הדף היומי – עירובין דף נ

סיכום דף יומי עירובין דף נ

(מט: במשנה – נ: 3-)

הזכרנו בדף מה את הקולא של הבא בדרך:

הבא בדרך שיכול לבחור מקום שביתה (בתוך 200 ממקומו הנוכחי) גם בלי פת ובלי לערב ברגליו.

המשנה עוסקת בהגדרת מקום השביתה:

אם אמר "שביתתי תחת עיקרו" – תופס.
אם אמר "שביתתי תחתיו" – לא אמר כלום.

הסבר: א"א לשבות ביותר מד' אמות.
וכיוון שהוא אמר "תחת העץ" – שזה יותר – יש בעיה:

רב – העירוב לא תופס כלל.

למה? רבה:

1. הוא רצה לשבות רק בד' אמות,
   ולא תופס כי לא הגדיר ד' אמות מסוימים.
2. הוא רצה לשבות בכל האילן (יותר מד' אמות),
   ולא תופס כי א"א לשבות ביותר מד"א.

אז שלפחות ד' אמות מתוכן יתפסו?
תשובה: "כל שאינו בזה אחר זה – אפילו בבת אחת אינו" – כשמנסה להחיל חלות על יותר ממה שאפשר – החלות לא חלה על כלום.

נפק"מ – אם אמר שמתכוון ל4 אמות כלשהן ולא להכל:

לפי 1 – עדיין לא תופס – כי לא הגדיר איזה ד"א.
לפי 2 – תופס, והדין יהיה כשמואל (חמר גמל).

שמואל – העירוב תופס, אך עם "חמר גמל".

הסבר: הוא רצה לשבות רק בד' אמות,[1]
ולמרות שלא הגדיר מקום מסוים – זה תופס,
אבל כיון שמקום השביתה לא מסוים – תמיד מחמירים לכל כיוון (חמר גמל), ולא יכול להגיע לביתו, אם הוא מרוחק בדיוק בקצה ה4000.

(דילוג נ. 10+ נ: 1+)

דיונים על זה:

א. עץ קטן – גם לרב תופס
(לפי ההסבר הראשון ברב (שצריך מקום מוגדר))

אביי – בעץ קטן ב12 אמות – גם לרב תופס.

כי ודאי שלפחות חלק מה4 אמות האמצעיות נכלל במקום השביתה, וזה מספיק מוגדר.

דוחה רב הונא בריה דרב יהושע – למה? הרי אולי מקום השביתה כלל לא ב4 האמצעיים.

אלא הוא מתקן – בעץ קטן מ8 תופס.

כי אז האמות האמצעיות ודאי בעירוב, וזה מספיק מוגדר.

(נ: שליש)

ב. ברייתות כשתי הדעות

ברייתא כרב – בסוך הברייתא: שאם קובע שביתתו במקום רחוק – חייב לסיים מקום מוגדר, אחרת לא תופס כלל.

ושמואל יענה – כאן מדובר שחלק מהעץ מתוך ה2000 שלו וחלק לא,
ואז אם לא סיים – אכן לא תופס כלל, כי אולי זה בכלל מחוץ ל2000.

ברייתא כשמואל – טעה לחשוב שאפשר לערב לשתי רוחות – תופס (אפילו שזה לא מסוים), ויש לו חבר גמל.

ורב – רב תנא ופליג…

(חזרה מב: 3- לנ. 10+ "גופא")

ג. "כל שאינו בזה אחר זה – אפילו בבת אחת אינו"

קושיות:

1. המרבה במעשרות –
   א"א להפריש יותר ממעשר. אם בכ"ז ניסה להפריש יותר – כן חל, אבל רק על עשירית (ואילו השאר טבל, ולכן המעשר אסור בינתיים, כי מעורבב עם טבל).

וקשה – הרי לפי הכלל הנ"ל, המעשר לא אמור לחול כלל!

תשובה – שם לא התכוון להפריש יותר ממעשר, ולכן חל (אמנם הפריש יותר פירות ממעשר, אבל התכוון שר חלק מכל פרי ופרי יהיה מעשר ("דאיתיה לחצאין")).

2. דין דומה במעשר בהמה –
   הפריש שתיים במקום אחת – חל על אחד מהם (והשני שלמים, וכיון שלא הגדיר מי מי – צריך להחמיר בשניהם כמעשר וכשלמים).
   וקשה – הרי לפי הכלל הנ"ל לא אמור לחול כלל!

וכאן א"א לפרש שהתכוון רק לחצאין.

תשובה – במעשר בהמה יש מצב שכן אפשר בזה אחר זה יותר מעשירית! לכן שם חל גם כשהתכוון ליותר.

איפה רואים שאפשר יותר?
במשנה בכורות (ס.) – בטעות: אם קרה ל9 עשירי ול10 תשיעי ול11 עשירי – כולם קדושים (9 ירעה עד שיסתאב ויפדה במומו, 10 קדוש כי הוא באמת 10, 11 קדוש כי קראו 10 (וייקרב כשלמים).

3. דין דומה בקרבן תודה
   שאם הפריש 80 חלות במקום 40 –
   לרי"ח אכן לא חל כלל,
   אך לחזקיה – חל על 40!

תשובה: באמת אם התכוון שיחולו כל ה80 – לכו"ע לא חל על כלום.

           והמחלוקת שם בסתם –

                      לרי"ח – מניחים שהתכוון להכל לכן לא חל,
לחזקיה התכוון רק ל40, וה40 הנוספים היו רק אם יקרה משהו לראשונים.

[1] הסבר שני בתוס' מט: ד"ה מאי טעמא.