בבא מציעא נז – הדף היומי הקצר

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא מציעא דף נז

תקציר הדף יומי:

א. אין אונאה בקרקע – רבי אמי – אך יש ביטול מקח.
ב. אין אונאה בהקדש (בפשטות – לקולא) – שמואל – אין אונאה כלל, וכן ר' יוחנן לפי ר' ירמיה. ר"יח לפי ר' יונה – אין אונאה אך יש ביטול מקח (מעל שישית). ר"ל (לפי אחת האפשרויות) – "אין אונאה" זה לחומרא, כלומר אפילו מתחת לשישית בטל.
ג. אין ריבית בהקדש (2 דוגמאות למציאות של ריבית בהקדש). ד. מקור לכך שקרקעות, עבדים, שטרות והקדש  – אין להם כפל, דו"ה, ש"ח לא נשבע וש"ש לא משלם (כלל פרט כלל).

סיכום הדף היומי:

חלק א – אונאה בכסף

כלומר הקונה נתן למוכר סלע שפיחת (שהחומר הוכחש, וכבר לא שווה סלע)

א. אונאה בכסף

ר"מ – 1/24
ר"י – 1/12
ר"ש – 1/6 כמו אונאה במטלטלין

האם השיעור עצמו גם הוא אונאה או רק יותר ממנו?

בברייתא – השיעור חלק מהאונאה –

וכך מבינה הגמרא

במשנה – משמע שלא

אבל הגמרא מסבירה שהכוונה שעד לשיעור זה לא אונאה, אבל מהשיעור והלאה זה אונאה.

האם השיעורים בכסף ומטלטלין שונים?

רבא – השיעורים בכסף כמו במטלטלין, וגם במטלטלין ר"מ ור"י יגידו את השיעורים שלהם.

אביי – השיעורים בכסף אכן קטנים ממטלטלין, כי למוכר אין מה לעשות עם סלע שפחת.

ב. מצבים שהכסף פחת אפילו יותר

נראה שלושה מצבים של סלע שפחת –

שלב א – פחת עד השיעור של אונאה, כנ"ל –

מותר להשתמש בה בשווי המקורי שלה (סלע)

שלב ב – פחת עד חצי מערכו (סלע פחת לשקל)

שלב ג – פחת לפחות מחצי

אסור להשתמש בה (אפילו לא בערכה העכשווי), וצריך להשמיד אותה, שמא ירמו בה וישתמשו בה בתור שקל (חצי סלע) אפילו ששווה פחות מזה.

מה לגבי מצב ב – האם יכול להשתמש בערכה העכשווי (שקל (=חצי סלע)), או אסורה לגמרי?

            ראיות שמותר:

1. ברייתא –
   שלב א – הברייתא חוזרת על השיעורים של המשנה

שלב ב – "יתר על כן – מוכרה בשוויה",

ומוסיפה הברייתא: "פחות מכאן איסר – אסור" –
אביי – הכוונה שנכנס לשלב ב רק אם עבר את האונאה + איסר
רבא – חולק, וברגע שעבר את אונאה נכנס לשלב ב,

וכוונת המשפט כר"מ שאונאה זה 1/24 (=איסר), וברגע שעבר את זה – נכנס.

שלב ג – עד כמה תפחת – עד חצי, שאז כבר אסור להשתמש,

וגם לא ימסור לאף אחד אלא יעשה חור ויתלה כשרשרת לבתו,

ושואלת הגמרא בתחילת עמוד ב שגם זה אסור?

תשובה:

חור באמצע – זה מספיק
חור בצד – לא מספיק, כי יכולים לחתוך והחור יעלם.

2. משנה בכלים

בהתחלה היא כמו בברייתא – עד כמה יפחת ויהא רשאי לקיימה – עד חצי (שלב ב)
פחות מכאן (שלב ג) – יקוץ (ישמיד),
"יתר על כן" (שלב ב) –

רב אמי – מותר להשתמש בשוויה

(ולמה כאן לא חושש שיטעו? כי כאן ההבדל בין השלבים בולט, בניגוד להבדל שבין ב ל-ג)

רב הונא – יקוץ (גם בשלב ב אסור).

אז מה ההבדל בין שלב ב לשלב ג אם בשניהם יקוץ?
תפא"י –

בשלב ג – משמיד
בשלב ב – רק חותך לחצי, כדי שלא ישתמש בו בתור סלע אלא יראו שהוא רק חצי.

קושיות על רב הונא מהברייתא:

1. "יתר על כן יקיימה" (בשלב ב), אז איך רב הונא אמר לקצוץ!

תשובה – זה מתייחס לשלב א, שמותר.

1. "עד כמה תפחת – עד חצי"

והרי לרב הונא צריך להשמידה גם לפני החצי, אז איך הגיע לחצי?

תשובה – מדובר שפחת בבת אחת.

ג. זמן האונאה –

במטלטלין יש לך זמן לברר, מה לגבי כסף?

בעיר – גם יש לך זמן עד שתראה לשולחני
בכפר – עד ערבי שבת (יום חמישי, יום השוק).

ולמה במטלטלין אין חלוקה זו?

תשובה – גם כאן יש את אותה מחלוקת מסעיף א –

רבא – גם במטלטלין יש את אותה חלוקה בין ערים לכפרים

אביי – מטלטלין לא כמו כסף – כי במטלטלין כל אחד יכול לתת לו הערכת שווי, אך בכסף צריך איש מקצוע וזה יותר זמן.

מסיימת המשנה –

אם הקונה מכיר את הסלע שלו, המוכר יחזיר לו את זה אפילו עד 12 חודש.

מה זה הזמן של 12 חודש? הרי זה לא הזמן של כפרים או ערים?

            עונה רב חסדא – מדובר בקונה חסיד שרוצה להחזיר אפילו שלא חייב.

"ואין לו עליו אלא תרעומת" – בקונה שאינו חסיד ..

ד. מטבע שפחת – אפשר לחלל עליו מע"ש

רב פפא – כי מצד הדין זה עדיין סלע,
אלא שבני אדם עינם רעה ולא רוצים מטבע כזה,
אבל במע"ש מותר לפי השווי המקורי.

וזה כחזקיה – אם יש סלע פגום
אם פורט – אז לפי השווי העכשווי
אבל אם לחלל על זה מע"ש – אז לפי השווי המקורי.

והרי חזקיה אמר שכשמחלל צריך לעשות על קצת יותר מהשווי, ולא לצמצם?
תשובה – אכן צריך לשנות את חזקיה, ומחלל לפי השווי של עכשיו, לפי הערך הכי נמוך וודאי שיכול להשיג על המטבע.