הדף היומי – עירובין דף צא

סיכום דף יומי עירובין דף צא

(צ:2- עד צא:8-)

חלק ראשון – ר"י: דיוק בדברי התנאים במשנתינו על היחס בין גגות חצירות וקרפיפות לענין טלטול

לר"מ גגין, חצירות, קרפיפות     – כל אחד רשות לעצמו

לחכמים: גגין=חצירות, קרפיפות

לר"ש: גגין=חצירות=קרפיפות.

סיכום הדעות השונות, לפי רש"י:

ברייתא לסיוע לרב: כל גגות העיר… דברי ר"מ, וחכ"א: כאו"א (גגין) רשות לעצמו, ואין מטלטלין בו אלא בד"א!

ברייתא לסיוע לרב יהודה: אמר רבי כשהיינו לומדים תורה אצל ר"ש בתקוע היינו מעלין שמן ואלונטית… ומגג לחצר … ומחצר לקרפף… עד שהיינו מגיעין… – מכאן שלר"ש כולן רשות אחת.

ברייתא נוספת אמר רבי יהודה: מעשה בשעת הסכנה שהיינו מעלין ספר תורה … ומחצר לקרפף, אמרו לו אין שעת הסכנה ראיה.

חלק שני – האם הלכה כר"ש גם כשעירבו כל חצר וחצר לעצמה ושכיחים כלי בית בחצר:

1. vרב: ר"ש עצמו יודה שכשעירבו יש חשש שגם יעבירו כלים ששבתו בתוך הבית לחצר אחרת.
2. vשמואל ור"י: ר"ש לא גוזר ומותר גם כשעירבו כל חצר לעצמה. הם מביאים ראיה שכמו שר"ש לא גזר ומיקל בשלוש חצירות בשורה כמו שראינו בדף מה, שניתן להעביר כלים מתוך החצר האמצעית לקיצוניות וגם להיפך ולא גוזרים שמא חפץ יעבור מצד לצד שני.

רב ששת היקשה על רב ממשנתינו שר"ש אומר שהכל רשות אחת אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית, ואם מדובר כשלא עירבו, איך בכלל הגיעו לשם כלים מתוך הבית. רב ששת עצמו תירץ שכומתא וסודרא = כיפה וסודר שהוציאם לחצר דרך מלבוש.

נסיון להוכיח מברייתא כרב ודחיה:

ברייתא שמתייחסת לדין המשנה בדף פג, שאנשי חצר ומרפסת ששכחו ולא עירבו שכל שנמצא בחצר וגבוה י"ט ולא רחוק ד"ט מהמרפסת ניתן לשימוש המרפסת וכל שנמוך מי"ט ניתן לשימוש אף לחצר ושניהם אוסרים אחד על השני. כאן מביאה הגמ' תוספת על המשנה בדף פג:

במה דברים אמורים: כשעירבו כל אחד מהם (מרפסת וחצר) לעצמו, או שהיו של יחידים שלא צריכים לערב, כי אין מי שיאסור עליהם, אבל אם היו של רבים ולא עירבו בינם לבין עצמם אז גג חצר אכסדרה ומרפסת נחשבים רשות אחת ואין בעיה שכולם ישתמשו בהם.

הוכחה כרב שדווקא כשלא עירבו בפנ"ע הם נחשבים רשות אחת.

דחיה: משנה זו היא כדעת רבנן ולא כר"ש, וגם הם מתירים בין גג וחצר או בין חצר למרפסת, והראיה שלא הוזכרו כאן קרפף ומבוי. (מכאן גם ראייתו של רב יהודה שחכמים מתירים בין גג לחצר)

נסיון נוסף להוכיח כרב ודחיה:

ברייתא: חמש חצירות שפתוחות אחת לשניה וגם למבוי, ושכחו כולם ולא עירבו אסור (מחצר למבוי ולהיפך)… ורבי שמעון מתיר כל זמן שהן של רבים ושכחו ולא עירבו כי גג וחצר ואכסדרה ומפרסת וקרפף ומבוי כולן רשות אחת.

הגמ' מדייקת שרבי שמעון מתיר דווקא כשלא עירבו – כרב!

תירוץ 1: רבי שמעון מתיר גם כשעירבו, הכוונה פה של השתתפו כל בני החצירות עם המבוי ובכ"ז מתיר ר"ש לדעת כולם כי חצר ומבוי רשות אחת – כשמואל ור"י.

תירוץ 2: באמת מדובר על עירוב חצירות, ורבי שמעון ענה לחכמים שלפחות יודו במצב שלא עירבו ולא שכיחים כלי הבתים בחצירות שמבוי וחצר הם רשות אחת, וחכמים כמובן לא מסכימים כי השימושים של שתי הרשויות האלו מחלקים ביניהם וללא שיתוף אסור לטלטל מאחד לשני.