מסכת בבא קמא דף מא

לעילוי נשמת רות בת נעמי ז"ל
לעילוי נשמת רבקה שטיין ז"ל
ולהבדיל,
לרפואה שלמה של שלום בן שרה הי"ו
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא קמא דף מא

(מא. במשנה – מא: שליש תחתון)

שור שהרג אדם חייב סקילה –

תם – השור ייסקל, אך פטור מכופר
מועד – השור ייסקל, וחייב כופר (30 סלעים)[1], ואם לא אז מיתה בידי שמיים.

א. אם סוקלים גם תם שהרג, איך הרג 3 פעמים כדי להפוך למועד להריגה, הרי כבר נסקל?!

(הרי כדי שיהיה מועד להריגה, לא מספיק שהזיק 3 פעמים אלא דווקא שהרג)

שמונה תשובות (קו תחתון בתשובות שלא נדחו):

1. רבה – לא הרג בפועל, אבל העדים אמדו שרדף אחרי אדם כדי להורגו, אלא שברח.

דוחה רב אשי – אומדנא זה כלום.

2. רב אשי – נגח בפועל 4 אנשים, וכל פעם העידו בבעליו, ו3 הראשונים לא מתו מיד, ורק מתו אחרי שנגח את ה4.
3. רב זביד – הרג 3 בהמות

דחייה – מועד לבהמה אינו מועד לאדם (שכן אדם שומר על עצמו ויש לו מזל).

4. רב שימי – הרג 3 גויים (שעל זה לא נסקל, אבל זה כן נחשב העדאה).

דחייה – מועד לגוי אינו מועד לישראל (שיותר קשה להורגו, כי מושגח).

5. ר"ל – הרג 3 אנשים טריפות, שלא נסקל עליהם כי ממילא היו מתים.

דחייה – מועד לטריפה (שהוא חלוש וקל להורגו) אינו מועד לבריא.

6. רב פפא – הרג, עמד בדין וברח 3 פעמים.
7. רב אחא בריה דרב איקא – 4 פעמים נגח, ואחרי כל פעם מה3 הוזמו עדיו ולכן לא נסקל, ובסוף אחרי ה4 הוזמו בבת אחת כל המזימים.

דחייה חלקית – זה טוב אם לייעודי שורא, אבל אם לייעודי גברא, אי אפשר לעשות העדאה בבת אחת על 3 הפעמים!
תשובה – מדובר שהבעלים היה שם בנגיחות, כך שידע את האמת והיה צריך לשמור.

8. רבינא – שהעידו כל פעם שאחד השוורים שלו נגח, ולא ידעו איזה (ולכן לא סקלו אותו, אבל הבעלים כן היה צריך לשמור), ורק בסוף זיהו שזו אותו אחד.

(מא. שליש תחתון)

ב. לגבי סקילת שור תם – אם נשחט לפני שנסקל – גם אז אסור באכילה, מניין?

הפסוקים (שמות כא, כח-לב:) –

שור תם –

כח – וְכִי־יִגַּח שׁוֹר אֶת־אִישׁ אוֹ אֶת־אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת־בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי׃

שור מועד –

כט – וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם־בְּעָלָיו יוּמָת׃

ל – אִם־כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר־יוּשַׁת עָלָיו׃

לא – אוֹ־בֵן יִגָּח אוֹ־בַת יִגָּח כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ׃

לב – אִם־עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ אָמָה כֶּסֶף  שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל׃ {ס}

ת"ר –

"סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר"  – שצריך סקילה, ולאחר הסקילה ודאי אסור באכילה כנבלה,
"וְלֹא יֵאָכֵל אֶת־בְּשָׂרוֹ" – מה מוסיף? מוסיף שאסור באכילה גם אם נשחט.
"וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי" – שגם אסור בהנאה (יצא נקי מנכסיו) (מח' ראשונים אם גם לפני שמת)

קושיות:

1. אולי נאמר ש"וְלֹא יֵאָכֵל אֶת־בְּשָׂרוֹ" – בא להוסיף איסור הנאה (כר' אבהו שלא יאכל כולל הנאה), ואז אין מקור לאסור באכילה אחרי השחיטה?

דחייה – אם לא יאכל היה בא ללמד רק על איסור הנאה אז:

1. שיהיה כתוב "לא יהנה"!
2. למה כתוב "וְלֹא יֵאָכֵל אֶת־בְּשָׂרוֹ"?
   אלא מכאן שזה מלמד איסור אכילה לאחר שחיטה, שנעשה בשר.

(מא. 1-)

1. מר זוטרא – אולי אכן הברייתא באה לאסור גם אם נשחט,
   אבל אולי דווקא בנשחט בשחיטה שהיא כעין סקילה (בצור (אבן), ולא בסכין)?

תשובה – אין הבדל בין שחיטה בצור לסכין, ובשניהם ודאי אסור באכילה.

(מא:: 5+)

1. לר' אבהו – למה צריך לימוד נפרד לאסור הנאה ("בעל השור נקי")?
   הרי לא יאכל כולל איסור הנאה!

תשובה – לאסור גם את העור (כי מלא יאכל נלמד לאסור רק את מה שראוי לאכילה (בשר).

[שאלה – בהמשך העמוד (נראה מחר) יש תנאים שלומדים מ"בעל השור נקי" משהו אחר, אז מניין להם לאסור את העור?

מ"וְלֹא יֵאָכֵל אֶת־בְּשָׂרוֹ" – "את" לרבות את הטפל לבשרו (העור).

ואילו הברייתא לא לומדת מ"את" – כדעת שמעון העמסוני שהפסיק לדרוש ריבויים מ"אתים", כי לא ידע מה לרבות מ"את ה' אלוקיך תירא"

            ואילו ר"ע כן דורש אתים, ולומד משם לרבות תלמידי חמכים.

[1] מטבעות: שקל = 2 דינרים, סלע = 4 דינר/זוז (30 סלעים זה 120 דינרים), מנה = 100 דינרים, מאה מנה – 10,000 דינרים.