סיכום הדף יומי, גמרא חולין כט
(כח: רבע תחתון – כט: שורה 6)
א. האם חצי סימן נחשב רוב
A. זאת מחלוקת רב ורב כהנא –
רב – נחשב רוב (כיון שבחלק השני אין רוב, נחשב שמה ששחט הוא הרוב),
רב כהנא – אינו רוב, אלא צריך רוב ממש.
קושיות על רב:
1. משנתנו. תשובה – זה מדרבנן.
2. כלי חרס טמא שחתכו לשני חצאים – שניהם טהורים, ואילו לרב כהנא לכאורה שניהם צריכים להיות "רוב" וטמאים. תשובה – אי אפשר ששניהם יחשבו רוב כי א"א שני "רוב".
3. חתך חצי קנה, שהה ואז המשיך – כשר. בהו"א – כי החצי לא נחשב כלום (כרב כהנא) ואינו מטריף. תשובה – כשר כי החצי נחשב שחיטה שלמה (בעוף) – כרב.
4. מצא חצי קנה פגום, שוחט עוד קצת וכשר, מכאן שחצי אינו מטריף. נסיון תשובה של רבא – לחלק בין מה מצריך למה נחשב שחיטה, אך דוחה אביי – אם בטריפה צריך רוב ממש, כל שכן שבשחיטה.
לכן שיטת רב נדחתה.
B. מחלוקת רב ורב כהנא בנושא אחר – בחצי עם טמא בפסח ראשון –
רב – יעשו בטומאה (כמו רוב), כי חצי עם לא נדחים לפסח שני כי אינם "איש איש".
רב כהנא – יידחו, כי צריך רוב כדי לעשות בטומאה בפסח ראשון.
ב. ביאור הכפילות במשנה שמספיק רוב – רישא בחולין וסיפא בקודשים.
A. ראיות שדווקא הרישא בחולין והסיפא בקודשים:
1. רב כהנא – מהלשון "שחיטה" ביחס לעוף ברישא (ולא מליקה).
2. רב שימי בר אשי – "אחד בעוף" ברישא, ואילו בעולת העוף מולקים שני סימנים.
3. רב פפא – מר"י (באמצע המשנה) מצריך חיתוך סימנים ורבנן לא, ואילו בקדשים גם רבנן יצריכו.[1]
4. רב אשי – מהמשנה הבאה שאומרת שלכתחילה לא ישחט שניים יחד, וזה דווקא בקודשים (בחולין מותר).
B. ר"ל הראה את ההוה אמינא שבקודשים נצריך לשחוט את כל הסימנים סביב משנה ביומא, שנתנו לכהן אחר לסיים את השחיטה.
שאלה – מה ההוא אמינא שזה מעכב, הרי אם זה מעכב אז הכה"ג חייב לעשות זאת?
תשובה – ההו"א שזה מעכב בקודשים זה רק מדרבנן.
[1] א. יש לשים לב, שגם למסקנה שאין צורך בכל הסימן גם בקודשים, זה לא סותר את דעת רב פפא שצריך וורידים, כי חיתוך הוורידים אינו חלק מתהליך השחיטה. ב. לא ברור האם רב פפא מתייחס דווקא לעוף (כרב חסדא בביאור ר"י בכח:) או גם לבהמה. ג. אחרונים אומרים שיתכן ששאר האמוראים שהביאו ראיות אחרות חולקים על רב פפא וסוברים שגם בקודשים לא צריך חיתוך הוורידים.
