להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
(קלה. 1+ תחילת פרק ראשית הגז – קלה: באמצע)
המשנה – ראשית הגז
הפסוק (דברים יח, ד) – "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ"
מתי חייב –
חומרא – נוהג גם בחו"ל ושלא בפני הבית,
קולא – לא במוקדשים, רק ברחלות (כבשים) ולא בבקר, ורק במרובה (בניגוד לזל"ק שנוהג גם בבבקר וגם במעט)
חלק א – במוקדשים פטור
במה מדובר כאן –
- A. הבנה א – מדובר שהקדיש את הכבש
ולומדים מ"גֵּז צֹאנְךָ" – ולא צאן של הקדש.
קשה – למה צריך פסוק, והרי –
- הרי ממילא אסור לגזוז כבש הקדש?
("וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ" – דברים טו, יט, וזה נכון בכל קרבן)
תשובה – כוונת המשנה לכבש שהוקדש לבדק הבית ולא למזבח.
ואמנם גם שם יש איסור, אבל הוא רק מדרבנן.
- איך ייתכן שיתן הקדש לכהן, הרי זה הקדש?
תשובות –
- a. ההווא אמינא היא שהמקדיש את הבהמה, אם עבר על האיסור דרבנן וגזז, יפדה את הגיזה ואז יתן לכהן.
קשה – והרי יש דעה (משנה תמורה לב.) שגם קודשי בדק הבית צריכים העמדה והערכה לפני הפדיון, ולכן גם הגיזה – שנחשבת חלק מהכבש – צריכה העמדה ואי אפשר, ולכן א"א לפדות אותה?
- b. ר' מני בר פטיש – ר' ינאי – מדובר שהקדיש חוץ מגיזותיה,
וכך אין בעיה לתת את הגיזות לכהן,
והפסוק מחדש שכיוון שהצאן עצמו של הקדש, אפילו שהגיזה לא, פטור.
אם כך – אפשר להעמיד גם בקודשי מזבח?
(במקרה כזה כבר אין איסור גיזה)
תשובות –
- 1. עדיין יש איסור גיזה, לא בגלל הפסוק הנ"ל אלא כי זה מכחיש את הבשר.
קשה – תאמר כך גם בקודשי בדק הבית.
(ואם נתרץ שמדובר שאמר "חוץ מגיזותיה וכחישה" – אז שנאמר כך גם בקודשי מזבח)
- בקודשי מזבח א"א להעמיד שהקדיש "חוץ מגיזותיה וכחישה" כי הקדושה מתפשטת להכל.[1]
אפילו לר"מ (במשנה תמורה י.) שאם הקדיש רגל (דבר שאין הנשמה תלויה בו) – זה לא מתפשט,
אבל אם הקדיש את הגוף עצמו (הנשמה תלויה בו) – זה כן מתשפט.
(קלה. 7-)
B.רבא – מדובר שהקדיש רק את הגיזה
ואז אין שום קושייה –
1. אין איסור גזיזה כי הכבש עצמו לא קדוש
2. אין בעיה לתת לכהן, כי הכוונה שיפדה ואז יתן (וכיוון שהקדיש רק את הגיזה ואל את החיה עצמה – לא צריך העמדה).
והמקור אינו מ"וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ",
אלא מ"וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ" – שרק אם מחוסר רק נתינה חייב, אבל אם צריך קודם לפדות – פטור.[2]
וזה מוביל לנושא הבא – אם כך, אז מה לומדים מ"גֵּז צֹאנְךָ"?
(קלה. 5-)
חלק ב – לפי רבא מה לומדים מ"גֵּז צֹאנְךָ"? לפטור בהמת שותפים –
כדתניא –
ר' אילעאי – "צאנך" ולא של שותפות עם יהודי
רבנן – "צאנך" ולא שותפות עם גוי, אבל עם יהודי חייב.
הסבר המחלוקת – בר' אילעאי שפוטר יש שתי הבנות:
(שוב הפסוק – "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ" (דברים יח, ד))
- יש שני לימודים –
לימוד א – "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ…" – ולא שותפות עם גוי, ומשם לומדים גם לראשית הגז.
ממילא לימוד ב – "וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ" – בא להוסיף שגם לא שותפות עם יהודי.
ואילו רבנן –
לא לומדים לפטור שותפות עם גוי מתרומה,
וממילא מ"צֹאנְךָ" לומדים שלא של שותפות עם גוי.
ולמה לא לומדים שותפות עם גוי מתרומה?
- וְרֵאשִׁית גֵּז – מיותר ובא להפסיק בין תרומה לגז.
ואילו ר' אילאעי – המילה לא מפסיקה כי יש ו"ו החיבור.
ולמה לא וויתרו על כל המילה?
כדי לומר שבכ"ז יש הבדל –
שתרומה זה "קדושת הגוף" – שמותרת רק לכהנים
וגז זה קדושת דמים – שמותרת גם לזרים.
(קלה: 4+)
- ואי בעית אימא – כי בתרומה אין בכלל פטור כזה!
אלא הדין הוא – דתניא –
רבי – טבל וחולין מעורבים זה בזה (ויכול להפריש כרגיל, כי במה שמפריש מוציא גם טבל וגם חולין (רש"י 2).
רשב"ג – יש ברירה – ולכן יחקו את התבואה, ואז החלק של היהודי חייב (מתברר שזה היה שלו מראש) והחלק של הגוי פטור.
(קלה: שליש)
- יש לימוד אחד "צֹאנְךָ" – המיוחד לך, ולא שותפות לא עם גוי ולא עם יהודי.
ואילו רבנן – "צֹאנְךָ" זה לאו דווקא המיוחד לך, אלא המיוחד למי שחייב (יהודים).
[1] לפי רש"י זה מתפשט גם לכחישה וגם לגיזותיה, ולכן זה בעצם תשובה חלופית לשאלה הקודמת – למה א"א להעמיד "חוץ מגזותיה" גם בקודשי מזבח.
אבל תוס' רא"ש – זה מתפשט רק לכחישה ולא לגיזותיה, ולפי זה זה לא תשובה חלופית לנ"ל אלא פשוט תשובה לגבי הכחישה.
[2] לכאורה יכולנו להשתמש באותה סברא גם בהבנה הקודמת, כשאמרנו שההווא אמינא שיפדה ויתן.