להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
(קכא 1+ עד קכא: 2-)
חלק א – דברים שמצטרפים לבשר לטומאת כביצה של טומאת אוכלין
א. במשנה – אלל
A . מה זה?
רי"ח – מרטקא (גיד קשה בצוואר)
ר"ל – הבשר שפולט הסכין בהורדת העור (חתיכות קטנות שאגם מבטלם).
B . קושיות:
1. קשה לר"ל –
איוב קורא לרעיו "רופאי אליל", כשהכוונה רפואה שלא מרפאת,
מכאן גם שלאלל הוא איבר שלא יכול להירפא,
ואכן אם המרטקא נקרע – לא יכול להירפא,
אך הבשר שפלטתו סכין הרי ניתן לחיבור?
תשובה : אכן בפסוק הכוונה למרטקא, אך המחלוקת בלשון חז"ל.
2. קשה לרי"ח –
ר"י בסיפא של המשנה – אם יש כזית אלל מכונס במקום אחד אז נחשב בשר נבלה.
לר"ל – מובן, כי אז לא מבטלו.
לרי"ח – קשה, הרי אם זהו גיד לא אכיל גם כשיש כזית…
תשובה : אכן ברור שהפירוש של ר"ל נכון לפי כולם,
המחלוקת האם ברישא היא התכוונה לפירוש נוסף (מרטקא).
C . הבנת הפירוש של ר"ל:
אם זה בשר שהוא מבטלו אל העור – אז למה מצטרף לבשר? [1]
ואם לא מבטלו – למה לא מקבל טומאת אוכלים גם בפני עצמו?
תשובות (ר' אבין ור' מיישא):
מדובר שחלק מהאלל נחשב אוכל וחלק לא:
1. חישב על מקצתו.
2. מקצתו פלטתו חיה (ונחשב אוכל) ומקצתו פלטתו סכין.
בפשטות הכוונה:
אם נסתכל רק על האלל בפני עצמו, אי אפשר להחשיבו כטומאת אוכלין, כי לא ידוע איזה חלק נחשב אוכל, ואין שם שיעור כביצה, אבל ביחד עם בשר, מן הסתם יש שם שיעור שמספיק כדי להצטרף לכביצה עם הבשר.
(קכא. שליש תחתון)
ב. עוד איברים שמצטרפים לבשר אך לא בפני עצמם
(ממשנה בטהרות)
1. חרטום (מקור).
2. ציפורניים
(ממשנתנו)
3. קרניים.
ואת כולם הגמרא מבארת שמדובר במקום שלא קשה ממש אלא קצת רך.
(קכא. 😎
חלק ב – שחיטת גוי לבהמה טהורה ויהודי לבהמה טמאה
הקדמה :
(בחלק זה שינינו לגמרי את סדר הגמרא, במיוחד של דברי רב אסי בתחילת הסוגיה ושל הברייתא הארוכה בעמוד ב (מהרבע העליון לתרבע התחתון) ששילבנו תוך כדי הדברים ובהקדמה).
בהמה מתה נחשבת אוכל , ומקבלת טומאת אוכלין.
בבהמה כשרה – זה ברור.
בבהמה נבלה:
נבלת בהמה טהורה – נחשבת אוכל עבור גויים.
נבלת בהמה טמאה – רק אם היתה מחשבה לאוכלה (עוקצין ג, ג, כי סתם כך גם גוים לא אוכלים).
הנושא שלנו :
טומאת אוכלין לפני שמתה לגמרי, אלא מפרכסת.
בשחיטה כשרה – היא כבר מותרת באכילה, ולכן מקבלת טומאת אוכלין.
בשחיטה לא כשרה (נחרה/סימן אחד) – נחשבת עדיין חיה, ולא מקבלת טומאת אוכלין.
אבל – מחדשת המשנה (בתחילת הפרק (קיז:) מצב מיוחד:
יהודי ששחט בהמה טמאה עבור גוי,
וכן להפך (ברב אסי בע"א וברייתא בע"ב) – גוי ששחט טהורה עבור יהודי –
אפילו שהשחיטה לא מתירה, בכל זאת מפרכסת מקבלת טומאת אוכלין.
(אבל טומאת נבלה תחול רק כשתמות לגמרי).
בגמרא –
(קכא. 😎
א. תנאים לטומאת האוכלין:
1. רב אסי – צריכים גם מחשבה (שבאמת תכנן שהגוי/יהודי יאכל).
ביהודי ששוחט טמאה לגוי – זה ברור, ראה הקדמה,
בגוי ששוחט טהורה ליהודי – זה החידוש, שאפילו שהיא טהורה, כיון שהגוי שחט – צריך מחשבה), ויש מפרשים שגם צריך מחשבה לאוכלה כבר בפרכוס.
(קכא: 😎
2. רבי אלעזר: עד כמה צריכה השחיטה להיות כשרה?
סבא בשם רי"ח – אפילו צריך לבדוק את הסכין!
ב. עד כמה המפרכסת נחשבת חיה או מתה?
(קכא: 3+)
A . האם יש איסור איבר מן החי במפרכסת?
בשחיטה כשרה – אין איסור מהתורה (יש איסור מדרבנן, וכשהיא מתה מותר).
וכן בברייתא בעמוד ב, וכן רב אידי בר אבין, ולכן אפשר לחתוך חתיכת בשר ממפרכסת, לחכות שהבהמה תמות ואז לאכול (הברייתא מדברת על בשר מהצוואר, אבל זה לאו דווקא).
בשחיטה פסולה – יש איסור (גם לאחר שתפסיק לפרכס), כי בפרכוס היא עדיין חיה.
במצב המיוחד הנ"ל –
ר' יוחנן – למרות שכבר נחשבת "אוכל", יש עדיין איסור אבר מן החי
(וכן מפורש בברייתא של ר' אושעיא, והאיבר נשאר אסור גם לאחר שהבהמה תמות).
חזקיה – אין איסור איבר מן החי (נחשבת אוכל!).
ולכאורה קשה – אם אין איבר מן החי, אז למה לא נחשבת נבלה עד שתמות לגמרי?
תשובה : יצאה מכלל חיה (ולכן אין איבר מן החי + יש טומאת אוכלין)
אך עוד לא מוגדרת מתה (ולכן אין נבלה).
(קכא: 6-)
B . ר' זירא: במקרים הנ"ל – האם הבהמה המפרכסת מצילה בפני הטומאה באוהל המת?
(בהמה חיה מצילה דבר שבלוע בה, בהמה מתה – לא מצילה).
מצד אחד – הרי היא כבר נחשבת אוכל, אז לא מצילה,
מצד שני – היא עוד לא נחשבת נבלה, אז אולי כן מצילה.
מכריע אביי – היא נחשבת אוכל, ולכן לא מצילה.
אך מצד שני – הרובעה חייב, כי עדיין לא נחשבת מתה.
לסיכום, מדובר במצב ביניים :
מצד אחד נחשבת חיה:
אין טומאת נבלה
הרובעה חייב
לרי"ח יש איסור איבר מן החי
מצד שני נחשבת מתה:
יש טומאת אוכלין,
לא מצילה בפני הטומאה,
לחזקיה אין איסור איבר מן החי
(קכא. 😎
ג. הכשר לקבל טומאה
רב אסי (הדין ה3 שלו) – הבשר צריך הכשר לקבל טומאה (על ידי משקה).
למה?
אמנם בדרך כלל בהמה לא צריכה הכשר, כי הדם מכשיר אותה,
אבל כאן זהו דם שחיטה לא כשרה, ולכן צריכה עוד משקה.
קשה:
והרי כל דבר שסופו לטמא טומאה חמורה (יהפוך לנבלה), לא צריך הכשר לטומאה קלה?
[תני דבי ר' ישמעאל – דיוק מהתורה – רק דבר כמו זרעים צריך הכשר,
וכן ר' יוסי בברייתא – שנבלת עוף טהור נטמאת טומאת אוכלין (אם היתה מחשבה לאוכלה – ראה רש"י והערתנו לעיל), ולא צריכה לזה הכשר (כי אם יאכלוה – תטמא טומאה חמורה של נבלת עוף טהור).
תשובת חזקיה : כאן לא בטוח תהיה נבלה, גכי יכול כשמפרכסת לגוררה ולפרקה לחתיכות קטנות מכזית.
