הלימוד לעילוי נשמת
אביו של אחד הלומדים
יצחק זקי בן שרינה ז"ל
ולעילוי נשמת
עזריאל רדו בן אשר ורוזה ע"ה
שנפטר כ אדר לפני 5 שנים, הוקדש ע"י בנו איתן רדו הי"ו
שיעור עם קריאה בגמרא עצמה
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת יבמות לחץ כאן.
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף יומי
(יז. תחילת פרק שני (כיצד) – יח. 8+)
משנה שמסבירה את דין אשת אחיו שלא היה בעולמו
המקרה הרגיל:
יש שלושה אחים – ראובן (נשוי לרחל), שמעון (נשוי ללאה) ולוי. לוי הוא הקטן, ונולד רק אחרי שראובן מת.
ראובן מת, שמעון ייבם את אשתו רחל, ואז גם שמעון מת.
לוי לא יכול לייבם את רחל, כי היא אשת אחיו (ראובן) שלא היה בעולמו.
ולכן גם לא יכול לייבם את צרתה – לאה.
ב. מקרים נוספים –
אם שמעון מת לפני שייבם את רחל, לוי מייבם את אשת שמעון לאה, כי רחל בכלל לא צרה שלה.
אם שמעון מת לפני שייבם, אבל הוא כן עשה "מאמר" (קידושין מדרבנן) – לוי חולץ ללאה אך לא מייבם.
כי אמנם מדאורייתא נחשב שלא ייבם כלל את רחל, לכן לאה זקוקה,
אך בכ"ז כיוון שמדרבנן נראה כמו ייבום של רחל, אז לוי לא מייבם את לאה אלא רק חולץ.
גמרא
חלק א – הערות על דין אשת אחיו שלא היה בעולמו
א. דיון לשוני – יש שתי גרסאות ושתיהן הגיוניות:
יש גרסא שקוראת לרחל (אשת ראובן) הראשונה, וללאה (אשת שמעון) השנייה
כי רחל נפלה לייבום ראשונה.
ויש גירסה הפוכה – רחל השנייה, ולאה הראשונה
- כי שמעון נשא את לאה ראשונה (לפני שייבם גם את רחל).
דחייה – מי אמר?
- כי לרחל זה הנישואין השניים שלה (ראובן ואז שמעון).
(יז: 5+)
ב. המקור לדין אשת אחיו שלא היה בעולמו –
"כִּי־יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין־לוֹ לֹא־תִהְיֶה אֵשֶׁת־הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ" (דברים כה, ה)
ר"י-רב – כִּי־יֵשְׁבוּ אַחִים – שהיתה להם ישיבה אחת בעולם.
(יז: 9+)
חלק ב – מניין שייבום זה דווקא לאחיו מן האב ולא מהאם –
(שני מקורות, ואח"כ אומרת הגמרא שבכל מקור יש בעיה, לכן צריך את שניהם) –
- A. ר"י-רב – "יחדיו" – דווקא אחים מהאבא (שמיוחדים לנחלה, יורשים זה את זה).
קשה – ניתן להציע שהכוונה שמיוחדים לגמרי (=מאוחדים) – מאבא ואימא.
תשובה – למה שתחשוב כך, הרי הנושא של ייבום זה (גם) נחלה ("יקום על שם אחיו המת" – שיורש אותו, ונחלה ודאי תלויה רק באבא.
דחיית התשובה – היינו חושבים שכיון שייבום חידוש הוא (שהותרה אשת אחיו) – אולי בכ"ז צריך שיהיו מיוחדים מאב ומאם (שרק מי שממש קרוב אליו יוכל לייבם, שבכך מקים לו שם).
לכן צריך גם את המקור השני…
- B. רבה – גז"ש "אחים" "אחים" לבני יעקב ("שנים עשר אנחנו אחים בני אבינו" (מב, לב))
קושיות על המקור השני:
- תלמד מאיסור אשת אחיו שזה גם מן האם ("ערוות אשת אחיך לא תגלה")
תשובה – עדיף לעשות גז"ש למה שיותר דומה ("אחים" ולא "אחיך").
- אז תלמד מלוט ("אנשים אחים אנחנו") שצריך לייבם גם אחיין/דוד?
תשובה – בבני יעקב המילה אחים מיותרת (מספיק לכתוב בני אבינו),
לכן עדיף ללמוד גז"ש משם (מופנה)).
אך הגמרא דוחה –
גם בלוט המילה מופנה לדרשה, כי התורה יכלה לכתוב "רעים". לכן צריך גם את המקור הראשון ("יחדיו")…
(יז: שליש תחתון)
חלק ג – האם יש זיקה?
כלומר: האם כשממתינה לייבום או חליצה (שומרת יבם) נחשבת מדרבנן כקצת נשואה ליבם (יש זיקה)?
הנפקא מינה – האם מותר לבוא על אחותה/אימה? אם יש זיקה – אסור.
היום נראה שני מקרים, שלמאן דאמר יש זיקה – אז יש זיקה גם אחרי שהיא קצת פקעה:
מקרה א – משנה מא. – קידש היבם את אחות היבמה,
ר" ב"ב – יש זיקה – ולכן אפילו שכבר קידש, ובזה הזיקה פקעה (כי אסור לו עכשיו ליבם/לחלוץ כי היא אחות אשתו), בכ"ז אסור לו לכנוס ולבוא עליה עד שאח אחר ייבם (שאז תפקע הזיקה לגמרי).
תנאים אחרים – אם אין זיקה – מותר.
מקרה ב – מתה היבמה –
אחות היבמה מותרת לפי כולם (כמו אחות אשתו שמתה),
לגבי אם היבמה –
רב יהודה – יש זיקה – אסורה (אפילו שהזיקה קצת פקעה בזה שמתה היבמה),
רב הונא – אין זיקה – מותר באימה.
דיונים על מקרה ב:
א. שאלה על שניהם – למה הם לא פשוט אמרו הלכה כדברי האומר יש/אין זיקה?
תשובה – כי יש הבדל בין המקרה של ר"י ב"ב למקרה שלהם –
- הבדל בין אח אחד לכמה אחים –
רב הונא חידש שגם באח אחד אין זיקה
דחייה – למה לא פשוט אמר שהלכה כדברי האומר שאין זיקה גם בכמה אחים
רב יהודה חידש שגם בכמה אחים – יש זיקה
דחייה – גם ר"י אמר שיש זיקה בכמה אחים.
- הבדל בין אם היבמה חיב או מתה –
רב יהודה חידש – שגם אם היבמה מתה – יש זיקה.
רב הונא חידש – שאפילו שאין זיקה, בכל זאת אם היא חיה – הוא אסור באימה ואחותה – כדי שלא לבטל את מצוות ייבום וחליצה (כי אם יתחתן איתן אז היבמה הופכת לערווה ונפטרת בלי חליצה).
ב. ראיה שיש זיקה – תנן (משנה מט.) – יבימתו שמתה – מותר באחותה.
משמע – באימה אסור! כלומר – יש זיקה.
דחייה – גם מותר גם באימה.
וכיון שהמשנה דיברה ברישא על אחות, דיברה גם בסיפא על אחות.
2 תגובות
רב הונא שאומר שרק אחרי שמתה זקוקתו מותר באמה ואחותה בעצם חולק על הסוברים שלא כר"י ב"ב? כי הרי הם אומרים שמותר יהיה לבוא על אחותה אף בחייה כשכבר קידשה.. או שמא רב הונא מסכים איתם משום ששם זה בדיעבד אחר שכבר קידש את אחותה אך בא להשמיע לגבי לכתחילה שאסור בחיי זקוקתו לעשות זאת.. ?
אני חושב כמוך – שלכתחילה אסור כדי שלא לבטל מצוות ייבום וחליצה, אך אם כבר קידש, אז למאן דאמר שאין זיקה – מותר לו לכנוס ולבוא עליה.