לעילוי נשמת יעקב-צבי בן מיכאל-חיים וציפורה ז"ל ביום השנה לפטירתו, ז בכסלו,
ולעילוי נשמת מרים בת ר׳ שלום הכהן ובכורה ז"ל
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי בבא קמא דף כז
(תחילת פרק המניח את הכד – עד כז: באמצע)
משנה – המניח את הכד ברשות הרבים:
ונקתל בה מישהו, בעל הכד אחראי, ולכן:
שבר את הכד – השובר פטור,
הוזק מהכד – בעל הכד חייב.
גמרא –
א. דיון לשוני – כד/חבית
למה פתח בכד (המניח את הכד), וסיים בחבית (בעל החבית)?
(וכן בעוד שתי משניות במסכת),
תשובה – כי זה אותו דבר.
ומה הנפקא מינה מזה שזה אותו דבר?
תשובה – למקח וממכר
(שאפילו שרוב האנשים קוראים לגדול חבית ולקטן כד,
בכל זאת – אם אמר שמוכר חבית ונתן כד, יכול לטעון שהוא מהמיעוט שכך קורא לזה, ובממון לא הולכים אחר הרוב אלא המוציא מחברות עליו הראיה).
(כז: 2+)
ב. למה בעל הכד אחראי והנתקל לא – הרי היה עליו להסתכל לאן הוא הולך?
תשובות:
- אכן הולך הרגל אחראי, וזה שבמשנה בעל הכד אחראי זה כי:
- רב – אכן במשנה מדוב רבמקרה אחר – שממלא כל הרחוב חביות,
והולך הרגל ראה את החביות, ושובר אותם כדי להתקדם,
בעל הכד אחראי:
ברישא – שבר את הכד פטור,
רב פפא: אם כן, למה כתוב "נתקל", הרי מותר לשבור לכתחילה?
("עביד איניש דינא לנפשיה"),
תשובה – נכון, אבל כתוב נתקל בגלל הסיפא
בסיפא – אם ניסה לעבור ונפצע (-נתקל) – בעל הכד חייב.
אבל אם שבר בכוונה ונפצע – בזה בעל הכד פטור.
- b. מדובר במצב שבו לא יכל לראות:
- שמואל – באפילה
- רי"ח – בקרן זויית
- עולא (כפשט המשנה) – הולך הרגל לא אחראי, כי אין דרך בני אדם להסתכל
אך מודה עולא ב"קרנא דעצרא" (הפינה ליד בית הבד),
ששם הולך הרגל אמור להניח שיהיו כדים והוא אחראי,
למעשה –
היה מקרה בנהדרדעא ושמואל חייב את הולך הרגל, לשיטתו שהולך הרגל אחראי,
והיה מקרה בפומפדיתא וחייב רבא.
האם רבא חולק על עולא?
אולי לא, אלא שזה קרה בקרנא דעצרא, שבזה עולא מודה שהולך הרגל חייב.
