הדף היומי – עירובין דף יב

להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת עירובין ליחצו כאן (מומלץ)

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

סיכום דף יומי עירובין דף יב

(יא: במשנה – יב: 1-)

חלק א – הכשר מבוי –

משנה –

ב"ש – לחי וקורה,

ב"ה – לחי או קורה,

ר"א – שני לחיים.

• הגמרא מבינה שמדובר במבוי מפולש, ושואלת – הרי לת"ק צריך צוה"פ ולחנניה דלת

תשובה – מדובר במבוי סתום.

• הבנת הדעות:

הוה אמינא – לחי או קורה זה משום היכר, ולחי וקורה זה משום מחיצה,
ושלב"ש צריך 4 מחיצות מהתורה, והלחי וקורה משמשות כמחיצה,
ולב"ה צריך 3, והלחי או קורה זה רק היכר.

דחייה – לשניהם מהתורה מספיק 3 מחיצות, והלחי ו/או קורה זה רק מחיצה סמלית/היכר.

(בדעת ב"ה הגמרא מציעה שיכולנו להבין שמספיק גם 2 מחיצות מהתורה,
אך למעשה זו רק דעת ר"י, ואילו לב"ה צריך 3).

• איבעיא להו – האם ר"א דורש בנוסף ל2 לחיים גם קורה?

ת"ש מברייתא – שאמר ר"א לתלמידו להוסיף לחי, ואמר התלמיד – וכי לסותמו אני צריך?
ומשמע שלסותמו זה 2 לחיים וקורה.

דחייה – אולי הכוונה לסותמו בלחיים, וללא קורה.

(יב. רבע)

• תיקון מבוי צר –

1. צר מ4 אמות –

במשנתנו –

רי"ש – ב"ש מודים לב"ה שמספיק לחי או קורה,
ר"ע – הם לא מודים, ועדיין מצריכים לחי וקורה.

בברייתא הנ"ל – רשב"ג – לא צריך כלום.

כמי זה?
תשובה: זה כרי"ש, וכוונת הברייתא שלא צריך לחי וקורה או שני לחיים,
אך כן צריך לחי או קורה.

1. צר מ4 טפחים ("וכמה?") – רב אחלי – בזה באמת לא צריך כלום.

(בראשונים –
אם המבוי צר מ4 טפחים וישר – זה מקום פטור וברור שלא צריך תיקון,
אלא כאן הכוונה שהוא צר רק בכניסה, ואז הולך ומתרחב באלכסון, ובכ"ז לא צריך תיקון).

(דילוג מאמצע יב. ועד יב: 1+)

• חלוקה בין לחי לקורה

רב יהודה ורבה – לחי משום מחיצה, קורה משום היכר

לכן הזורק לתוך מבוי שיש לו שתי מחיצות מקבילות + לחי – חייב, אבל קורה – פטור.

           רבא – שניהם משום היכר.

קושיות:

1. הזורק למבוי שיש לו לחי – חייב.

תשובה – הכוונה מבוי עם 3 מחיצות הראוי ללחי (והוא רשות היחיד גם בלי הלחי).

2. ר' יהודה בברייתא – שתי מחיצות מקבילות ניתרות ע"י לחי או קורה משני הצדדים.
   תשובה – זו שיטת ר"י שגם 2 מחיצות מקבילות נחשבות מהתורה רה"י גם ללא הלחי והקורה, והלי והוקרה זה רק להיכר.

(יב. באמצע)

חלק ב  –  תיקון חצר

אם חצר נפרצה לגמרי למקום האסור לה (מבוי/רה"ר), גם היא צריכה תיקון על ידי פסים (לחיים בצד הכניסה).
ברור לגמרא שחצר היא או כמו מבוי או חמורה יותר.

לר"א – ודאי שני פסים.

לחכמים –

א. רב ששת ורב נחמן  –

רב נחמן – חכמים – אחד, אבל אנחנו פוסקים כר"א בחצר שצריך שניים.
רב ששת – מודים חכמים לר"א שצריך שניים.

יוצא שזו מחלוקת אמוראים מה דעת חכמים.
דחייה – רב ששת התייחס לרבי שמודה, אבל חכמים לא מודים.

ב. רי"ח – אמר שני דברים:

1. צריך שני פסים,
   2. פסי החצר הם ברוחב ד טפחים.

לכאורה עולה מכאן שצריך שני פסים שכל אחד ברוחב 4.

אך קשה – במשנה בצב. עולה שמספיק שני פסים ברוחב 3 טפחים?

[המשנה שם אומרת שאם יש חצר קטנה שפרוצה לחצר גדולה, הגדולה מותרת (ציור 70)
ורב אדא בר אבימי הביא ברייתא שההפרש בין החצרות הוא אמה (6 טפחים), יוצא 3 טפחים לכל פס].

אלא מסביר ר' זירא –

רי"ח הוא כרבנן שמספיק פס אחד,

אבל:
אם עושה פס אחד – צריך ארבעה טפחים,
אם עושה שני פסים – מספיק משהו.

ואילו הברייתא שהעמידה את המשנה בצב. בשני פסים של 3 טפחים – זה כרבי שמצריך שני פסים, וכר' יוסי שכל פס צריך 3 טפחים.

בקיצור – רי"ח כרבנן שחולקים על אותה ברייתא.

(יב. שליש תחתון)

ג. דעת שמואל –

קשה:
מצד אחד – שמואל אמר לרב חנניה בר שילא – צריך או שני פסים או רוב דופן.
מצד שני –

1. רב יוסף-ר"י-שמואל – פס אחד,
2. וגם מעיד רב יוסף על מקרה בכפר רועים של לשון ים שנכנסה לחצר והתיר רב יהודה לקחת מים מהחצר ע"י פס אחד (ציור 95)

תשובות:

1. לגבי 2 – עונה אביי שזה לא קשה, כי שם מדובר במים,
   ובמים חז"ל הקלו יותר, כפי שהקלו במחיצה תלויה רק במים (ציור 96).
2. לגבי 1 – עונה רב פפא (בדומה לרי"ח) –
   בפס אחד – ארבעה טפחים,
   שני פסים – מספיק משהו.

(יב. 7-)

אך מקשה רב פפא – אז למה שמואל אמר לרב חנניה – או רוב דופן או שני פסים,
הרי מספיק פס של ארבעה, ולא צריך רוב דופן.

תשובה – ("וכי תימא") – שמואל הצריך רוב דופן במקרה של חצר ברוחב 7 טפחים ומטה, שבזה החידוש הוא שמפסיק רוב דופן (3.6), ולא צריך 4.

דחיית התשובה: אם כן, מספיק 3.1, שהרי רב אחלי אמר שפחות מ4 לא צריך תיקון.
דחיית הדחייה ("איבעית אימא") – רב אחלי לא רלוונטי כאן:

1. רב אחלי דיבר על מבוי, לא על חצר, ובחצר חייבים רוב.
2. רב אחלי נתון במחלוקת תנאים.

(יב. 3-, אגב לשון הים)

ד. ת"ר – לשון ים שפרצה לחצר –

           לעיל ראינו – שצריך תיקון (פס).

כי שם מדובר שכל הדופן נפרצה, ואז אפילו אם זה צר מ10 אמות – צריך תיקון.

כאן מדובר שלא כל הדופן נפרצה, אלא יש חומות משני צידי הפירצה. לכן:

אם הפירצה קטנה מ10 אמות – הכל מותר ללא תיקון (כי יש חומות בצדדים כנ"ל)
אם יותר מ10 אמות – צריכים לבנות מחיצה כדי להקטין מ10 כדי למלא מים (ציור 97)

ושואלת הגמרא:
משמע שאם לא בנו, למלא אסור, אבל לטלטל בתוכו מותר.
למה מותר? הרי זה כמו חצר שנפרצה?

תשובה: נפרצה רק מעל פני המים, אבל מתחת יש חומה (ציור 98)
לכן לטלטל מותר,
אבל למלא מים אסרו, עד שתהיה מחיצה גם מעל פני המים.

(דילוג: יב: 1+ עד שליש תחתון)

חלק ג – מה נחשב מבוי ומה נחשב חצר?

1. A. שואל ר' זירא – מה זה משנה, הרי לחי ופס זה בעצם אותו דבר?
   תשובה – זה לא, כאמור: לחי משהו, פס ארבעה טפחים.
2. B. ההגדרה:
   בשם רב, ובהמשך גם רב נחמן: ברירת המחדל זה מבוי (לחי משהו או קורה טפח),
   אבל, אם אורכו לא גדול מרוחבו (ריבוע) – זה לא מבוי אלא חצר (פס 4 טפחים או שני פסים).

שמואל בהתחלה חשב שמבוי צריך אורך פי שניים מהרוחב,
אך רב, כאמור (בשם חביבי) – אפילו ארוך במשהו.