בבא בתרא קיב – גמרא דף יומי

1. ר"ע – "ונתתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו, וירש אותה". יורש את שארו (אשתו). איך לקרוא את הפסוק – אביי – מזיז ה'קרוב' אחורה: ונתתם את נחלתו לקרוב. (ל)שארו – וירש אותה [הבעל]. רבא – רק מזיז אותיות: ונתתם את נחלת(ו) (ל)שארו – [לו], וירש אותה.

2. רי"ש – הלימוד השני – מפנחס ויאיר שהיו להם קרקעות שלא מאביהם (אז באחד מהם י"ל שירש מאשתו). מקשה רב פפא – אולי שניהם ירשו מהאמא, ואולי בכלל קנו, ואולי פנחס קיבלת כשדה חרם?
הלימוד הראשון – מדין איסור הסבת נחלה שבת ירשה, לשבט אחר, ע"י נישואין. כיוון שיש בזה 3 פסוקים, אחד מהם מדבר על ירושת על ידי הבעלה. רי"ש עצמו דוחה ואומר שאולי שלשתם בבן (2 לאוים ועשה), אך בהמשך יש שתי ברייתו שמעמידות את פסוק ז בבן ופסוק ט בבעל (כי כתוב שם דיבוק של המטות/אחר). אביי (לפי תוספות) – מוכיח מדין בת שירשה מאימה, שמתחתנת עם בן שבט אביה, ואין בעיית לא תיסוב כי מתחתנת עם מישהו כמוה (שאימו כאימה), וזה עוזר בהנחה שהבעל יורש את אשתו.