חולין דף ק – גמרא דף יומי

Download

להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(ק. באמצע – קא. 9+)

חלק א – חתיכה נעשית נבלה (חנ"ן)

א. ביאור המושג –

כשחתיכת היתר נאסרת בתערובת, היא נחשבת כאילו היא עצמה אסורה (ולא שרק קיבלה טעם).

נפק"מ:

1. בתערובת של 10 נוזל יש שתי חתיכות של 1, אחת אסורה ואחת מותרת – הכל נאסר. אותה חתיכה מותרת (שנאסרה) נפלה לתבשיל אחר של 30.
אם אין חנ"ן – יש לה רק עשירית של איסור, בטלה בתערובת השנייה.
אם יש חנן – יש לה איסור 1, ולא בטלה בתערובת השנייה.

2. (ריטב"א) – ר"י שאומר מין במינו לא בטל, אומר זאת רק על מקור האיסור עצמו, ולכן לא יאמר זאת על חתיכה שקיבלה טעם אסור, אלא אם כן נאמר שיש חנ"ן.

ב. המקרה (ע"פ פירוש שני ברש"י) והמחלוקת
(בדומה לנפק"מ 1) – בתערובת קטנה של נוזל יש שתי חתיכות של 1, אחת אסורה ואחת מותרת – הכל נאסר. אח"כ הוספנו לתערובת 60 (נוזל וחתיכות מאותו מין).

רב – הכל אסור:
הסבר: 1. החתיכה האסורה נתנה טעם במותרת, והיא נעשית נבילה (ולכן שייך אצלה דין מין במינו (ראה נפק"מ 2)). 2. החתיכה אוסרת את הכל (אפילו שיש 60) כי מין במינו לא בטל לר"י.

רב ספרא – למה צריך בכלל חנ"ן, הרי החתיכה המקורית עדיין כאן?

1. אביי – מדובר שלפני שהוסיף את שאר התבשיל סילק את החתיכה המקורית.

2. רבא – כיוון שיש כאן גם רוטב שאינו מינו, זה נקרא " מין ומינו ודבר אחר". במקרה זה ה"אינו מינו" מבטל את ה"מינו", ולכן רק אם החתיכה השנייה גם נחשבת נבילה, האינו מינו לא מצליח לבטל את שניהם (כי מדובר שאין פי 60 משניהם יחד). (ואז הם גם יכולים לאסור את בני מינם גם במשהו, כי מין במינו לא בטל).

רבה בב"ח חולק – 1. כרבנן – מין במינו בטל. (2. אין חנ"ן – לכן כדי לבטל מספיק לבטל החתיכה הראשונה)].
עקרונית מספיק שיחלוק על אחת ההנחות, בפועל: בגמרא חולק על הנחה 1, הראשונים מדייקים שהוא חולק גם על 2.

חלק ב – גיד הנשה של בהמה טמאה

א. משנה :

שתי מחלוקות שתלויות זו בזו:

ר"י – גיד הנשה נאסר לבני יעקב.

גיד הנשה אסור גם בטמאה (שהרי לבני יעקב לא היה הבדל בין טמאות לטהורות),
ומשמע: מי שאוכל גיד הנשה של גמל עובר על שני איסורים.

חכמים – גיד הנשה נאסר בסיני.

גיד הנשה אסור רק בטהורות.

ב. גמרא – איסור חל על איסור:

איך לר"י עובר על שני איסורים, הרי לר"י אין איסור חל על איסור!

שהרי אומר ר"י שאין טומאת נבלת עוף בעוף טמא,
כי התורה הטילה נבלת עוף רק על מי שאסור רק משום בל תאכל נבלה,
ולא על עוף טמא שאסור משום בל תאכל טמאה (משמע: אין לו איסור נבלה).

תשובות:

1. גם בטמאה עובר רק על איסור גיד ולא על איסור טומאה,
כי אין בגידין בנותן טעם.

דחייה – ברייתא מפורשת שעובר על שני האיסורים (ויש בגידין בנותן טעם).

2. שני האיסורים חלים בבת אחת –
גם איסור הטומאה וגם איסור הגיד מתחילים כבר בבטן (גיד נוהג בשליל, כדעת ר"מ).

דחייה 1 – הרי לפי ר"י גיד לא נוהג בשליל! (פט:)

תשובה – בטהורה לא נוהג בשליל, כי השליל מותר אגב אימו ("כל בבהמה תאכלו"),
אבל בבהמה טמאה נוהג בשליל.
דחייה 2 – אמנם גיד נוהג בשליל, אבל רק מהרגע שנתקשרו אבריו בגידין, ואילו איסור הטומאה קדם.

3. איסור גיד חמור כי נוהג בבני נח (לשיטת ר"י), ולכן בזה איסור חל על איסור.

(קא. 1+)

ג. דעת ר"ש – פטור על בהמה טמאה ועל הגיד

פטור על הבהמה – כי אין בגידין בנותן טעם

פטור על הגיד – כי האיסור לא נאמר בבהמה טמאה ("על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה" – האיסור נאמר רק בבהמה שהבעיה היחידה בגיד היא איסור גיד הנשה.

[דעת רבנן –

רבנן במשנה אמרו שאין גיד הנשה בטמאים,
מהסוגיה ניתן להציע 2 סברות:

1. עקרונית יש איסור, אבל אין איסור חל על איסור (איסור בהמה טמאה קדם לאיסור הגיד).

2. אין איסור, וכסברת ר"ש שמראש לא נאמר האיסור על בהמות טמאות].