בבא בתרא קנד – גמרא הדף היומי

Download

{enclose batra_154.mp3}

סיכום הגמרא, בבא בתרא קנד

(קנג: 2 שורות מלמטה – קנה. באמצע)

א. במשנתנו – ר"מ לטובת התובע, רבנן לטובת הנתבע (טוען שהיה שכיב מרע). סברת רבנן: רב הונא – כי הוא מוחזק, רב חסדא – כי יש לו טענת "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" (ואז אם התובע יקיים השטר ע"י עדים – יזכה (-נתבע שמודה בשטר שכתבו – התובע צריך לקיימו)).
ב. רבה כרב הונא.
ג. רי"ח ור"ל:
גרסא א – רי"ח כרב הונא ור"ל כרבנן.
מקרה בני ברק – רי"ח מביא ראיה מהמעשה של בני ברק שר"ע העדיף את מוחזקות הנתבע, אך ר"ל דוחה ששם התובע כבר היה מוחזק (או שקיים את השטר (ראשונים)) ור"ע העדיף אותו.
משנת בר קפרא – הברייתא לטובת התובע. וזה קשה כי יוצא שזה כדעה יחידית (ר"מ). אומר רי"ח – רבנן מודים לר"מ שאין טענת הפה שאסר (ורק חלקו בכתובות לגבי עדים). אך קשה: זה סותר את מה שרי"ח אמר שרבנן במשנתנו כן
גרסא ב – רי"ח כרב חסדא ור"ל כרב הונא. ורי"ח גם הופך את שיטות ר"מ ורבנן.
מקרה בני ברק – רי"ח מניח שהתובעים כבר מוחזקים, ור"ע פסק לטובתם, אז מכאן שחזקת התובע עדיפה, ור"ל – שם אכן יש חזקה גדולה לטובתם, אך במשנתנו לא.
משנת בר קפרא – כדעת רבנן (לתובת התובע), ולפי ר"מ יש ללכת לטובת הנתבע בגלל הפה שאסר.