לעילוי נשמת בעלה של אחת הלומדות, משה אריה רוט בן יעקב ז״ל, נפטר לפני 6 שנים ב-א בכסלו, היה מלומדי הדף היומי.
ולעילוי נשמת אמו של אחד הלומדים, מרים זיסל בת בלומה ברטה ז"ל, שיום אזכרתה בכ"ח מרחשוון.
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
השיעור המשולב – לימוד הדף היומי מהתרשים יחד עם קריאה בגמרא
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי בבא קמא דף טז
(טו: במשנה – טז: במשנה)
כמו שראינו אתמול: קרן זה לאו דווקא קרן אלא כל צורה שבו היא הזיקה שאינו כדרכה (שאינה מועדת לזה), ולכן –
משנה
כותרת: חמישה תמין וחמישה מועדין.
חמישה תמים: אינה מועדת ליגח, ליגוף, לישוך, לרבוץ, לבעוט.
(וחמישה מועדים:) –
- שן – מועדת לאכול כדרכה.
- רגל – מועדת לשבור בדרך הילוכה
- שור מועד (שהזיק 3 פעמים)
- שור תם שהזיק ברשות הניזק – משלם נזק שלם.
- האדם מועד (נזק שלם).
וכן חיות רעות – מועדים להזיק בנשיכה וכד' כבר מתחילתם:
זאב, אריה, דוב, נמר, ברדלס, נחש.
ר' אלעזר – אא"כ הם בני תרבות (חוץ מהנחש).
גמרא
א. שור תם בחצר הניזק –
רבנן – חצי נזק,
ר' טרפון – נזק שלם
ולכאורה יש סתירה בזה במשנה –
ברישא – חצי נזק – שהרי המשנה מדברת על חמישה תמים (חצי נזק), ואחר כך על שן (שזה בחצר הניזק, כי אין תשלום על שן ברשות הרבים).
אבל בסיפא – נזק שלם – "שור המזיק ברשות הניזק" שנחשב מועד ומשלם נזק שלם.
תשובות:
- שמואל: רישא רבנן, סיפא ר' טרפון.
- ר' אלעזר-רב: כל המשנה ר' טרפון,
אלא שברישא מדובר בחצר שרק לניזק מותר להניח פירות, ולשניהם אסור שוורים. לכן:
לגבי שן – נחשב כרשות הניזק, כי הפירות ברשות והשור לא.
לגבי קרן – נחשב כרה"ר, כי שניהם שווים לגבי השוורים.
מקשה רב זביד – והרי נדייק:
השן מועדת לאכול את שראוי לה, משמע – אם תאכל את שאינו ראוי לה (כלים), זה חצי נזק. ולמה? הרי מותר לניזק לשים שם כלים, אז שיהיה לפי ר"ט נזק שלם!
- רב זביד – כל המשנה רבנן (חסורי מחסרא) –
ולא באמת כתוב "שור המזיק ברשות הניזק" (שלכן חשבנו שזה ר"ט), אלא כך המשנה:
חמישה תמים – נגיחה, נגיפה וכו',
וחמישה מועדים – זה לא המשך המשנה, אלא אותם תמים (נגיחה וכו') – שהועדו.
וכך את המשך המשנה אפשר לצמצם רק לשן ורגל (בלי לדבר על קרן ברשות הניזק):
"השן… הרגל… ושור המועד" – נחשבים שור מועד מתחילתם,
"ושור המזיק ברשות הניזק" – מתי שן ורגל משלמים? רק אם זה ברשות הניזק.
מקשה רבינא – הרי המשנה בפרק הבא (כד:) מפרשת את משנתנו "ושור המזיק ברשות הניזק" – ובפירוש מפרשת שזה כר' טרפון!
- רבינא – כל המשנה רבנן (חסורי מחסרא) –
ואכן מדובר ברשות הניזק, והמשנה עצמה מביאה את מחלוקת רבנן ור"ט.
הערות:
- גם להסבר זה, "חמישה מועדים" אינו כותרת לשן ורגל וכו', אלא ל5 התמים שהועדו (נגיחה, נגיפה וכו'),
למה? אולי כי לפי רבנן אין שם חמישה מועדים, ולכן כדי שיתאים לרבנן צריך לומר שאלו לא חמשת המועדים מהכותרת הראשית. - תניא נמי הכי – בדיוק כמו שהעמיד רבינא את הברייתא.
- יש שמביאים את רבינא (ובזה זה כמו רב זביד) כתירוץ לשאלה אחרת –
לפי ההבנה הראשונית, שחמישה מועדים זה שן ורגל וכו' – הרי החיות הרעות זה המועד ה6 ומעלה!
ועל זה עונה רבינא – חמישה מועדים זה חמשת התמים שהועדו, ומשן ורגל זו רשימה חדשה ללא מיספור.
(טז. שליש תחתון)
ב. במשנה: הבהמה לא מועדת לרבוץ
ר' אלעזר:
גירסא א – בפכים קטנים כן מועדת (וזה כמו רגל – ברה"ר פטור, ברשות הניזק נזק שלם)
סיוע מברייתא – הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר ולמעך כלים – משמע ברביצה.
דחיית הסיוע – אולי הכוונה למעיכה מהצד תוך כדי הליכה.
גירסא ב – גם בפכים קטנים לא מועדת.
ומקשים מהברייתא הנ"ל – שמועדת למעך כלים, ולכאורה הכוונה ברביצה.
ומתרצים – שם הכוונה מהצד בהליכה ולא ברביצה.
גירסא ג – ר"א כלל לא אמר את דבריו כפירוש למשנה, אלא כתירוץ:
כי לכאורה קשה – במשנה אינה מועדת לרבוץ, ואילו בברייתא – מועדת למעך,
ותירץ ר"א – בגדולים לא מועדת, בקטנים מועדת (ואז זה כמו גירסא א).
(טז. 7-)
ג. החיות המסוכנות המועדות (זאב, אריה, דוב, נמר, ברדלס, נחש)
- A. ברדלס – רב יהודה – נפרזא (=אפא=צבוע).
והתניא: "ר"מ – אף הצבוע, ר"א – אף הנחש" – מכאן שצבוע עוד לא הוזכר.
תשובה (רש"י 1) – המשנה בצבוע זכר (וזה אפא), ר"מ בברייתא – גם צבוע נקבה.
ומחזקים את העובדה שצבוע זכר ונקבה זה דברים שונים מהותית,
מברייתא שצבוע זכר משתנה כל 7 שנים – עטלף, ערפד, קימוש, חוח, שד.
(טז: 1+)
- B. נחש ושאר החיות
במשנה –
ת"ק – כל החיות מועדות גם כשהם בני תרבות.
ר"א – בני תרבות אינם מועדים, מלבד הנחש.
בברייתא הנ"ל – "ר"א – אף הנחש",
והרי נאמר כבר נחש במשנה,
אלא לכאורה הכוונה להחמיר – שגם הנחש כמו כל השאר מועד גם כשהוא בן תרבות, וזה לא כמו שאמר במשנה!
תשובה – תוריד את המילה "אף",
וכוונת ר"א להקל כמו במשנה – שנחש שונה מהשאר, שהשאר כשהם בני תרבות אינם מועדים, אך הנחש בכל מקרה מועד.
- C. אריה – שמואל:
דרס ואכל (מחיים) – זה אורחיה (דרכו) – ולכן זה שן – פטור ברה"ר וחייב ברשות הניזק.
טרף ואכל את המת – זה משונה – זה קרן וחייב גם ברה"ר,
רמב"ם – חייב נזק שלם, שהרי הוא נחשב מועד לכל
תוס' – חייב חצי נזק, שכיון שזה שלא כדרכו – לזה הוא לא מועד.
קושיות:
- והרי כתוב (נחום ב, יג) – אַרְיֵה טֹרֵף בְּדֵי גֹרוֹתָיו וּמְחַנֵּק לְלִבְאֹתָיו וַיְמַלֵּא־טֶרֶף חֹרָיו וּמְעֹנֹתָיו טְרֵפָה – הרי שזו דרכו!
תשובה – זה כשטורף בשביל לשמור לגוריו וללביאותיו, או כשטורף לשמור במעונו לאחר כך, אבל כשרוצה לאכול עכשיו אוכל חי.
- והתניא – וכן חיה שנכנסה לחצר "טרפה בהמה ואכלה בשר" משלם נזק שלם – משמע שזה אורחיה.
תשובה –
- מדובר שטרף כדי לשמור (שזה כאמור אורחיה) והתחרט ואכל במקום.
קשה –
- מניין לך לדעת שהתכוון לשמור ובסוף התחרט? אולי מראש התכוון לאכול ואז זה שלא כדרכו וזה רק חצי נזק?
- וכן קשה על שמואל – איך מחייב ברשות הרבים כשטרף, הרי אולי התכוון לשמור לאחר כך והתחרט – ואז זה אורחיה ופטור?
- רנבי"צ – לצדדים קתני – כלומר "טרפה בהמה ואכלה בשר" זה שני מקרים:
טרפה בהמה – והניחה בצד, או דרסה ואכלה בשר מיד,
שאז שניהם אורחיה ונזק שלם.
- רבינא 1 –
באמת גם לשמואל דרכו של אריה גם לטרוף ולאכול, ופטור ברה"ר.
מה שאמר שזה לא דרכו וחייב כקרן – זה רק לשיטת ר' אלעזר במשנה,
שר"א אמר שאריה בן תרבות אינו מועד,
ועל זה אמר שמואל שאם בכ"ז טרף – זה משונה וזה קרן.
דחייה – אז למה בדרס ואכל פטור? הרי גם זה משונה בבן תרבות!
- אלא רבינא 2 –
באמת טרף זה לא אורחיה,
אלא שמדובר באריה שטרף 3 פעמים ונעשה מועד, ולכן נזק שלם (כלומר זה נזק שלם כי זה שן, אלא כי זה קרן מועדת).
(וזה לא דווקא ר"א, אלא אפילו ר"א,
וזה שמדובר ברשות הניזק זה לאו דווקא).
דחייה – הרי הברייתא פותחת במילים "כיצד השן מועדת?" משמע שזה שן ולא קרן מועדת. קשיא.
