(סג: 5- עד סה. 6+)
ביצים
הקדמות:
- ביצה שנמצאה בנבלה אסורה מדרבנן.
ביצה שנמצאה בטריפה אסורה מהתורה.
ביצה של עוף טמא או שרץ – אסורה (כל היוצא מן הטמא טמא, אך אין מלקות לפי הרמב"ם).
- טומאאה: נבלת עוף טעור – טמאה, נבלת עוף טמא – לא טמאה, נבלת 8 שרצים טמאה.
חלק א – קניית ביצים מגוי
ברייתא – קונים ביצים מגויים, ולא חוששים שזה נבלה או טריפה, כי סומכים על הרוב שהטילו כשהן חיות.
ולמה לא חוששים לעוף טמא?
אבוה דשמואל – המוכר אומר שזה מעוף פלוני טהור, ונאמן כי ניתן לבדוק אותו (להשוות לביצי העוף הנ"ל, ולכן חושש לשקר. לכן לא מספיק שיאמר מעוף טהור, כי אז לא ניתן לבדוק אותו).
ולמה לא מספיק לברר את סימני הביצים?
- מדובר שהביצים חתוכות וטרופות בקערה, כך שכבר א"א לבדוק.
דחייה: לא קונים ביצים טרופות מגוי כי יהודי שיש לו ביצת טריפה מערבב בקערה ומוכר לגוי (סוג של סימן מוסכם).
- הסימנים אינם מהתורה.
(הוכחה:
a. בדף סב ראינו עופות שספק אם טהורות, ואם הביצים זה סימן – היה אפשר פשוט לבדוק את הביצים.
- b. ועוד – מציאותית – יש ביצים טמאים כמו עורב שדומים לשל יונה)
אם כן, אז לשם מה הסימנים?
תשובה:
צריך שהמוכר יאמר + סימני טהרה.
(אבל אם יש סימני טומאה – לא יעזור שהמוכר יאמר).
(חזרה לתחילת עמוד א)
חלק ב – סימני ביצים
ברייתא –
a. צורה:
צד אחד כד וצד אחד חד – טהור.
שניהם כדים או חדים – טמא.
- b. התוכן:
חלבון בחוץ וחלמות בפנים – טהור.
חלבון בפנים – טמא,
חלבון וחלמון מעורבבים (שרואים בעיק חלמון) – שרץ (כמו לטאה).
שאלה: חלמון וחלבון מעורבבים – ביצת שרץ
מה נפק"מ אם זה עוף טמא או שרץ? (העיקר שזה אסור באכילה…)
- רב עוקבא בר חמא – נפק"מ לטומאה
אם זה שרץ, בנוסף לאיסור האכילה יש גם טומאת שרץ (8 שרצים (לעוף טמא אין טומאה)). (בתנאי שכבר ריקמה (רואים צורת איברים) וניקבה (חור קטן בביצה, שאפשר להכניס שערה ולגעת), אחרת זה סתם ביצה ועוד לא מטמא כשרץ),
דחיית רבינא – מי אמר שזה מ8 שרצים? אולי זה נחש?
- רבא – מדובר בביצה שריקמה וניקבה, ונפק"מ להתראה על האכילה
לפני שריקמה יש איסור (היוצא מן הטמא) אך אין מלקות.
אחרי שריקמה –
ביצת עוף טהור – אין איסור שרץ (רש"י – יש איסור נבלה, רשב"א – אין איסור כלל),
ביצת עוף טמא – נחשבת שרץ העוף (רש"י),
ביצת שרץ – נחשבת שרץ הארץ.
וכדי ללקות צריכים להתרות משום הדבר הנכון.
שאלה: הרי יש ברייתא שגם ריקום של ביצת עוף (אפילו טהור!) טהור נחשב שרץ?
תשובה: זה רק מדרבנן.[1]
(סג: 2+)
חלק ג – הלכות בעניין ביצים
ברייתא:
- גיעולי ביצים מותר (רש"י – ביצים טמאות שנתבשלו בתשבשיל לא נותנות טעם (י"א – דווקא בקליפה)).
- ביצים מוזרות (כמו של ימינו – שלא היתה הזרעת זכר, והתרנגולת סתם דוגרת עליהם),
מותרות, ו"נפש יפה" תאכלם,
ואם נמצא דם – אין איסור מהתורה, שהרי זה לא מתרקם, (טור – אך זורק את הדם עצמו). - נמצא דם בביצה רגילה –
הדם עצמו אסור (מהתורה) כי הוא דם ריקום,
אך שאר הביצה מותרת.
ר' ירמיה –
רק אם הדם במקום הקשר (בשפיץ) – השאר מותר,
אבל אם במקום אחר – הכל אסור (כי כל הביצה התחילה להתרקם).
וכן בברייתא לפי רש"י.
(סג: באמצע)
חלק ד – מניין לביצת עוף טמא שהיא אסורה?
חזקיה – "ואת בת היענה" (הרי אין הבדל בין הבת לאימא, אלא הכוונה לביצה).
רמב"ם – זה בעצם המקור לכלל ש"כל היוצא מן הטמא טמא".
ואולי זה פשוט השם של החיה?
לא, שהרי השם שלה זה יען: "בַּת עַמִּי לְאַכְזָר כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר" (איכה ד, ג).
והרי יש פסוקים אחרים שכן מזכירים את ה"בת"?
1. "אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה" (מיכה א, ח). (דחייה – הכוונה דאבליה על בניה)
2. "וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם" (ישעיהו יג, כא). (דחייה – הכוונה ששוכנת עם בניה).
3. "תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה" (ישעיהו מג, כ).
אלא – באמת נקראת גם וגם. אבל כיווןן שבפסוק שלנו הסופר יכול לחלק את "בת" ו"היענה" ל2 מילים ואפילו ל2 שורות – מראה שזה דבר נפרד ורומז לביצה (ואילו בשאר האיזכורים אסור לחלק ל2 שורות).
[1] ןמחלוקת ראשונים האם יש בו לפחות איסור נבלה או שגם זה לא (כי זה עדיין בביצה).
ו
2 תגובות
ביצת עוף טמא ושרץ אסורה מבת היענה וי"א מכל היוצא מן הטמא (עי' תוס').
נבלת עוף טהור טמאה חלקית, דהיינו רק בבית הבליעה של האוכלה, אך אינה מטמאה במגע ומשא כנבלת בהמה.
טומאאה צ"ל טומאה, טעור צ"ל טהור, וחלמות צ"ל וחלמון, בעיק צ"ל בעיקר, בתשבשיל צ"ל בתבשיל, דאבליה צ"ל דאבילה