לעילוי נשמת אביו של אחד הלומדים
ר' שמואל ב"ר בצלאל בזק ז"ל
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי בבא קמא דף מו
(מו. תחילת פרק שור שנגח את הפרה – מז. 8+)
חלק א – הרישא של המשנה – שור שנגח את הפרה
שור שנגח את הפרה, ונמצא עוברה בצדה
על הפרה משלם חצי נזק, כמו בכל שור תם,
ועל העובר רבע נזק, כי ספק האם השור הרג את העובר או שיצא עוד לפני כן – אז חולקים.
א. ר"י-שמואל –
זה לפי סומכוס, שממון המוטל בספק חולקים (ללא שבועה)
(וראינו במסכת ב"מ (ב:) שזה דווקא כשגם ללא טענותיהם יש ספק מה קרה, כמו כאן.
אבל חכמים – זה כלל גדול: המוציא מחברו עליו הראיה.
(דילוג מו. 3+ מתחילת הגמרא עד מו: 9+)
תניא נמי הכי – שזה נתון במחלוקת סומכוס וחכמים.
(בהמשך שם מו: מעל האמצע)
ב. מניין שהמוציא מחברו עליו הראיה –
- ר' שמואל ב"נ – "…וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי־בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם" (שמות כד, יד) – יגיש אליהם הראיה.
- רב אשי – זה סברא – מי שכואב לו הוא זה שהולך לרופא.
ואילו מהפסוק לומד דבר אחר: שנזקקים קודם כל לתובע (למשל: ראובן תובע את שמעון ושמעון אומר – אמת, אבל יש לי משכון אצלך, אז הדיינים אומרים: קודם תשלם לו, אח"כ נדון בטענותיך) (וראו תוס' הגבלות לדין זה).
הגבלה של נהדדעי – אם יש חשש שהמשכון של הלווה יוזל בינתיים, דנים קודם בדבריו.
(חזרה למו. 3+ מתחילת הגמרא עד מו: 9+)
ג. למה אמר שזה "כלל גדול"?
- לחדש שאפילו אם התובע טוען ברי והנתבע שמא – בכ"ז פטור מלשלם, כי לתובע אין ראיה.
- על התובע להביא ראיה אפילו שיש לטובתו רוב, וכשיטת שמואל עצמו:
שהמוכר שור לחברו והתברר שהוא נגחן,
רב – מקח טעות, כי יכול לומר שהוא כמו הרוב שקונים לחרישה ולא לשחיטה
שמואל – לא מקח טעות, כי לא הולכים אחר הרוב אלא המוציא מחברו עליו הראיה.
בירורים במחלוקת רב ושמואל
A. באיזה מקרה נחלקו:
- למה לא בודקים אם הוא אדם שקונה בדר"כ לחרישה או שחיטה? (בהנחה שהמוכר מכיר אותו ויודע למה קונה)
תשובה – הוא אדם שקונה לזה ולזה (או רשב"א – שלא ידוע אם רגיל לזה או לזה)
- שיבדקו כמה שילם? (לחרישה יקר יותר)?
תשובה – זה בתקופה שמחיריהם שווים.
- אם השווי שווה – אז גם לרב שהמקח בטל, אם למוכר אין כסף להחזיר לו, יוכל במקום הכסף לומר לו לקחת את השור, כך שיוצא שבעצם אין הבדל בין רב לשמואל!
תשובה – מדובר שלמוכר יש כסף, אז לפי רב יצטרך לתת לו כסף (כי הקונה נתן לו כסף אז חייב להחזיר לו בכסף)[1], ולפי שמואל השור יישאר אצל הקונה.
(מו: 4+)
- B. הסבר הדעות (כאמור) –
רב – מקח טעות, כי הולכים לפי הרוב שקונים גם לחרישה
שמואל – בממון לא הולכים אחר הרוב, אלא המוציא מחברו עליו הראיה.
(דילוג מו: שליש תחתון)
חלק ב – הסיפא של המשנה – פרה שנגחה שור, ונמצא עוברה בצידה
ישלם חצי נזק מהפרה, אבל רק רבע מהוולד – כי זה ספק, אז חולקים.
האם הכוונה שמשלם שלושת רבע מהנזק?!
- אביי – הכוונה לחצי ורבע מהחצי נזק ולא מהנזק השלם,
ויוצא: חצי מהפרה – הכוונה רבע מהנזק הכללי, ורבע מהוולד – שמינית מהנזק הכללי, סה"כ 3/4.
למשל – אם הנזק הוא 200, אז החצי נזק הוא 100,
והפרה שווה 100 והוולד שווה 100 (זה לא הגיוני אבל לצורך הדוגמה (תוס')), ושניהם אחראים באותה מידה,
אז אם היה ברור שהוולד שותף – ישלם חצי מכל אחד (50 מהפרה, 50 מהוולד)
אבל כיוון שהוולד רק ספק – ישלם 50 מהפרה ורק 25 מהוולד – סה"כ 3/4 (75).
שאלות הבהרה –
- כיוון שבגופה של הפרה יש עוד כסף, ממה נפשך צריך לשלם את כל ה100!
שהרי אם הוולד שותף – אז שישלם 50 מהפרה ו50 והוולד,
ואם הוולד לא שותף – שישלם את כל ה100 מהפרה.
תשובה – הפרה של אחד והוולד של אחר, כך שכבר אין ממה נפשך, ובעל הפרה ישלם חצי ובעל הוולד רבע.
- אם מדובר בשני בעלים, הניזק יכול לומר לבעל הפרה – פרתך ודאי הזיקה לי ואתה חייב את כל ה100, אא"כ תביא ראיה שהיה לך שותף (בעל הוולד).
תשובות –
- מדובר שקודם תבע את בעל הוולד, וכך בעל הפרה יכול לומר – הודית שהיה לי שותף בנזק.
- b. איכא דאמרי – לבעל הפרה יש חזקות – חזקת מעוברת, וחזקת ממון, ולכן מבחינתו בעל הוולד שותף ולא ישלם יותר מהחצי שלו (50).
דוחה רבא – הרי כתוב שמשלם חצי נזק מהפרה ורבע והוולד, משמע מכל הנזק ולא רק מהחצי (רבע ושמינית).
- רבא – מחדש שלושה דברים
ובזה עונה גם על השאלה המרכזית (חצי ורבע), גם על שאלה 1 (שישלם הכל), ומייתר את שאלה 2.
החידושים של רבא:
חצי/רבע מהנזק – הכוונה אכן מהנזק כולו, ולא רק מהחצי נזק.
2. כשהוולד בפנים הוא לגמרי חלק מגוף הפרה, ולא מבדילים באחריות.
2. מדובר שהפרה והוולד של אותו אדם.
3. כשהמשנה הזכירה חצי ורבע, היא בעצם דיברה על שני מקרים שונים – שהפרה כאן ושהפרה לא כאן.
וכך מבאר את המשנה:
אם היה ברור שהפרה היתה מעוברת בנגיחה – יכול לשלם הכל מהפרה או מהוולד או משנים, כי הכל גוף אחד.
אך כאן שזה ספק –
אם הפרה לפנינו – גובה את כל החצי נזק (100) מהפרה,
אם הפרה לא כאן ורק הוולד כאן – גובה מהוולד רק 50 (רבע מהנזק הכללי).
[1] שוטנשטיין – וכן הדין בלווה, שחייב לשלם בכסף (אם יש לו) ולא במטלטלין, וכן שוכר פועלים חייב לשלם דווקא בכסף. אבל מזיק – יכול לשלם במטלטלין גם אם יש לו כסף.
