חולין דף כז – גמרא דף יומי

לעילוי נשמת נפתלי בנדעט בן כתריאל ז"ל,
תלמיד חכם ירא שמים ואהוב על הבריות

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חולין לחץ כאן

סיכום הדף היומי, חולין דף כז

(כז. תחילת פרק השוחט – כז: 8 שורות מלמטה)

א. המשנה – כמה סימנים

בהמה – רוב שני סימנים, עוף – רוב סימן אחד (ר"י – גם ורידים).
לשון "השוחט" (בדיעבד) – 1. על אחד בעוף. 2. על רובו.

ב. מניין לשחיטה מן הצוואר?

[את כל המקורות הבאים הגמרא דוחה: 1. דחיות מקומיות. 2. מניין נלמד את הפסולים בשחיטה. אלא זה הלמ"ס, ואח"כ מביאים לימוד אחר מאותם מקורות].

4. תני ר' חייא
(ויקרא א)
ו (בקר)- והפשיט את העולה וניתח אותה לנתחיה.
ח – וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים, את הראש ואת הפדר (=חלב) על העצים…
יב (צאן) – וניתח אותו לנתחיו ואת ראשו ואת פדרו, וערך הכהן אותם על העצים

ראש מלמד שלמרות שהותז (שני סימנים) ולא היה בהפשטה, עדיין צריך לערוך אותם. מכאן שהותזו.
[ועוד לימודים:
ראשו ופדרו (פסוק יב) – שהם קודמים.
פדר (פס' ח) – ששמים הפדר על מקום החת)]

5. האי תנא – דתניא
בסיכום של ענייני הקרבנות (סוף צו) – "זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרומשת במים…" (ויקר יא, מו).

ר"א – מעוף לבהמה:
כמו שעוף הכשרו מהצוואר (מליקה ממול ערפו) גם בהמה.
אך לא ממול ערפו כי "ומלק את ראשו ממול ערפו" – דווקא בעוף,
זאת – שלא כשר בסימן אחד.

ת"ק – מבהמה לעוף:
שיש שחיטה בעוף.
זאת – שלא צריך שני סימנים

(כז: באמצע)

ג. סימן אחד בעוף

A. בברייתא הנ"ל – לת"ק – זאת – שלא צריך שני סימנים. לר"א כנראה יש מקור אחר.
B. תני בר קפרא – עוף נמצא בין בהמה (2 סימנים) לדגים (שום סימן) והוקש לשניהם ועושים פשרה – סימן אחד.
בדומה לזה, דרש עובר גלילאה – בהמה מהאדמה – 2, דגים מהים – 0, עוף מרקק (בוץ)– 1.

C. השלמות:

a. מניין שדגים בלי שום סימן –
הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף.
(ואמנם גם לגבי השלו כתוב אסיפה, אך כאן זה כתוב כתחליף לשחיטה).

b. מניין שעוף נולד מרקק

• ראיה מציאותית – יש לו קשקשים ברגליים.
• ראיה מהפסוקים – הקונטריקון הרומאי טען שיש סתירה:
  בפרק א – וַיֹּאמֶר אֱלקים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ… (כ),
  בפרק ב – וַיִּצֶר ה' אלוקים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ (יט).
  תשובות ר"ג:
  1. נברא מרקק (בוץ).
  2. נבראו מהמים, ובפרק ב עוף הוזכר רק כי האדם קרא לו בשם.