סיכום הגמרא: א. כמה מותר לפועל לאכול – ר"א חסמה – עד שווי משורתו, ת"ק וחכמים – בלי הגבלה (ומאי בינייהו? שלפי ת"ק, אפילו: 1. לא מלמדים שלא יגזים. 2. מותר לו לאכול הכל (!). 3. גם לאדם זר מותר לעבוד ולאכול!). ב. חקירה: האם הפועל אוכל משל שמיים (ואז לא יכול לתת לבני ביתו) או משלו (כמו עוד משכורת, ואז מותר לתת לבני ביתו). והגמרא מביאה המון ראיות לכאן ולכאן: 1. ניסיון לתלות את משנתו בכך ודחייה (שייתכן שאצלנו זה מחלוקת סביב הלימוד מ"כנפשך"). 2. מקרים בהם רואים שלא נותן לבני ביתו (ודחייה – שם זה מטעמים צדדיים). 3. מקרה בו צריך לספק לפועל גם אם זה אוכל אסור (=משלו), ודחייה – נותן לו כי זה מקח טעות. 4. מחלוקת משנה וברייתא אם יש לו זכות בפירות עבדו הקטן – למסקנה – תלוי בחקירה שלנו (משלו – יש לו, משל שמיים – אין לו).
{enclose metzia_92.mp3}
