שיעור גמרא פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת. וב15 דקות בלבד.

הדף היומי – עירובין דף ק

סרטון דף יומילהורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת עירובין ליחצו כאן (מומלץ)

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן

סיכום דף יומי עירובין דף ק

(צט: במשנה למטה – ק: 1-)

חלק א – במשנה – אילן שענפיו יורדים ויוצרים סביבו מחיצה – מטלטליו תחתיו

  • לא צריך שיגיעו עד הקרקע, מספיק עד 3 טפחים.
  • רב הונא בריה דר' יהושע: אך אם זה יותר מבית סאתיים אז לא,
    אפילו אם ניטע לשם כך, כי זה לא לשם דירה אלא לשם אוויר (השומרים שם לא כדי להיות שם אלא כדי לשמור על השדה שמחוץ לאילן).

 

(ק 3+, המשך המשנה, נושא אגבי)

חלק ב – שימוש באילן בשבת

הקדמה:
חז"ל אסרו להשתמש באילן (לתפס, להישען וכד') שמא יתלוש בידיים.
האיסור הוא מגובה 3 טפחים ומעלה, פחות מכך נחשב קרקע.

 

א. מחלוקת רבה ורב ששת לגבי חישוב גובה 3 טפחים

  1. A. המחלוקת:

אם שורש יוצא מהאדמה ואז עולה מעל 3 ושוב יורד (ציור 353 בצד ימין)

החלק שצמוד לאדמה (מקום היציאה) – מותר

החלק שמעל 3 – אסור (משנה).

החלק שיורד שוב מתחת ל3:

רבה – מותר (כי זה מתחת ל3),
רב ששת – אסור (כי זה יוצא משורש שהוא מעל 3).

  1. B. עוד השלכות למחלוקת:
  2. שורשים שדומים למשוניתא (צוק) – (ציור 353 בצד שמאל)
    שורש אחד יוצא מהאדמה וממנו יוצאים כמה שורשים:

מה שמעל 3 – אסור,
מה שמתחת ל3 – מותר,
מה שעולה ויורד (כדלעיל) – מח' רבה ורב ששת כנ"ל.

  1. חלק בעץ שגבוה מ3, אבל יש משהו צמוד אליו, מאיפה מודדים?
    אם מוקף מ4 צדדים בחומה למשל – לפי כולם מודדים מלמעלה.
    אבל אם לא מוקף לגמרי:

החלק החשוף – ודאי שמודדים מהקרקע,
אבל מה לגבי החלקים שצמודים למשהו?

הדין:

רבה מקל – ובמקומות הצמודים לכותל למשל, מודדים ממעל הכותל.
רב ששת מחמיר, כי אותו מקום נובע מהחלק התחתון של העץ שאסור (בשאר הצדדים).

המקרים:

אניגרא – עץ לחוץ בין שני כותלי תעלה (ציור 354)

קרן זוית ליד כותל

 

  1. הדקל של אביי שיצא מחור בתיקרה.

לגבי הגזע שבתוך הבית – ודאי שמודדים מהרצפה, ומעל 3 אסור.
אבל מה לגבי מי שעומד על התקרה?

רבה – מודד מהתקרה
רב ששת – אסור (כי הרי הקטע שמעל התקרה נובע מכוחו של מה שמתחת לתקרה – ואסור).

(היה מקום לחשוב שבזה יודה כי הבית אולי נחשב כאילו מלא).

 

 

(ק. שליש)

  1. C. ראיה לרב ששת ומקרה שבו מודה רבה

הראיה – "שורשיו גבוהים מן הארץ ג' טפחים לא ישב עליהם".

אם זה שורשים רגילים גבוהים – מה החידוש?
אלא כנראה מדובר במקרה מורכב יותר: המקרה של רבה ורב ששת שבו השורה עולה ואז יורד. והנה ראיה שלפי המשנה זה אסור.

דחייה – מדובר במקרה מורכב אחר (שבו גם רבה מודה שאסור) –
והאדמה לא ישרה שם, כך שברוב הצדדים הוא עובר את ה3, ובצד אחד לא (כי יש שם בליטה של אדמה) – אסור גם לרבה.

(אם בשניים או שלושה צדדים לא עובר את ה3 – אז באותם צדדים יהיה מותר לרבה כנ"ל).

וכן ברייתא –

שאם שורש יוצא ישר הצידה, ורוב השורש מעל 3, ובקצה יש בליטה של אדמה כך ששם זה מתחת ל3 – אסור (גם לרבה, כי זה רק חלק אחד מתחת ל3).[1] (ציור 356, אבל לא ברור לי למה כתבו שהענף פחות מ3 מהקרקע, לכאורה הכוונה ליותר מ3).

 

(ק. מתחת לאמצע)

ב. מי שטיפס – סתירה בין שתי ברייתות האם מותר לרדת

תירוצים:

  1. A. אין סתירה או מחלוקת, אלא הברייתות עוסקות במקרים שונים:
  2. אם עלה מבעוד יום – יורד, עלה משחשיכה – אסור.
  3. עלה בשוגג – יורד, עלה במזיד – אסור.
  4. B. זו אכן מחלוקת:
  5. האם קונסים שוגג אטו מזיד, שאם נרשה לשוגג לרדת אז אנשים יעלו גם במזיד.
  6. רב הונא בריה דרב יהושע[2] – זו מחלוקת עקרונית – באיזה איסור לבחור?
    אם יישאר על העץ, זה מצד אחד פאסיבי, מצד שני זה לזמן ארוך (כל רגע ורגע עד מוצ"ש),
    אם ירד – מצד אחד זה אקטיבי, מצד שני זה יקצר את זמן האיסור.

 

וזה דומה למחלוקת לגבי זריקת הדם:

הקדמה:

בכור ומעשר בהמה – זריקה אחת,
רוב הקרבנות 4 זריקות (עולה, שלמים ואשם – זריקת 2 שהם 4, חטאת – 4 נתינות).

אם התערבו קרבן של 1 עם קרבן של 4 (למשל בכור עם עולה) –

ר"א – 4,
ר' יהושע – 1.

הסברים:

  1. האם יש כאן בל תוסיף או בל תגרע –
    לר"א יש כאן בל תגרע (ואין בל תוסיף, כי לא מוסיף סתם אלא משום התערובת),
    לר' יהושע יש בל תוסיף (ואין בל תגרע, כי לא גורע סתם אלא משום התערובת).
  2. יש כאן גם בל תוסיף וגם בל תגרע, והמחלוקת על מה עדיף לעבור?

לר"א – עדיף "קום עשה",
לר' יהושע – עדיף "שב ואל תעשה".

 

       ואותו דבר במי שטיפס לעץ:
       לר"א – עדיף לקום ולרדת מהעץ,

לר' יהושע – עדיף שב ואל תעשה, ולהישאר על העץ.

 

דחייה:
שם בקום עשה יש מצווה, כאן רק קיצור זמן האיסור (אז אולי לכו"ע יישאר).
שם בשב ואל תעשה אין איסור, כאן יש (אז אולי לכו"ע ירד).

(ק: 2+)

ג. האם יש איסור בעץ יבש לגמרי?

שלב א – הדין הבסיסי:

ברייתא א – מותר (כיון שאין איסור תלישה ביבש, גם אין סיבה לגזור שמא יתלוש).
אך ברייתא ב – אסור. למה?

  1. מדובר ביבש "שגזעו מחליף" (יכול לחזור לעצמו).

דחייה – זה לא נקרא יבש!

  1. מדובר בימות הגשמים, שגוזרים משום מראית עין (שנראה כמו לח).
    אך בימות החמה מותר.

שלב ב – גם בימות החמה יש הגבלות:

  1. אם יש יש פירות או קינסי (ענפים דקים), גזירה שמא יחשבו שמותר להוריד כאלו מעץ לח בידיים.
  2. רב גזר בעיר אפסטיא גם על גדודא (עץ יבש ללא קינסי) – "בקעה מצא וגדר בה גדר".

 

(ק: רבע)

ד. אגב, סוגיה דומה לגבי הליכה על עשבים (שמא יתלוש תוך כדי הליכה)

  1. A. רמי בר אבא/חמא-רב אסי – אסור ("וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא" (משלי)).

(פשט (מלבי"ם) – אדם שחוטא מתוך הרגל, בלי מחשבה.
ורב אסי דורש לגבי מי שחוטא ברגליו ע"י הליכה על עשבים).

  1. B. סתירה בין 2 ברייתות אם אסור,

תירוצים:

  1. מתוך הנחה כר"י שדבר שאינו מתכוון אסור –
  1. בלחים אסור, ביבשים מותר.

(דילגתי על תירוץ אחד)

  1. יחף אסור, עם נעליים מותר.
  2. בנעלים עם עוקצים אסור, בנעליים בלי עוקצים מותר.
  3. בשדה עם שרכא (עשבים ארוכים) אסור, בשדה בלי שרכא מותר.
    1. התירוץ השני בגמרא: הבעיה בתלישת העשבים זה רק תשלית הזרעונים,

בחורף יש זרעונים – אסור,
בקיץ אין זרעונים – מותר.

  1. זו מחלוקת לגבי דבר שאינו מתכוון:[3]

לר"י אסור,
לר"ש מותר

 

(ק: שליש)

אגב שהבאנו את הפסוק "וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא" מביאים דרשה נוספת של רמי בר אב-רב אסי מאותו פסוק על האיסור לכפות את אשתו לדבר מצווה, ואגב זה סוגיה שלימה בנושא.

חלק ג – ענייני אישות

א.  הכופה את אשתו לדבר מצווה

רמי בר אבא/חמא-רב אסי – אסור ("וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא" (משלי)).

ריב"ל – יהיו לו בנים לא מהוגנים.

וזה נלמד מתחילת הפסוק: "גַּם בְּלֹא־דַעַת נֶפֶשׁ לֹא־טוֹב וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא",
לא דעת – שלא מדעתה, נפש לא טוב – בנים לא מהוגנים.

הברייתא

מתחילת הפסוק לומדת כריב"ל,
ואת סוף הפסוק ("וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא") לומדת על בועל ושונה, אך מעמידים גם את זה בשלא מדעתה.

(אם זה מדעתה זה טוב (רבא – עושה שבניו יהיו זכרים)).

 

ב. התובעת את בעלה לדבר מצווה (סתירה ותירוצים)

רי"ח – זה טוב ← תשובה: תובעת ברמז ומעשי חיבה

עושה שיהיו לה בנים עם תבונה, שאפילו בדורו של משה לא היו,
כפי שלאה תבעה את יעקב (כי שכור שכרתיך בדודאי בני) ויצא ממנה יששכר ("וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים" (דהי"א)).

קשה – רב יצחק בר אבדימי – אחת הקללות של חווה זה "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" – שהאישה תובעת בלב והאיש תובע בפה.

           תשובה: תובעת במפורש.

 

ג. העונשים של חווה

רב יצחק בר אבדימי: היו 10 קללות, ומזכיר 7 מהם:

  1. דם נידה
  2. דם בתולים
  3. צער גידול בנים
  4. צער העיבור (בזמן ההריון)
  5. צער הלידה
  6. שהאישה משתוקקת לבעלה כשיוצא
  7. והוא ימשול בך – כנ"ל (שלא תובעת בפה).

(ק: רבע תחתון)

מה עוד?

רב דימי:

  1. עטופה כאבל (כיסוי ראש),
  2. מנודה מכל אדם – גמ': שאסורה לישא שני גברים.
  3. וחבושה בבית האסורים (שנשארת בביתה)

בברייתא –

  1. מגדלת שיער כלילית (סוג שד נקבה).
  2. משתנת כבהמה בכריעה.
  3. נעשית כר לבעלה בשעת תשמיש.

ואילו רב דימי – אלו דווקא דברים טובים,

כמו ר' חייא שדורש "מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ" (איוב),
שניתן ללמוד מבעלי החיים
מפרידה (כלאיים של חמור וסוסה) שכורעת ומשתנת,
ומתרנגול שתחילה מפייס את התרנגולת ואח"כ בועל אותה.

וכן רי"ח – אלמלא תורה היינו למדים דרך ארץ מבעלי חיים:
צניעות מחתול,
גזל מנמלה,

עריות מיונה,
דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואח"כ בועל.

 

 

 

 

[1] מה זה שונה משורש שחוזר ונכפף כלפי מטה שרבה מתיר את מה שמתחת ל3?
נראה לומר שכשהושר עצמו נכפף, אז החלק הכפוף נחשב שכולו תחת 3, ואני מתעלם ממה שמעל 3.
כאן לעומת זאת, השורש הולך ישר הצידה ולא נכפף, לכן אני מתייחס לכולו כיחידה אחת, ואז זה שחלקו מתחת ל3 לא עוזר, כי חלקו האחר מעל 3.

[2] בגמרא לא ברור האם רב הונא בא לתת הסבר חדש או שהוא ממשיך את ההסבר של שוגג אטו מזיד. אך מתוכן דבריו די ברור שזה הסבר אחר ולא קשור לקנס.

[3] בגמרא זה לא מובא כתיקוץ, אלא בסוף אחרי התירוצים כתוב שעכשיו שפוסקים כר"ש שדבר שאינו מתכוון מותר, אז כל הנ"ל מותר.
אבל הר"ח מבאר (בתחילת התירוצים) שזה ההסבר למחלוקת (ואולי הוא גרס את זה בהתחלה?).

הלימוד היום מוקדש
לכל הישועות ורפואה שלמה
לברוך בן אסתר הי"ו.

 

להבדיל הלימוד היום לעילוי נשמת
יהודית בן חור ז"ל
בת לאה ואנשל ארליך ז"ל.

הלימוד גם לעילוי נשמת
פרידל בת משה ז"ל,
ביום ה 30 לפטירתה

וכן לעילוי נשמת
חיה שירה ז"ל,

בת הרב דן ורבקה.

להקדשות ליחצו כאן

ממילא אתם תקועים בבית,  לפחות תקראו ספר טוב (לפרטים ליחצו).

2 תגובות

  1. בס"ד
    נקודה למחשבה. החברותא שלמדתי איתו מציע לגבי הסיבה שאסור לטפס על עז יבש בחורף ובקיץ מותר מהסיבה שבחורף לא מזהים שהעץ יבש בגלל השלכת שמגיעה בסתיו ובחורף כשאין עלים אפשר לחשוב שהוא יבש ובגלל זה לא מבחינים בין יבש ללא יבש. אפשר קצת להבין את זה ברש"י ד"ה בימות החמה (הראשון) שאומר שבימות החמה ניכר לכל שהוא יבש בגלל שאינו מוציא עלים, משמע שבימות החורף לא ניכר כי לשניהם אין עלים.
    משהו נוסף, לגבי הסתירה בין הברייתות אם מותר ללכת על עשבים, בתירוץ השני שמחלק בין קיץ לחורף אמרתם שבקיץ מותר כי אין זרעונים ובחורף אסור, לכאורה ברש"י ד"ה בימות החמה (השני) הוא כותב הפוך, שבימות החמה יש זרע בגבעולים והוא משירן בהילוכו. (עיין בב"ח שאומר שהרש"י הזה לא נמצא במקומו)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

WordPress Lightbox

שיעור של 13 דקות ביום

ואתה באמת מבין את הדף היומי.

קבל את השיעורים ב:

בוואטסאפ

קבוצת וואטסאפ שקטה שבה תקבל את השיעור מדי יום.
להרשמה פשוט לחץ כאן.

במייל

קבל מייל יומי עם השיעור המוקלט של אותו יום. תמיד תוכל להסיר את עצמך בליחצת כפתור.

פודקאסט

לחץ כאן לקבל את השיעור בפודקאסט (itunes, spotify ועוד), או פשוט חפש "דף יומי סיני" בתוכנת הפודקאסט שלך.