לעילוי נשמת תמר בת מחדיה ממן ז"ל,
למשפחה, שלא תדעו יותר צער
למחצית השקל לאתר סיני ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי בבא מציעא דף לב
(ל: במשנה)
נושאי הדף היומי:
א. שכר ביטול מלאכתו – כפועל בטל (אא"כ התנה בפני שלושה שיקבל את שכרו המלא).
ב. מצאה ברפת – לא אבידה, ברה"ר – אבידה, ויש 2 איכא דאמרי האם החלוקה בתוך או מחוץ לתחום.
ג. איסור הטומאה לכהן גובר על כיבוד הורים מדין "איש אימו… ואת שבתותי".
ד. לפרוק – בחינם, לטעון – ת"ק: בשכר, ר"ש: בחינם.
ה. רבא – צער בעלי חיים דאורייתא. הגמרא דנה בזה סביב מצוות פריקה – האם היא משום עזרה לבעלים ו/או עזרה לבהמה.
סיכום הדף יומי
חלק א – המשך: המוצא אבידה מקבל כסף מהמאבד
א. הערות:
- זה דווקא אם באמת הפסיד כסף
- מדובר באבידות שאכן לוקחות זמן טיפול כמו טיפול בפרה.
ב. כמה כסף מקבל – יש שני מסלולים:
- ברירת המחדל: כפועל בטל – כמה אני מוכן לקבל בשביל לא לעבוד.
- אם היו שם שלושה אנשים וממנה אותם כבי"ד: יכול להתנות שיקבל את שכרו הרגיל.
סיפור: רב ספרא לקח בפני שני עדים את חלקו בשותפות בלי לומר לאיסור,
היה ביניהם וויכוח האם לקח את הסכום הנכון,
רבה בר רב הונא למד מהמשנה – צריך בפני שלושה ולא שניים,
דחה רב ספרא – במשנה רוצה להוציא ממון מהמאבד, ואילו אני רק לקחתי את חלקי,
והוכיח מאלמנה – שאם לוקחת קרקע מהיותמים למזונות לא צריכה בי"ד,
דחיית ההוכחה – היא צריכה בי"ד, רק לא צריכה מומחים.
חלק ב – משנה
א. עוד דוגמאות לגבי פרה: ברפת – לא אבידה, ברה"ר – אבידה
- A. רבא לגבי הרפת –
מצד אחד לא שמורה לגמרי (אחרת פשיטא שזה לא אבידה),
מצד שני זה אל גורם לפרה לברוח משם (אחרת זה אבידה) - B. איפה מדובר – שתי א"ד ברי"צ:
- מחוץ לתחום – תמיד אבידה, וחלוקה במשנה היא בתוך התחום.
- בתוך התחום – תמיד לא אבידה, והחלוקה במשנה היא מחוץ לתחום.
ב. אמר לו אביו להיטמא/לא להחזיר – לא יקשיב לו
מקור – איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו –
שבת קודמת (הקשבה לה'),
ולמה? כי גם ההורים חייבים בכבודו של ה'.
למה צריך מקור – הרי איסור טומאה זה לאו + עשה, וכיבוד הורים זה רק עשה!
תשובה – נכון, אבל כיבוד הורים הוקש לכבוד ה', אז היינו חושבים שאולי יגבר, קמ"ל שלא.
ג. דינים במשנה שהגמרא אל עוסקת בה לגבי פריקה וטעינה
- אם פרקת/טענת וזה שוב קרה צריך שוב ושוב.
- אם הבעלים לא עוזר ואומר אומר תעשה אתה כי יש לך מצווה – אז פטור,
אא"כ הבעלים חולה או זקן.
ד. האם טוען בחינם או בתשלום –
במשנה – מצווה מהתורה לפרוק ולא לטעון, ר"ש – שניהם מצווה,
וכוונת המחלוקת היא:
ת"ק – לפרוק בחינם, לטעון – בתשלום
סברא: כי בפריקה הבהמה כרגע סובלת והבעלים מפסיד כסף.
מקור: כי התורה יכלה לא לכתוב את מצווה פריקה, ונלמד קו"ח מטעינה,
מזה שבכ"ז גם פריקה נכתבה – ללמד שזבה (ודווקא זה) בחינם.
ר"ש – שניהם בחינם
ולגבי המקור: צריך לכתוב את שניהם כי אם היה רק אחד היינו חושבים שזה מתייחס רק לפריקה.
חלק ג – צער בעלי חיים
רבא – צער בעלי חיים דאורייתא –
מהקל וחומר של תנא קמא לגבי פריקה – שאם היה רק טעינה הייתי יודע שקל וחומר לפריקה, כי שם יש צער, מכאן שצער הבהמה הוא שיקול מהתורה.
דחייה – אולי הקל וחומר הוא לא בגלל הצער אלא בגלל החסרון כיס של הבעלים.
ראיות שזה לא דאורייתא (האם הפריקה בגלל הצער או חסרון הכיס) –
- רי"ס הגלילי – אם הבעלים העמיסו יותר מדי – פטור מלעזור
(מקור – "תחת משאו" – משאוי שיכול לעמוד בו)
אז מכאן שזה לא עניין של צער
ת"ק ור"ש שחולקים על רי"ס הגלילי –
לכאורה סוברים שצער בע"ח דאורייתא
דחייה – אולי פשוט חולקים על הלימוד מהפסוק "תחת משאו".
- אם הבעלים לא רוצים לעזור פטור,
מכאן שזה לא עניין של צער.
דחייה – אולי צער בע"ח דאורייתא, אבל אם הוא לא עוזר אתה יכול לדרוש על זה כסף.
- דאורייתא –
חייב לעזור גם בבהמת עכו"מ,
אז ודאי שהשיקול הוא צער הבהמה.
דחייה – אולי שם עושה את זה רק משום איבה,
הראיה – ביין פטור, כי יש לו תירוץ טוב לגוי, וכך לא תיגרם איבה.
דחיית הראיה – ביין לא מדובר בפריקה אלא בטעינה, ולכן אין צער בע"ח.
- בהמת עכו"ם עם משאוי של ישראל – פטור,
מכאן שהצער לא שיקול,
דחיות:
- שם מדובר בטעינה, שאין צער, ולכן פטור.
(ולכן ההמשך: בבהמת שיראל ומשוי עכ"ם צריך לעזור, כי עוזר לבעלים הישראלי)
דחיית הדחייה – הרי הפסוק שם הוא "עזוב תעזוב" שמדבר על פריקה,
- אכן זה רי"ס הגלילי שצער בע"ח לאו דאורייתא.
- שונא בטעינה ואוהב בפריקה –
יעזור לשונא בטעינה (כדי לכוף את יצרו)
רואים שהצער אינו שיקול!
דחייה – הצער שיקול, אבל ההתגברות על יצר השנאה חשוב יותר.
(מכאן שצער בע"ח זה לא שיקול מוחלט,
ואם יש שיקול חשוב יותר הוא גובר).
- אם השונא עכו"מ פטור
ולכאורה מדובר בפריקה, ומכאן שהצער אינו שיקול,
דחייה – מדובר בטעינה, ולא מדובר באדם אחד אלא במקרה הקודם: שונא בטעינה ואוהב בפריקה,
שאמרנו שעקרונית עדיף של השונא, אפילו יותר מטעינה,
ועל זה עכשיו נאמר – שאם השונא עכו"מ, אז יעדיף את הפריקה.
- ברייתא עם מגבלות על חובת הפריקה –
שלא תהיה פרה שכל הזמן רובצת, ושרובץ ולא עומד, והשמשוי לא התפרק לגמרי (שאז צריך גם טעינה), שוזה משוי שיכול לעמוד בו –
רואים שהצער לא שיקול,
דחייה – אכן זה רי"ס הגלילי שצער בע"ח לאו דאורייתא.
(ורי"ס הגלילי מסכים לרבנן שטעינה זה בכסף).
