שיעור גמרא פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת. וב15 דקות בלבד.

שיעור גמרא פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת. וב15 דקות בלבד.

קבל את השיעורים גם ב:

בבא מציעא לד – דף יומי

לעילוי נשמת תמר בת מחדיה ממן ז"ל,
למשפחה, שלא תדעו יותר צער

למחצית השקל לאתר סיני ליחצו כאן

סרטון דף יומיועוד סרטון איטי יותר על שבועה שאינה ברשותו

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא מציעא דף לד

(לד. 15+)

נושאי הדף היומי:

א. דין המשנה שאם השומר שילם ולא נפטר מקבל הכפל, זה גם ב: 1. אפילו רק רצה לשלם. 2. גם אם מן הדין אמור לשלם, אלא שיכל לשקר להיפטר. האם גם בשואל? (אך אולי רק אם שילם בפועל).

ב. איבעיות שונות על דין זה (כמו שילם חצי, שילם ליורשים).

ג. רב הונא: שומר שמשלם צריכ להישבע שאינה ברשותו. קושיא על רב הונא מברייתא ארוכה ו-4 תירוצים.

סיכום הדף יומי:

חלק א – המשך שומר ששילם קונה את הזכות בכפל ודו"ה

א. רי"ח – גם אם לא שילם עדיין בפועל, אלא רק אמר שישלם

ראיות וקושיות:

  1. ממשנתנו אין קושיה או ראיה –
    כי מהרישא קשה – שכתוב "שילם ולא רצה להישבע",
    אבל מהסיפא טוב – "נשבע ולא רצה לשלם", משמע שאם רצה – קנה,
    אז מכאן א"א ללמוד.
  2. ראיה ברייתא –
    לגבי שוכר שאמר שרוצה לשלם – קנה את הכפל ודו"ה.

 

ב. גם שומר שלא התנדב אלא אמור לשלם, ולא נשבע לשקר אלא שילם – גם כן קונה את הכפל

כמו:
שומר חינם שאומר פשעתי (ולא נשבע לשקר שנגנב או אבד)
שומר שכר שאומר שנגנב ואבד (ולא נשבע לשקר שהיה אונס).

מה לגבי שואל – יכל לשקר שמתה מחמת מלאכה, אבל זאת טענה לא שכיחה, האם בכ"ז קונה?

            האפשרויות:

  1. שואל לא קונה אף פעם
  2. אפשרות ביניים – קונה, אבל רק אם שילם בפועל (כאן לא מספיק שרצה)
  3. שואל כמו כל השאר – מספיק שרצה לשלם – קונה

הדעות:

רב פפא

איכא דאמרי 1 – לא ברור אם אמר 1 או 2, ובסוף משמע כ2.
איכא דאמרי 2 – כמו אפשרות 3.

רב זביד – כמו 2,

וכן משמע בברייתא כ2 – "אם קידם השואל ושילם…"

דחייה – אולי הכוונה קידם ורצה לשלם,
דחיית הדחייה – אם כך היה צריך להיות כתוב "אמר" כמו בברייתא על שוכר.

 

(לד. 2-)

ג. איבעיות

  1. חזר בו –
    כלומר אמר שישלם ובסוף חזר בו, ואז נמצא הגנב.
    האם באמת התכוון לחזור בו או למשוך זמן?

ואם נאמר שרק התכוון למשוך זמן, מה אם נפטר ובניו חזרו בהם – האם גם אצלם לא באמת חזרו?

  1. מישהו נפטר – האם עדיין רוצים להקנות?

אם המפקיד נפטר (האם בניו רוצים להקנות)?
אם השומר נפטר (האם המפקיד רוצה להקנות לבני המפקיד)?
אם שניהם נפטרו?

  1. שילם רק חצי – האם קונה חצי כפל או כלום?

אם לא – אז אם שילם אחת משתי פרות, האם כאן כן?

או שילם לאחד משני שותפים?
או אם אחד משני שותפים שילם?

  1. אישה –
    שאל מאישה ושילם לבעלה (שזה לא מגיע לו, כי מגיע לו רק פירות של נכסי מילוג)
    אישה ששאלה ובעלה שילם,

והכל נשאר בתיקו.

 

(לד: באמצע)

ד. רב הונא – מי ששילם ולא רוצה להישבע, בכ"ז צריך להישבע שאינה ברשותו

כי אולי רצה את החפץ, ולכן אמר שישלם ויקח אותו לעצמו.

קושייא מברייתא:

אני נתתי לך הלוואה (100) (אני המלווה ואתה הלווה),
אתה נתת לי משכון (אתה המפקיד, אני השומר)
המשכון אבד, ואני חייב כשומר שכר, אבל יש וויכוח כמה היה המשכון:

מקרים בהם הלווה (מפקיד) תובע את המלווה:

ג – אתה טוען שהיה 200, ואני טוען שהיה כמו ההלוואה 100 ואני לא חייב כלום

יוצא שאני כופר בכל, ולא צריך שבועה.

ד – אתה טוען 200, ואני טוען שזה היה 125,

אני מודה במקצת וחייב שבועת מודה במקצת.

מקרים בהם המלווה תובע את הלווה

א – אני טוען שהמשכון היה 50, ואתה אומר שהיה 100

אתה כופר בכל ופטור משבועה

ב – אני טוען שהיה 50, ואתה אומר 75,

אתה מודה במקצה (25) וחייב שבועה.

ולגבי המקרה הזה כתוב: מי נשבע? מי שהמשכון אצלו,
כלומר מעבירים את השבועה מהלווה למלווה,
כי חוששים שמא ישבע, ואז פתאום המלווה "ימצא" את המשכון,
ולכן המלווה יישבע ויטול.

והמקרה האחרון קשה על רב הונא –
שהרי לרב הונא השומר (מלווה) שטוען שאבד, צריך להישבע שאינה ברשותו, אז למה חוששים שמא פתאום ישלוף את המשכון?

            תירוצים:

            3+4 – אכן גם פה יש את שבועת רב הונא:

4 – לא הבנו את הברייתא נכון – לא מעבירים את השבועה לשומר,
אלא אכן השומר יישבע כרב הונא שאינה ברשותו,
והמפקיד (הלווה) הוא זה שיישבע שבועת מודה במקצת רגילה

3 – אכן השומר (מלווה) יישבע את שתי השבועות –
גם שאינה ברשותו (כרב הונא) וגם מודה במקצת,
כי אפילו שיישבע שאינה ברשותו, עדיין חוששים שישלוף את החפץ כי יגיד שחשב שזה אבד ופתאום זה נמצא.

            1+2 – פה לא צריך את שבועת רב הונא:

1 – רבא – מדובר שיש עדים שהמשכון נשרף.

אם נשרף אז אין חשש שהשומר (מלווה) שישלוף את המשכון, אז למה מעבירים את שבועה אליו?

2 – לכן מתקן רב יוסף – יש עדים שהמשכון נגנב

ואז מצד אחד לא צריך את שבועת רב הונא, כי יש עדים,
אבל מצד שני עדיין יש חשש שהשומר (מלווה) יטרח וימצא את הגנב ויוכיח שהמפקיד (לווה) שיקר, ולכן בכ"ז מעבירים את השבועה אליו וכך לא יחפש את הגנב.

ולמה לא חוששים שהמפקיד (לווה) יחפש את הגנב להוכיח שצדק?

זה לא סביר, כי אין לו איך למצוא את הגנב.

נהוג לתת מחצית השקל למוסדות תורה, וכלומדי אתר סיני נשמע לנו הכי סביר לבחור באתר סיני כדי שנוכל כולנו להמשיך להנות מהפרוייקט. אפשר לתרום כאן בביט, אשראי, והעברה בנקאית . לפרטים נוספים ותשלום בפייבוקס ליחצו כאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

WordPress Lightbox

שיעור של 13 דקות ביום

ואתה באמת מבין את הדף היומי.

קבל את השיעורים ב:

בוואטסאפ

קבוצת וואטסאפ שקטה שבה תקבל את השיעור מדי יום.
להרשמה פשוט לחץ כאן.

במייל

קבל מייל יומי עם השיעור המוקלט של אותו יום. תמיד תוכל להסיר את עצמך בליחצת כפתור.

פודקאסט

לחץ כאן לקבל את השיעור בפודקאסט (itunes, spotify ועוד), או פשוט חפש "דף יומי סיני" בתוכנת הפודקאסט שלך.