{enclose batra_94.mp3}
סיכום הדף יומי – בבא בתרא צד
(צג: במשנה למטה – צד: 4 שורות מלמטה)
מתי המוכר חייב לפצות על טיב הסחורה? א. מוכר פירות (למשל), הקונה לא יכול להתלונן אם יש כמות סבירה של פסולת (בתבואה – רובע קב לסאה (1/24)). ורב קטינא – השיעור של רובע זה בקטניות בחיטין, אך עפר – גם פחות מזה.
ב. מה סברת הדין במשנה שעד רובע קב לא מקבל פיצוי? A – הקונה מצפה לתבואה נקייה, אך אחרי הקניין לא מקפיד לחפש בשביל כמות כ"כ קטנה. B – כבר מראש הקונה מוחל על כמות זו.
ג. רב הונא – אם יש יותר, מקבל פיצוי על הכל. הסברים, לפי A – מן הדין (כי כשיש יותר, כבר מקפיד על הכל), לפי B – קנס למוכר שמא ערבב פסולת במכוון.
ראיות וקושיות על רב הונא:
1. בכלאי זרעים, אם יש רובע ומעלה – מספיק שיוריד עד רובע, ולא הכל. תירוץ – גם שם מעל רובע – מוריד הכל, רק ברובע עצמו שזה דרבנן – יוריד מעט. ור' יוסי שם שסובר שאפילו ברובע יוריד הכל – חומרא מיוחדת שלא יראה כשם כלאיים בידיים.
2. בוויכוח מי הפקיד ה-200 ומי ה-100 – ר' יוסי כרב הונא שקונס השקרן ואף אחד לא יקבל כלום, רבנן לא כרב הונא – שניהם יקבלו 100. דחייה – שם מצד אחד יש ודאי רמאי, ומצד שני לכל אחד ודאי מגיע 100.
3. בשטר הלוואה עם ריבית – ר"מ קונס את המלווה (כרב הונא) ולא יגבה אף הקרן, ורבנן לא (לא כר"ה). דחייה – שם המלווה ודאי חוטא, ומצד שני הקרן ודאי שלו.
