השיעור מוקדש לעילוי נשמת אריה בן שלום ורות בת יפת כהן ז"ל,
השיעור מוקדש לעילוי נשמת רבקה שטיין ז"ל שיום פטירתה חל ב ד' טבת
להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הגמרא, דף יומי זבחים ק
(זבחים צט: רבע עליון – קא. שורה 2)
הקדמות לגבי אונן
- A. מתי הוא אונן
ביום המיתה – דאורייתא
בלילה שאחרי המיתה – מחלוקת: ר"י – דאורייתא, ר"ש – בפשטות דרבנן.
אם נקבר למחרת – ביום הקבורה אנינות מדרבנן
בלילה שאחרי הקבורה – מחלוקת אם דרבנן או כלום.
יום שמועה, יום ליקוט עצמות – דרבנן, ורק ביום.
- B. לגבי קודשים –
אונן מהתורה לא עובד ולא אוכל
ולר"ש – אפילו אסור לשלח קרבן (דרבנן, אך יש דעה שזה מהתורה).
א. האם אונן אוכל קודשים בלילה?
כאמור – אונן אסור גם בלילה (ר"י – מהתורה, ר"ש – מדרבנן, וכן במשנה בפסחים (חוץ מפסח שמותר))
אז למה במשנתנו משמע שמותר? (כי כתוב שלא חולק, משמע שאם יקבל – מותר)
תשובות – עקרונית אסור,
וזה שבמשנתנו מותר זה יוצא דופן:
- ר' ירמיה מדפתי – אצלנו מדובר בערב פסח, שכיוון שהתירו לו פסח התירו את השאר, ושם מדובר בשאר השנה.
- רב אסי – אצלנו מדובר בליל יום הקבורה, וכדעה שאין איסור כלל.
(קט: אמצע)
ב. אנינות לילה – דאורייתא או דרבנן?
במשנה בפסחים – דרבנן (שהרי בפסח מותר, כי זה דרבנן ולא גזרו מול עשה שיש בו כרת), וזה כר"ש, ולא כר"י (שאמר דאורייתא).
קושיא על ר"ש – שתי ברייתות שלר"ש אונן לא משלח קרבנותיו ביום (ומשמע – גם לא פסח).
וזה קשה משתי סיבות:
אם לא משלח פסח – איך אוכל את הפסח?
ויותר מזה – משמע שאנינות לילה דאורייתא, ולכן גם לא אוכל פסח!
הרחבה: והרי כשר"ש אמר שלא משלח, יכולות להיות שתי סיבות:
- כי לא יכול לאכול בלילה – אנינות לילה דאורייתא, ולכן אסור גם בפסח.
2. איסור עצמאי לשלח קרבנות כשהוא טרוד – זה דרבנן ולא גוזרים בפסח.
הנחות היסוד של הקושיא:
- A. ר"ש אכן סובר שאוכל קרבן פסח בלילה (כלומר אנינות – דרבנן).
- B. כשר"ש אסר לשלח קרבנות – כלל גם את פסח.
- C. הסיבה של האיסור העצמאי רק מדרבנן,
ולכן חייבים לומר שהסיבה שלא אוכל זה כי אנינות לילה דאורייתא ולכן לא משלח.
(צט: 5-)
תשובות – מספיק לשלול אחת מההנחות:
1-2 – הנחה B לא נכונה
כלומר אנינות לילה דרבנן, ומותר לשלוח את הפסח
וכשר"ש אסר לשלוח – הוא לא דיבר על הפסח.
בברייתא הראשונה זה פשוט – כי לא כתב פסח
בברייתא השנייה שכתוב במפורש גם פסח –
רב חסדא – פסח "כדי נסבא"
רב ששת – הכוונה לשלמי פסח ולא לפסח עצמו
3 – הנחה A לא נכונה
רב מרי – אכן אסור לשלוח גם פסח, כי אנינות לילה דאורייתא
ומה שר"ש התיר לאכול בלילה – הכוונה לא לליל המיתה אלא לליל הקבורה (שזה או מותר או דרבנן).
דוחה רב אשי – אם כן, לא מובן הויכוח בין ר"י לר"ש, הרי כל אחד דיבר על לילה אחר.
4-5 – הנחה C לא נכונה
אביי ורבא – אנינות לילה דרבנן,
וסיבת איסור שליחת הפסח בגלל האיסור העצמאי (והוא מדאורייתא), ואכן אנינות לילה דרבנן.
אבל עדיין קשה בין הנחה A להנחה B –
שבהנחה A אוכל את קרבן פסח, ובהנחה B אסור לו לשלוח אותו?
תשובות:
אביי – הברייתות שאסרו – כשהאנינות קדמה לפסח (חצות),
הברייתא שהתירה – שהפסח קדם לאנינות.
(קי. באמצע)
ראיות להבדל בין לפני ואחרי חצות:
מת לו מת בערב פסח, לכאורה יש סתירה –
ברייתא א – יקבור ויטמא, ולא יעשה פסח
ברייתא ב – לא יקבור, ויעשה הפסח
ההנחות של אביי לגבי שתי הברייתות:|
1. יש מצוות קבורה (ר"ע).
2. פסח>מצוות קבורה.
וההסבר לברייתות:
ברייתא א – גם ככה אונן אסור בהקרבה, לכן יקבור – זה במת לפני חצות
ברייתא ב – אונן מותר בהקרבה, ולכן הפסח גובר – זה מת אחרי חצות.
ניסיון לדחיית הראיה, הסבר אחר לברייתות –
1. אין איסור לאונן להקריב.
2. אם יש מצוות קבורה: מצוות קבורה>פסח.
וההבדל בין הברייתות:
ברייתא א – יש מצווה (ר"ע), ולכן המצווה>פסח.
ברייתא ב – אין מצווה (רי"ש), ולכן לא יטמא ויעשה פסח.
דחיית הדחייה – מפורש בברייתא ב שהיא דברי ר"ע ולא רי"ש.
(קא: 1+)
רבא – לא מחלק, ובכל מקרה אסור להקריב קרבן אונן
ולפי זה שתי הברייתות האוסרות מובנות,
ולגבי הברייתא הראשונה שהתירה לאכול – זה כשמת אחרי שכבר זרקו את הדם, (רבינא) –
מקשה רב אדא בר מתנא – והרי הכרת זה על ההקרבה אין כרת,
וכאן א"א לומר שלא גזרו שמא גם לא יקריב – כי הרי כבר הקריב?
עונה רבינא – צריך לומר שגם על האכילה יש כרת.
וכן אמר רבה בר רב הונא.
(ק: 7+)
ג. אכילת הפסח מעכבת
איפה אמר רבה בר רב הונא שאכילת הפסח מעכבת ויש בה כרת
- a. כדתניא –רואים את זה בתירוץ לסתירה בברייתא:
ברישא –
ביום קבורה – לא אוכל פסח גם בלילה,
ביום ליקוט – אוכל בלילה
וביום שמועה – לעניין פסח – כיום ליקוט (אוכל), לעניין 7 ו-30 כיום קבורה,
בסיפא – "אחד זה ואחד זה" – אוכל בלילה (יום קבורה ויום ליקוט).
הא גופה קשיא!
תירוצים (נשים את רב חסדא בסוף) –
- רבה בר רב הונא – בלילה שאחרי מותר לאכול. אלא ש –
בסיפא – קבר לפני השקיעה – שכבר זרקו הדם ושמע אחרי השקיעה (ולכן אוכל, כי אכילת הקרבן מעכבת ודוחה אנינות דרבנן).
ברישא – קבר אחרי השקיעה ע"י גויים – נחשב כיום קבורה עצמו – ולכן לא אוכל (רש"י – כאן העמידו דבריהם במקום כרת, כדי שלא יבואו לאכול ביום מיתה).
והרי אמר זאת גם לגבי יום שמועה וליקוט – שקברו בלילה, והרי זה כמו יום הקבורה, אז למה מותר?
אלא מכאן שהאכילה מעכבת ויש בה כרת – ולכן לא גזרו – שזה מה שרצינו להוכיח.
(ק: באמצע)
- רב אשי – "אחד זה ואחד זה" – הכוונה ליום ליקוט ושמועה, ולא ליום קבורה ששם באמת אסור.
דחייה – היה צריך לכתוב "זה וזה", ולא "אחד זה ואחד זה".
- רב חסדא – זו מחלוקת תנאים – האם יש אנינות לליל קבורה
ברישא – יש, ולכן לא אוכל (בהנחה שהאכילה לא מעכבת),
ובסיפא – אין ולכן אוכל.
לאיזה מחלוקת התכוון – דתניא –
"עד מתי מתאונן עליו –
ת"ק – כל היום, רבי – כל זמן שלא נקבר".
הבנה שנדחית – הכוונה לעד מתי יש אנינות ביום הקבורה:
ת"ק – רק ביום (ולא בלילה, גם לא מדרבנן)
רבי – עד הקבורה.
דחייה – הרי לפי כולם יש אנינות לפחות מדרבנן בלילה, ושמהתורה כל היום ("ואחריתה כיום מר").
שאר ההבנות – הכוונה ליום הקבורה (דרבנן):
- רב ששת –
ת"ק – כל יום הקבורה,
רבי – רק עד הקבורה.
דוחה רב יוסף – והרי ראינו ברישא בברייתא שגם בליל קבורה לא אוכל – מי יסבור כשיטה זו או לא ת"ק ולא רבי?
- רב יוסף –
ת"ק – כל יום הקבורה והלילה,
רבי – רק ביום הקבורה (רש"י – לא יתכן שנגמר באמצע היום)
דחיית ר' ירמיה – ברייתא –
רבנן – כל יום הקבורה.
רבי – גם בלילה, ואפילו שנקבר רק אחרי 10 ימים.
- ר' ירמיה – שזה מה שחיפשנו:
ת"ק – יום בלי לילה
רבי – ביום הקבורה – תופס גם לילו.
קושיית רבא –
אם יום קבורה תופס לילו מדרבנן,
יום מיתה תופס לילו מהתורה, שהרי רבנן מתקנים כעין דין התורה (=אנינות לילה דאורייתא),
והרי – ברייתא – אהרן אומר למשה ביחס לאפשרות לאכול את הקרבנות בלילה – "הן היום הקריבו" –
ר"י – דווקא היום מותר, אך לדורות אסור מהתורה,
ורבי – אנינות לילה דרבנן.
תשובה – אכן שם זה דרבנן, ובכל זאת עשו חיזוק לדבריהם ואסרו גם ליל קבורה.
תגובה אחת
סוגיה מסובכת. שיעור מעולה!! תודה רבה.