שיעור גמרא פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת. וב15 דקות בלבד.

שיעור גמרא פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת. וב15 דקות בלבד.

קבל את השיעורים גם ב:

חולין דף קיח – גמרא דף יומי

 להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

 

(קיז: תחילת הגמרא – קיח: 7-)

הפסוקים (ויקרא פרק יא):

(לה) וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עָלָיו יִטְמָאתַּנּוּר וְכִירַיִם יֻתָּץ טְמֵאִים הֵם וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם:

(לו) אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא:

טומאת אוכלין

(לז) וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ טָהוֹר הוּא:

(לח) וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא הוּא לָכֶם: ס

טומאת נבלה

(לט) וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב:

(מ) וְהָאֹכֵל מִנִּבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וְהַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:

דיני שומר ויד

אתמול ראינו במשנה:
שומר באוכל (טומאה קלה) – מצטרף, שומר בנבלה (טומאה חמורה) – לא מצטרף.

היום נוסיף (משנה א, א, בעוקצין, קיח. 8+):
יד (עוקץ של פרי, עצם עם בשר וכד') – לא מצטרפת,
אך כן מעבירה טומאה גם בנבלה וגם בטומאת אוכלין (גם להכניס וגם להוציא)
וכל שכן שומר מעביר טומאה.

דיון א – מקור לשומר

שומר לטומאת אוכל מצטרף
"וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ… טָמֵא הוּא לָכֶם" – כפי שזורעים אותו – עם השומר.

שומר לטומאת נבלה לא מצטרף
"הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב" –
בנבלתה (במקום "בה") – דווקה בה, רק הבשר מצטרף, העור לא מצטרף.
יטמא (במקום "טמא") – השומר אמנם לא מצטרף, אבל כן מעביר (כמו יד).

(קיח. 10+)

דיון ב – מקור לדין של ידות (להכניס ולהוציא)

אנחנו מחפשים כמה דברים:

1. יד באוכלין – להכניס ולהוציא

2. יד בנבלה – להוציא (כאן לא שייך להכניס, כי הנבלה רק מוציאה)

3. שומר – להכניס ולהוציא

4. שומר מצטרף

הקדמות:

A. הפסוקים:
ידות: לומדים מהמילה "לכם" – לצרכיכם, כלומר בדרך שבה אתם משתמשים בזה, עם היד.

1. באוכלין – "וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא הוּא לָכֶם" – בפשט: להכניס

2. בנבלה – "וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיאלָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא…" – להוציא

3. בכלים – " תַּנּוּר וְכִירַיִם יֻתָּץ טְמֵאִים הֵם וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם" – בפשט: להכניס

B. יש צריכותא לשלושת התחומים (א"א ללמוד מאחד לשני כי בכל אחד יש חומרא):

1. באוכלין – טומאת מרובה
(מקבלים גם מראשון לטומאה (בניגוד לכלים), נחשב אוכל גם במפרכסת (בניגוד לנבלה (משנה)).

2. תנור – מטמא מאווירו

3. בנבלה – מטמאת אדם, משא, טומאה יוצאה מגופה.

C . יש הבדל בין יד להכניס ליד להוציא, וקל יותר להוציא מלהכניס.
אם יד מכניסה – כל שכן שהיא מוציאה.

D . שומר חזק יותר מיד .
לכן אם יד מוציאה/מכניסה – כל שכן ששומר.

(קיח: 4+)
קשה: אם כן, למה צריך את הלימוד "ייטמא" ששומר נבלה מעביר טומאה, הרי זה כל שכן מיד?
תשובות:
1. ילמד לגופו (ששומר מוציא) – ואפילו שזה ברור (מיד שמוציא), מלתא דאתי מקל וחומר טרח וכתב לה קרא.

[אז אולי גם "זרע זרוע" (באוכלין) מלמד על להוציא ולהכניס ולא שמצטרף,
(שהרי אפילו שזה כבר ידוע מקל וחומר – אולי טרח וכתב לה קרא?
תשובה: העיקרון הנ"ל הוא כשאין ברירה (בנבלה אין ברירה, כי אי אפשר ללמוד שמצטרף כי למדנו כבר שהוא לא),
אך כשיש מה לדרוש – דורשים (שבאוכל השומר מצטרף)].

2. נראה בהמשך – נלמד מזה משהו אחר (יד להכניס בטומאת אוכלין).

ועכשיו לגמרא –
מה המקור ליד באוכלין? "לך",
ובפשט זה יד להכניס, וכל שכן להוציא.

דחייה – אולי זה רק יד להוציא?

ואז אין מקור ליד להכניס,
ואז ממילא אין מקור לשומר להכניס, וזה יילמד מ"זרע זרוע",
ואז גם אין מקור לשומר לצרף .

שתי תשובות:

(קיח: 3+)

A. זה לא הפשט! הפשט הוא שיד באוכלין זה להכניס!

(קיח. באמצע)

B. יש מקור נוסף ליד להכניס:

1. יש שלושה לימודים של יד: בזרעים, בנבלה, בתנור.
אחד מהם ודאי מיותר ונלמד ממנו יד להנכיס.

דחייה: אף אחד לא מיותר :
כי אחד מהשני אי אפשר ללמוד, כפי שאמרנו בהקדמה (שבכל אחד יש חומרא),
וגם אחד משניים אי אפשר ללמוד כי:

נבלה ותנור : 1. לא צריכים הכשר (משקים). דחייה: הכשר בפירות זה כמו גמר כלי בתנור. 2. מטמאין שלא בנגיעה (נטמאין: תנור – מהאוויר, נבלה – היא מקור הטומאה).

נבלה וזרעים: שניהם אוכל (אפשר לפרוך בכל דהו…).

זרעים ותנור: אמנם אין פירכא, אבל עדיין צריך לימוד גם בנבלה, כדי ללמוד שהנבלה מטמאת גם אדם וכלים באמצעות היד (אם נלמד רק מזרעים ותנור – דיו לבא מן הדין להיות כנידון).

2. נלמד מ"יטמא" (שכתוב בנבלה),
ואמנם לעיל למדנו משם ששומר נבלה מעביר טומאה, אבל זה מיותר, כי זה כלשכן מיד,

אלא אם אינו עניין ליד להוציא בנבלה – תנהו עניין ליד להכניס בזרעים.

דחייה : אולי בא ללמד לאוכלין על שומר להכניס ולא על יד להכניס.

תשובות :

a. אכן קושיה. וכאן הגמרא מוותרת על התשובה הזו ועוברת לתשובה השנייה (שהבאנו לעיל).

(דילוג קיח: 3+ עד 10+)

b. רב חביבא: שומר נבלה מלמד על יד להכניס ולא על שומר להכניס, שהרי הוא מתפקד בתור יד ולא בתור שומר (שהרי לא מצטרף)

(קיח: שליש עליון)

דיון ג – חזרה לשומר באוכלין ("זרע זרוע")

איך נלמד לדברים שלא נזרעים עם השומר (רימון, בשר ביצים ודגים)?

תשובה: נלמד מזה שכתוב זרע 3 פעמים.

דיון ד – האם ידיים גם מכשירים לקבל טומאה?

רב – לא, רי"ח – כן.

מחלוקת בפסוקים ("לכם") –

רי"ח – מקרא נדרש גם לפני פניו (לעניין הטומאה ולעניין ההכשר)

רב – נשרש לפניו ולא לפני פניו.

מחלוקת בסברא –

רי"ח – ההכשר חלק מהטומאה.

רב – הוא לא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

WordPress Lightbox

שיעור של 13 דקות ביום

ואתה באמת מבין את הדף היומי.

קבל את השיעורים ב:

בוואטסאפ

קבוצת וואטסאפ שקטה שבה תקבל את השיעור מדי יום.
להרשמה פשוט לחץ כאן.

במייל

קבל מייל יומי עם השיעור המוקלט של אותו יום. תמיד תוכל להסיר את עצמך בליחצת כפתור.

פודקאסט

לחץ כאן לקבל את השיעור בפודקאסט (itunes, spotify ועוד), או פשוט חפש "דף יומי סיני" בתוכנת הפודקאסט שלך.