הדף היומי – עירובין דף כח

סיכום דף יומי עירובין דף כח

(כז: 13- עד כח: 6-)

המשך – סוגי המאכלים הכשרים לעירוב תחומין ובדמי מעשר שני.

א. דגים ועופות

דגים:
ר"א ור"י בן גדיש – כן,
הני תנאי – לא (לרבינא)

הסבר המחלוקת:

"ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך, בבקר ובצאן וביין ובשכר, ובכל אשר תשאלך נפשך…",

(כח. באמצע)

ב. מאכלים שונים לעירוב תחומין

רב:
מערבין: פעפועין, חלגלוגות, גודגדניות
לא מערבין: חזיז, כפניות.

דיונים על רב:

1. A. למה מערבין בגודגדניות? והרי הם מזיקים?
2. למי שהם לא מזיקים לו (מרובה ילדים).
3. גם למי שהם מזיקים לו (שהרי יש כאלה שזה לא מזיק להם).
4. בכאלה שלא מזיקים.

(כח. 9-)

1. B. למה לא מערבין בחזיז? הרי ר"י-רב – כן מערבין בהן!

תשובות, רק אמר שמערבין ב:

1. בבל, ששם אוכלים אותם.

קשה – והרי בטלה דעתם אצל שאר העולם!

(כברייתא לגבי מעשר, שמי שנוהג לזרוע פול ושעורה בשביל הירק ולא בשביל הזרע, הירק פטור ממעשר כי בטלה דעתו).

2. בחזיז גינה שכן נאכל.

[הערות:
1. בברייתא הנ"ל לגבי פול הוזכר גרגיר שמתעשר בין כירק ובין לזרע.
למה ראוי? לתבלין במקום פלפל.
2. ברכות על חזיז וכשות: (כח: 3)

(כח: שליש)

1. C. למה לא מערבין בכפניות (תמרים שלא הבשילו)?

והרי בברייתא כפניות נחשבות אוכל גם למע"ש וגם לטומאת אוכלין.
אז למה לא מערבין עליהם?

תשובות:

1. צריך לחלק בין סוגי תמרים:
   נקבה – לא נחשבות אוכל, כי לא נחשבות מבושלות (רב)
   זכר (דניסחני) – נחשבים אוכל, שזה גמר בישולם (ברייתא)

דחייה – אם זה גמר בישולם, אז למה פטורים ממעשר לר"י?! (והרי ר"י מחייב ב"אהיני דטובינא" – כפניות זכרים).

2. צריך לחלק בין התחומים:
   מדובר שזה ראוי לתיקון ע"י האור, ולכן:
   לגבי טומאה ומע"ש – זה מספיק כדי להיחשב אוכל

(כמו שאמר רי"ח לגבי חיוב שקדים מרים גדולים במעשר).

אך לגבי עירוב – צריך שיהיו אוכל עכשיו בלי תיקון ע"י האור.

(כח: שליש תחתון, "אמר מר")
הערות:

1. a. בברייתא נחלקו לגבי חיוב כפניות במעשר
   ת"ק – כן (נחשב גמר פרי)
   ר"י – לא (לא נחשב גמר פרי, אפילו שלמע"ש ולטומאה זה נחשב אוכל).
2. b. הברייתא דיברה גם על קור

(קור: ענף הדקל לפני שהתקשה, וראוי קצת לאכילה, וע"י בישול ראוי לגמרי, אך בדר"כ לא אוכלים כי הסרתו מזיקה לעץ)

גם לת"ק וגם לר"י: למע"ש – נחשב אוכל, לטומאה – לא (כי אמנם זה אכיל, אבל לא אוכלים אותו בפועל).

ומה ההבדל בין ר"י לת"ק?
לת"ק – פרי, ר"י – מגדיר אותו כעץ, אך בכ"ז נחשב למע"ש.

מתוך זה יוצאים שני הבדלים:

1. שלקו וטיגנו – לרבנן יקבל טומאה ולר"י לא (עץ).

דחייה – אם שלקו יקבל לפי כולם (כמו בעור ששלקו).

2. ברכה – לרבנן אדמה (כרב יהודה), לר"י – שהכל (כשמואל, כי סופו להקשות).

(שמואל עצמו מביא ראיה לרב יהודה מצנון שסופו להקשות וברכתו אדמה, אך דוחים ששם ניטע על דעת לאוכלו כשהוא רך, בניגוד לקור).
הלכה כשמואל (שהכל).