סיכום הדף יומי, גמרא חולין לז
(לז. במשנה עד לז: 11 שורות מלמטה)
מסוכנת – ההו"א לאסור ומקור ההיתר
א. ההו"א לאסור – זאת החיה אשר תאכלו – ומסוכנת אינה חיה.
ב. המקור להתיר
A–B. לא תאכלו כל נבלה (דברים יד), ובשר בשדה טריפה לא תאכלו (שמות כב)
והרי אם יש איסור מסוכנת, לא צריך איסור נבילה או טריפה,
(2 הבנות – 1. קל וחומר ממסוכנת. 2. המשך של איסור מסוכנת).
אלא מכאן ראיה שאין איסור מסוכנת.
דחייה – אולי יש איסור עשה מסוכנת, וצריך את נבילה וטריפה כדי להוסיף לאו.
[הוספות:
a. מתי נוסף הלאו? שתי הבנות:
1. עוד לפני המיתה (כל מסוכנת היא גם נבילה).
דחייה – "וכי ימות מן הבהמה… נוגע בנבלתה".
2. רק לאחר מיתה.
b. למה צריך את איסור נבילה אחרי המיתה? תשובה – כדי לעבור עליו בעשה + שני לאווים].
C. (לז. 5- לפי בעה"מ) מאיסור חלב בנבילה וטריפה
("וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה, ואכל לא תאכלוהו"),
ביאור הפסוק: שנצרך ללמד שאיסור נבלה וטריפה חל על איסור חלב.
ולמה שניהם נכתבו ולא למדנו קל וחומר מאחד לשני? כי בכל אחד יש דבר חמור (נבילה מטמאת וטריפה מחיים).
ועכשיו הראיה – אם יש איסור מסוכנת, אז גם נבילה אסורה מחיים!
[ניסיון דחייה של מר בר רב אשי –
אולי גם אם מסוכנת אסורה, יש נבלות שלא היו מסוכנות (ואז אותם לא נוכל ללמוד מהקל וחומר מטריפה). דחייה – תמיד נבילה היתה מסוכנת מחיים].
D. ואב"א (מאותו פסוק) – למה נאמר פעמיים חלב,
ללמד שדווקא כאן גם הבשר וגם החלב אסור, אך במצב אחר – מסוכנת – הבשר מותר.
E. ואב"א – מדברי יחזקאל שלא אכל נבילה וטריפה, שהכוונה היא שלא כל מסוכנת (בשר כוס כוס).
תגובה אחת
בסוף: שלא כל מסוכנת צ"ל שלא אכל מסוכנת