{enclose batra_133.mp3}
סיכום הדף היומי, בבא בתרא קלג
(קלג. שורה 7 – קלד. באמצע)
א. רב הונא – אמר "נכסי לפלוני" (או "למי אתן אם לא לפלוני?"), לפי רי"ח בן ברוקה, בודקים – אם פלוני ראוי ליורשו, זה ירושה, אם לא – אז מתנה. והחידוש של רב הונא – שזה משנה אם זה בתור ירושה או לא: 1. רב אדא ב"א – שממתנה לא צריך לזון את אלמנת הנפטר (ובנותיו). אך נדחה: במתנת שכיב מרע – כן צריך. 2. רבא – שאם נתן לראשון, ואמר שאחריו לפלוני – אם זה מתנה – יעבור לפלוני, אם ירושה – יעבור ליורשי הראשון.
ב. משנה. למרות שאפשר לתת מתנה למי שרוצה, אין רוח חכמים נוחה הימנו, ועדיף להשאיר לפי דיני הירושה. אבל אם בנו אין נוהג כהוגן, רשב"ג – יכול לתת לאחר, אך לרבנן – עדיין עדיף שלא, כפי שאמר שמואל לר"י (אולם מהסיפור של יוסף בן יועזר שהקדיש במקום להוריש לא ניתן ללמוד מה דעת חכמים, כיון שיש 2 גרסאות).
ומביאים סיפור על אב שנתן ליונתן בן עוזיאל במקום להוריש לבנים שלא נהגו כהוגן, ויונתן ב"ע נתן לבנים אלו שליש. שמאי סבר שבכך עבר על תנאי האב והמתנה בטלה. יונתן ב"ע סבר שלא היה תנאי כזה, ואם היה תנאי, אז כבר מראש המתנה לא היתה מתנה.
תגובה אחת
[b]לגבי סעיף א בסיכום[/b], לא ברור לי למה לא מספיק לומר שהחידוש של רב הונא הוא בעצם זה שכשלא ברור למה הנותן התכוון, אז שאם הוא ראוי לירושה אז ירושה ואחרת מתנה. הרי זה עצמו חידוש.
[b]ועוד[/b] – לא ברור לי מה הסויף תיאור המקרה של "האם אתה נותן לפלוני?" "אלא למי אתן?", הרי גם בזה לא החידוש לפי רשב"ם, אלא בעצם החלוקה בין ירושה למתצנה, אז בשביל מה להעמיד במקרה הנ"ל? האם פשוט כי כך באמת קרה?