הדף היומי – עירובין דף לה

להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן

סיכום דף יומי עירובין דף לה

(לד: 15- עד לו. 1+)

שיעור זה הוכן והועבר על ידי ר' נפתלי רמתי.

חלק א – משנה

נתנו (לעירוב)במגדל (ארון) ואיבד את המפתח כך שלכאורה העירוב לא נגיש לו, האם נחשב עירוב?

ת"ק: נחשב עירוב, ר"א: לא נחשב עירוב.

גמרא

א. הסבר ראשון למחלוקת במשנה (רב ושמואל)

קושיא: מדוע לת"ק זה נחשב עירוב הרי צריך את התנאי שהעירוב נגיש לו?

תשובה: ת"ק זה רבי מאיר שסובר שביו"ט + במגדל עשוי לבנים ללא טיט, מותר לסתור אפילו לכתחילה.

הגמרא מקשה מהתוספתא מדברי ר"א שלא משמע שהמשנה מדברת ביו"ט: ר"א חילק בתוספתא:

• שאם המפתח אבד בעיר אז יכול לטלטלו כשיטת ר"ש בין חצרות וקרפיפות ועירובו עירוב
• אבל אם המפתח אבד בשדה אז אין עירובו עירוב.

ואם מדובר ביו"ט אין הבדל בטלטול בין רשויות ולא צריך להיות הבדל בין שדה לעיר?

[דף לה.]

בעקבות הקושיא הגמ' משנה את נוסח המשנה (חסורי מחסרא):

ת”ק: ביו"ט נחשב עירוב כנ"ל, אבל בשבת לא נחשב עירוב.

ר"א: דיבר רק לענין שבת, שבעיר עירובו עירוב כדעת ר"ש, ובשדה אסור כדעת רבנן (פירושים שונים איזה רבנן) החולקים על רבי וסוברים שעירוב שדורש עבירה דרבנן בביהשמ"ש פסול.

ב. נסיון להסבר שני למחלוקת במשנה (רבה ורב יוסף) אביי ידחה אותו.

רבה ורב יוסף מנסים לתלות את המחלוקת במשנה האם המגדל הוא מוגדר ככלי או כאהל, כי בכלים אין בנין וסתירה וזו דעת ת"ק ואילו לר"א הוא ייחשב כאהל וממילא לא ניתן לסתרו.

רבה ורב יוסף מביאים מחלוקת תנאים במשנה במס' זבין שלדעתם נחלקו באותה סברא:

המשנה בזבין אומרת שאם הקיש הזב ע"ג מגדל ת"ק סובר שהוא טימא את המגדל ואילו ר"נ ור"ש מטהרים. רבה ורב יוסף מבינים שת"ק מטמא כיוון שמגדל הוא כלי ומיטמא בהיסט ור"נ ור"ש מטהרים כיוון שמגדל הוא אהל ולכן לא מיטמא בהיסט הזב.

אביי מקשה, כיוון שגם הברייתא וגם הסיפא של אותה משנה תולים את המחלוקת בכובד המגדל האם הוא בר היסט ובפעולת הזב אם הוא הסיט בכחו זה טמא ואם בעקיפין ע"י הרעדת האדמה אז המגדל טהור. אביי מסביר לפיכך את המחלוקת בזבין אם הרעדה בכחו ישירות האם היא מטמאה.

ג. הסבר שלישי למחלוקת במשנה (אביי ורבא)

מדובר במנעול שקשור בחבל והשאלה היא האם מותר לטלטל סכין שבדר"כ תפקידו הוא לחתוך אוכל לצורך חיתוך החבל.

ת"ק: כר"י שכל הכלים ניטלים חוץ ממוקצה מחמת ח"כ

ר"א כר' נחמיה שאינן ניטלים אלא לצורך תשמישן המובהק.

חלק ב – משנה

הקדמה: בתקנת חכמים לעירוב תחומין הצריכו שהאדם המערב יהיה בזמן קניית העירוב:

1. 1.בתוך תחום 2000 אמה לסעודה המערבת וכן
2. 2. בתוך תחום 2000 אמה למקום העירוב.

דין 1: א.נתגלגל העירוב מחוץ לתחום או ב.נפל עליו גל (גמ': בדעת רבי מדובר שצריך לחלל שבת מדאורייתא ע"י את חפירה להוציאו) או ג.נשרף או ד.תרומה שנטמאת שאינה ראויה לאף אחד.

• אם מבעוד יום אזי לא היה בזמן קניית העירוב עירוב כשר ולכן העירוב לא תופס.
• אם לאחר שחשיכה זה כבר לא משנה מאחר ובזמן קניית העירוב הוא היה כשר.

דין 2: אם ספק לנו מתי ארעו המקרים של הדין הקודם לפני או אחרי שחשיכה זה נתון במחלוקת:

ר"מ ור"י: מחמירים ויכול ללכת רק בין עירובו למקומו העכשווי כל מקום אחר נאסר ע"י אחד מהם. ר"מ ור"י משלו זאת כחמר גמל, כאדם שטרוד גם מלפניו ע"י חמור שמנהיגו וגם מאחוריו ע"י גמל שנמשך על ידו והוא ככלוא ביניהם.

רבי יוסי ור"ש: מקילים: ספק עירוב כשר. רבי יוסי אמר שאבטולמוס העיד בשם חמישה זקנים שספק עירוב כשר.

הערת רבא לגבי נתגלגל: אם נתגלגל 'קצת', שעדיין יש חפיפה בין ארבע אמות של העירוב ובין תחום 2000 אמה של המערב אזי העירוב כשר.

הסבר: אם אדם מניח עירובו בתוך בית ארוך בקצה 2000 אמה ממקומו, והבית גולש משם עוד ק"מ, אזי את ה2000 אמה שמודדים בהמשך ממקום העירוב מודדים מקצה הבית הגדול.

בצורה דומה מתיחסים לארבע האמות של העירוב וכשיש חפיפה עם תחום המערב העירוב תקין.

צריכותא נתגלגל ונפל עליו גל (בשניהם העירוב קיים ותקין אבל יש בעיה חיצונית) בנתגלגל הרבותא היא שרוח יכולה להחזירו ובכ"ז כרגע הוא פסול, ובנפל עליו גל הרבותא שאם אין גישה אליו העירוב פסול.

[דף לה:]

צריכותא נשרף ותרומה שנטמאת (בשניהם העירוב עצמו לא תקין) בנשרף הרבותא היא שאפילו אינו בעולם כלל רבי יוסי מכשיר בספק. ובתרומה שנטמאת הרבותא לפי רבי מאיר שאפילו שחזקתה של התרומה טהורה קודם שנטמאת אפ"ה רבי מאיר אוסר בספק.

שני דיונים בדעת ר"מ:

א. רבי מאיר במשנתינו החמיר לפסול ספק עירוב.

הגמרא מקשה ממשנה במקוואות ששם רבי מאיר מטהר טמא דרבנן שהתעורר ספק בטבילתו.

הגמרא מתרצת: ר"מ סובר תחומין דאורייתא ובמקוואות אם הטמא טמא בטומאה מהתורה ר"מ מטמא בספק.

על ההנחה שר"מ סובר תחומין דאורייתא מקשים מהמשנה בדף נ"ח.

המשנה מסיימת באמירה של ר' דוסתאי ברבי ינאי משום ר"מ: שמעתי שמקדרין בהרים. הגמרא מביאה ראיה שמקדרין זו קולא בדרבנן בלגד, שכן אמר רב נחמן בשם רבה ב"א שלא מקדרין בערי מקלט ועגלה ערופה מפני שהן של תורה א"כ משמע שר"מ סובר שתחומין דרבנן?

תירוץ: ר"מ סובר תחומין דאורייתא, אבל מה שאמר שמעתי שמקדרין… זו דעת רבותיו.

במאמר מוסגר נשלים את תיאור המשניות:

המשנה במקוואות פ"ב:

הגדרות:

טומאה חמורה: טומאה מהתורה כגון זב טמא שרץ, מת וכו'.

טומאה קלה: טומאה דרבנן כגון: אכל אוכלים או משקים טמאים או בא ראשו ורובו במים שאובים וכו'.

ספק בטבילתו: כגון ספק טבל, או ספק היה במקוה ארבעים סאה, שתי מקוואות ואחת פסולה וכו'.

המשנה אומרת שבטומאה חמורה ספק טבל – טמא. ובטומאה קלה שספק טבל – לר"מ טהור ולר' יוסי טמא.

המשנה בעירובין נ"ח:

כשצריך למדוד תחום שבת יש קולא שאפשר למדוד בקו אוירי , זה נקרא בהבלעה ובתנאי שהאורך של הקו האוירי קטן מ 50 אמה, אחרת צריך למדוד את התוואי הקרקעי, אבל גם בזה יש קולא בעירובין דרבנן לעומת עגלה ערופה שאפשר לקדר. פירוש: כביכול לשרטט מדרגות בגובה של אדם על פני המדרון או העליה ולמדוד את ההיטל האופקי של המדרגות.

ב. דיון נוסף בדעת ר"מ:

הסקנו שר"מ במשנתינו סובר תחומין דאורייתא ולכן מחמיר בספק, הגמרא מקשה ממשנה בטהרות ששם משמע שר"מ מיקל בספק דאורייתא: מדובר באדם שנגע באחר בלילה ובבוקר נמצא שאותו אחר מת, הספק הוא האם הוא היה מת בשעה שנגע בו, ר"מ חולק על חכמים ומטהר?

נסיונות לתרץ את הסתירה בר"מ:

1. 1.ר' ירמיה: במשנתינו מדובר שבודאות היה שרץ על התרומה כל ביהשמ"ש, הגמ' דוחה אפשרות זו משום שא"כ מדוע ר' יוסי מכשיר.
2. 2.רבה ורב יוסף: במשנתינו יש שתי כיתות עדים שאחת מעידה שמבעוד יום נטמא העירוב והשניה סותרת אותה ומעידה שמשחשיכה. ולכן במשנתינו נסתרה חזקת הטהרה של העירוב על ידי אחת הכיתות ולכן מחמיר ר"מ.
3. 3.[דף לו.]

רבא: במשנתינו יש חזקת טהרה אחת של העירוב שהיה תרומה טהורה, במשנה בטהרות יש שתי חזקות אחת של שאדם הנוגע שהיה טהור, והשניה של המת שהיתה לו חזקת טהרה בשעה ששכב.