{enclose batra_128.mp3}
סיכום הדף היומי, בבא בתרא קכח
(קכז: שליש תחתון – קכט. שורה 5)
א. אב נאמן להעיד מי בנו. אם אמר גם עבד וגם בן – זה בן (בבית המכס – עבד), ומה שבברייתא הולכים לפי מה שאמר ראשון (גם אם זה עבד) – באמר את שווי העבד.
ב. הלכות ששלח ר' אבא לרב יוסף בר חמא:
1. התחייב לבעל דינו ללכת לפי דבר שאינו הדין (שבועה, דיינים לא כשרים) – זה מחייב, ואפילו להוציא ממון.
2. עבדים משתעבדים לחוב, ור"נ חולק (ולמסקנה – גם לר' אבא – לא).
3. באיזה קרבה מותר להעיד? ר' אבא – מעיד לבן דוד של אביו, רבא – גם לדוד אביו, מא בר"א – גם לסבו (ונדחה).
4. עוור לא מעיד על דבר שראה לפני שהתעוור (ושמואל, ר' ששת ור' פפא התירו, אך הגמרא דחתה אותם מברייתא).
5. (להבנת רבא) – ר' אבא – אב נאמן להעיד מי הבכור גם כנגד קול (כר"י), ורי"ח חולק (כרבנן). הלכה כר' אבא.
6. בעל יכול לתת לאשתו חלק בירושה כאחד הבנים, כמתנה.
7. מודה במקצת שבאו עדים ופטרוהו לגמרי – ר' אבא – עדיין חייב כמוב"מ, ומר בר"א פוטר. הלכה כר' אבא.
4 תגובות
שאלתי פה מישהו ואמר לי שזה מלשון סבל (בקמץ), כלומר לסחוב את המתנות לבית אשתו.
אבקש לדעת מה מקור המלה סבלונות (מתנות שנותן החתן לכלה) המלה מופיעה במספר מקומות בניהם בבא בתרא פרק תשיעי
תודה
שאלתי פה מישהו ואמר לי שזה מלשון סבל (בקמץ), כלומר לסחוב את המתנות לבית אשתו.
[b]לגבי מקרה 4[/b] – שלר' אבא עיוור לא מעיד על דבר שראה לפני שהתעוור, ושמואל, ר' ששת ור' פפא התירו (אמנם במצבים שונים),
אמרנו שהגמרא הקשתה מברייתא שם משמע שעיוור לא מעיד גם על מה שראה לפני שהתעוור, וזה קשה על השלישייה ולא קשה על ר' אבא.
[b]אך לכאורה, לפי פירוש רשב"ם, זה קשה גם לר' אבא[/b] – כי רשב"ם פירש שר' אבא אומר שלא מעיד מסיבה טכנית – כי אין לו איך לציין את גבולות השדה בצורה מדויקת בלי שיכול לראות. משמע שאין בעיה עקרונית בכך שיעיד [b]אלא בעיה טכנית[/b], ואילו בברייתא משמע שיש פה [b]פסול עקרוני [/b]שעיוור פשוט לא מעיד.
אשמח להערותיכם!