחים (שר צבא נבוכדנצר) והסבירו לו של מי הדם,
והרג את חכמי הסנהדרין, ובחורים, וילדים, עד שהרג על אבן אחת 94 ריבוא (940,000), כדי שהדם יפסיק, ונגעו הדמים בדם זכריה ("וְדָמִים בְּדָמִים נָגְעוּ" הושע ד)
עד שאמר – זכריה, אתה רוצה שאהרוג את כולם? והדם נח. - כשהבין את חומרת עוון הרצח, ברח והתגייר,
[ואגב זה –
נעמן (שר צבא ארם) נהיה גר תושב,
מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק (רב שמואל בר שילת (עין יעקב),
מבני בניו של סיסרא לימדו בירושלים (ר"ע – ר"נ גאון)]
(יז: אחרי השליש)
ב. "הקול קול יעקב, והידיים ידי עשיו" –
- הקול – זעקת ישראל כשהרג אדרינוס קיסר את יהודי אלכסנדריה במצרים (60 ריבוא שם, ו60 ריבוא בשאר מקומות)
קול יעקב – זעקת ישראל כשהרג אספסינוס קיסר 400 או 4000 ריבוא (4 או 40 מליון) בביתר.
והידיים ידי עשיו – זו רומי שהחריבה את הארץ והמקדש והגלתה אותנו.
- דבר אחר –
קול יעקב – שאין לך תפילה שמועילה שאין בו מזרעו של יעקב
ידי עשיו – שאין לך מלחמה שמנצחת שאין בה מזרעו של עשיו.
(יז: באמצע)
ג. חוזר לקמצא ובר קמצא –
"בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא" (איוב ה, כא) – כשיש לשון הרע (כמו שעשה בר קמצא כשהלשין לרומאים) – תתחבא.
ד. הקב"ה הראה לדוד בנבואה את שני החורבנות (תהלים קלז)
חורבן בית ראשון – "על נהרות בבל"
חורבן בית שני – "זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים…"
(נז: מתחת לאמצע)
ה. חמישה מצבים של מסירות נפש של ישראל
"כִּי־עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כׇל־הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה" (תהלים מד)
- 400 ילדים וילדות נשבו באוניה למשכב זכור וזנות, וקפצו לים כדי שלא יחטיאו אותם,
תחילה דרשו פסוק שיזכו לעולם הבא – "אשיב ממצולות ים" (תהלים סח),
ותחילה קפצו הבנות, והבנים עשו קל וחומר לעצמם (שהולכים לחטוא בדבר שאינו דרך העולם) וקפצו גם. - רב יהודה – אישה ושבעת בניה, שהקיסר דרש מכל בן לעבוד ע"ז ולא הסכימו ונגזרו למיתה
באחרון אמר לו שרק יתכופף להרים את הטבעת שלו וגם לזה לא הסכים, והרגו,
האם נישקה אותם ואמרה שאברהם עקד רק אחד ואני שבעה, והוציאום להורג וגם היא קפצה מהגג ומתה,
ויצתה בת קול "אם הבנים שמחה" (תהלים קיג) - ברית מילה ביום השמיני – שהיא תמיד קצת מסירות נפש כי זה מסוכן,
- תלמידי חכמים שמדגימים על עצמם הלכות שחיטה למרות שזה מסוכן (רש"י – שמא יחתכו, מהרש"א – סכנה מיסטית)
- רנבי"צ – אלו תלמידי חכמים שממיתים עצמם באוהלה של תורה.
(הגענו לנז: 1-, ולמדנו ליעל (על ביתר) את ההמשך עד נח. 5+)
[1] ואכן המרחק בין בתיר (ביתר המשוערת) לחוף הוא כ47 ק"מ. וזה אולי ראיה לדעה שמיל זה 1.152 ק"מ, שכך יוצא 46.08 ק"מ, ולא כדעה שזה 960 מטר, שאז יוצא פחות מ40 ק"מ.
