חולין דף קלא – גמרא דף יומי

Download

 להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(קלא באמצע – קלב. 13+)

חלק א – האם לויים חייבים בזרוע לחיים וקיבה?

סיפור: לוי אחד חטף זרוע לחיים וקיבה מילד שהיה בדרך להביא לכהן.
אמר רב: לא מספיק שלא גובים מהם, הם גם חוטפים לעצמם?

ודברי רב לא מובנים (לגבי הגבייה מהלויים):

הרי אם הם חייבים – למה לא גובים מהם,
ואם לא חייבים, למה מתנסח כאילו אנחנו עושים להם טובה שלא גובים מהם?

הסבר : זה ספק, לכן לא גובים מהם, ולכן זה כאילו עושים להם טובה, כי אולי בעצם חייבים.
ומה הספק? "וזה יהיה משפט הכוהנים מאת העם…" – האם הלויים חלק מה"עם"?

קושיות על רב:

1. ברייתא ארוכה (עם הסבר ארוך בגמרא על מקורות הברייתא) על מתנות עניים וכהונה, שבסופה כתוב כך:
"ושאר מתנות כהונה, כגדון זל"ק, אין מוציאי אותן לא מכהן לכהן ולא מלוי ללוי (במעשר ראשון). משמע: מכהן לכהן לא מוציאים, אך מלוי לכהן מוציאים!

יוצא: הלויים חייבים בזל"ק .

תשובה:
הברייתא התכוונה לא התכוונה לזרוע לחיים וקיבה (עליהם אכן יש ספק, כרב),
אלא למשהו אחר שהוא כמותם, ואצלו כן מוציאים.
במה מדובר?

a. מעשר ראשון.

וכר' אלעזר בן עזריה שניתן לתת מעשר ראשון גם לכהן, ועזרא קנס את הלויים שמעשר ראשון יינתן רק לכוהנים (כי הלויים לא רצו לעלות בשיבת ציון), ואומרת הברייתא שגם הלויים צריכים לתת להם.

דחייה: אמנם לפי הנ"ל ישראלים נותנים לכוהנים, אבל מניין שגם גובים מהלויים עצמם ונותנים לכוהנים?!

b. ראשית הגז.

שגובים מהלויים לכהנים, אבל לא מכהנים לכהנים.

(קלא: באמצע)

2. ברייתא מפורשת על זל"ק:
"זה הכלל – כל דבר שהוא בקדושה, כגון תרומה… – מוציאין אותן מהלויים,
וכל דבר שאינו בקדושה, כגון זל"ק, לא מוציאים מידם (של הלויים).

יוצא: הלויים פטורים מזל"ק .

תשובה:
כמו בקושיא הקודמת: הכוונה לא לזל"ק, אלא למעשר ראשון, שבאמת לא גובים מהם (אפילו שכבר קנסו עליהם שלא יקבלו).

3. ברייתא – השוחט בהמה של כהן – פטור מהמתנות.
ממשמע שלוי – חייב.

(תחילה מנסים לתרץ שצריך רק לדייק שלשיראל חייב,
אבל אם כן: 1. למה לא כתוב שגם ללוי פטור? 2. בברייתא אחרת מפורש שללוי חייב!)

תשובה: אכן זו מחלוקת תנאים.

זו מחלוקת תנאים:

בכפרה של הכהן הגדול ביום כיפור כתוב: "ועל הכהנים, ועל כל עם הקהל יכפר…"

ברייתא א – יכפר – לרבות את הלוויים. משמע שהלוויים אינם חלק מהעם
(וממילא פטורים מזל"ק).

ברייתא ב – יכפר – לרבות עבדים. משמע שהלויים חלק מהעם
(וממילא חייבים בזל"ק).

ורב , כאמור, התלבט, ולכן למעשה פטר אותם מלתת.

פסיקות הלכה:

מרימר (וכן רבינא בעמוד הבא):
הלכה כרב – שהלוויים למעשה פטורים מזל"ק,
והלכה כרב חסדא (שראינו אתמול) שהמזיק מתנות כהונה פטור.

(קלא: 3-)

חלק ב – האם נותנים זל"ק לכוהנת (בת כהן שנשואה לישראל)

א. עולא נתן לכוהנת (נחשבת "ונתן לכהן").

הקשה רבא – הרי לגבי מנחת כהן (שמוקרבת כליל ולא נאכלת) דרשו כהן ולא כהנת.

תשובה – במנחת כהן כתוב "הקרב אותה בני אהרן" – דווקא הבנים.

ב. מחלוקת תנאים:

דבי ר' ישמעאל – רק כהן (לומדים ממנחת כהן),

דבי ר' אליעזר בן יעקב – גם כהנת ("וזה יהיה משפט הכהנים… ונתן לכהן " – מיעוט אחרי מיעוט בא לרבות).

ג. למעשה – כעולא.

נשים של אמוראים רבים קיבלו זל"ק ובעליהם אכלו (רב כהנא, רב פאא ועוד) – כעולא.

וכן פסק רבינא כעולא (וכן כרב ורב חסדא, כמו מרימר לעיל).

[ואגב, גם פסק כרב אדא בר אהבה שלוויה לא צריכה לפדות את בנה).